זוהר, וירא כ״חZohar, Vayera 28

Segment 1א׳

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה וְגו'. כֵּיוָן דְּאָמַר וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה, מַהוּ וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן דְּאִיבָּא דְּעוֹבָדוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן אִיהוּ, וְאִיהוּ נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְאִיהוּ מַזָּלָא דְּכָל בִּרְכָאן טָבָאן וְגִשְׁמֵי בִּרְכָאן נָזְלֵי מִנֵּיהּ וּמִתַּמָּן נָפְקֵי, דִּכְתִיב לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, דְּאִיהוּ מַזִּיל וּמַשְׁקֶה מֵעֵילָא לְתַתָּא, בְּגִין דְּבָנֵי (נשא) בְּהַאי (קפא א) מַזָּלָא תַּלְיָין וְלָא בְּאֲתַר אָחֳרָא. וְעַל דָּא כְּתִיב וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה פְּקִידָה בִּלְחוֹדוֹי.

AND THE LORD DID UNTO SARAH AS HE HAD SPOKEN. Since the text has already said, “and the Lord visited Sarah”, what need is there to add, “and he did unto Sarah”? The reason is this. It is one of our doctrines that the “fruit of the handiwork” of the Almighty springs from that river which flows forth from Eden. This “fruit of God’s handiwork” is the souls of the righteous, and it is also the allotment (mazzal) from which flow all good fortune and rains of blessing, as it is written, “to water the garden” (Gen. 2, 10), that is, to cause the stream to flow from on high and irrigate and fertilise the world below. For mankind depends on that allotment and not on any other source.

Segment 2ב׳

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה. עֲשִׂיָּיה אִיהוּ לְעֵילָא מֵהַאי דַרְגָא (קיב ב) כְּמָה דְאִתְּמָר דְּהָא בְּמַזְּלָא תַּלְיָיא, וְעַל דָּא כָּאן פְּקִידָה וְכָאן עֲשִׂיָּיה. וּבְגִין כָּךְ אָמַר יְיָ וַיְיָ וְכֹלָּא חַד.

Hence, besides “visiting” Sarah, God also “did” something in the region on high, since everything depends on that. Hence the two stages of “visiting” and “doing”, with the name of “the Lord” mentioned with each, the whole forming one process.’

Segment 3ג׳

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (תהילים קכ״ז:ג׳) הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן. הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ, אַחְסַנְתָּא לְאִתְאַחֲדָא בַּיְיָ דְּלָא יִתְעֲבַר מִינָהּ לְעָלְמִין, דְּבַר נָשׁ דְּזָכֵי לִבְנִין בְּהַאי עַלְמָא זָכֵי בְּהוּ לְמֵיעַל לְפַרְגּוֹדָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי. בְּגִין דְּהַהוּא בְּרָא דְּשָׁבִיק בַּר נָשׁ וְזָכֵי בֵּיהּ בְּעַלְמָא דָא, אִיהוּ יִזְכֵּי לֵיהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְזָכֵי לְאַעָלָא בֵּיהּ לְנַחֲלַת יְיָ. מַאן נַחֲלַת יְיָ, דָּא אֶרֶץ הַחַיִּים. וְהָכִי קָרָא לָהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי אֶרֶץ הַחַיִּים.

R. Eleazar discoursed on the verse: Lo, children are a heritage of the Lord, the fruit of the womb is a reward (Ps. 127, 3). ‘The meaning’, he said, ‘is that children confer on a man the heritage of the Lord, by which he attaches himself to the Lord to all time. For the man who is privileged to have children in this world will through them be worthy to enter “behind the partition”in the world to come; and by leaving a son in this world a man’s merits are enhanced in the world to come, and through him he enters into the “heritage of the Lord”. What is the “heritage of the Lord”? It is the “land of the living”, a name by which the Land of Israel is called,