זוהר, ויקהל י״זZohar, Vayakhel 17

Segment 1א׳

רָזָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּיוֹמָא דָּא, הָא אוּקְמוּהָ תָּנֵינָן כְּתִיב, (נחמיה ח׳:ח׳) וְיִקְרְאוּ בְּסֵפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלהִים מְפוֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַמִּקְרָא וְהָא אוּקְמוּהָ רָזָא, דְּאִינּוּן פִּסּוּקֵי טַעֲמֵי, וּמַסּוֹרֶת, וְכָל אִינּוּן דִּיוּקִין, (נ"א תקונין) וְרָזִין עִלָּאִין, כֹּלָּא אִתְמְסָר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אִי בְכָל הָנֵי דִּיוּקִין אִתְמְסָר אוֹרַיְיתָא לְמֹשֶׁה, סֵפֶר תּוֹרָה דְּאִיהוּ בְכָל אִינּוּן קְדוּשָׁאן, אֲמַאי אִיהוּ חָסֵר מִכָּל הָנֵי תִּקּוּנִין וְרָזִין דְּאִתְמְסָרוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּאוֹרַיְיתָא.

Now, the inwardness of the interrelationship between the Book of the Law (Sepher Torah) and that day has been expounded elsewhere. In this regard we have been taught as follows. It is written: “And they read in the book, in the Law of God, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading” (Nehemiah 8, 8). The inner implication of this verse is that the verse-divisions, the tonal accents, the Massoretic readings, and all the minutiae of the text with their profound mysteries, were all delivered to Moses on Sinai. It may be asked, If that is so, why are all these signs and notes, with all the mysteries they contain, absent from our most holy Scroll of Law?

Segment 2ב׳

אֶלָּא רָזָא דָּא, כַּד כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא מִתְעַטְּרָא, וְאִתְכְּלִילַת בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, וְכָל אִינּוּן טַעֲמִין וּמַסּוֹרוֹת, כֻּלְּהוּ עָאלִין בִּגְנִיזוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ בְּגוֹ כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן דִּיוּקְנִין, דְּאָעִיל אוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב, בְּאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, וּבְהוּ אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּאִתְעַבְּרָת מִן דְּכוּרָא, וְאִשְׁתָּאָרוּ אַתְוָון עִלָּאִין לְחוֹדַיְיהוּ בִּקְדוּשָׁיְיהוּ כַּדְקָא חֲזֵי. וּלְאִתְחֲזָאָה בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, דְּהָא אִתְבָּרְכַת וְאִתְעַטְּרַת כּוּרְסְיָּיא מֵרָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתַמָּן אָעִיל כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, וְאִיהִי אִתְקַדְשַׁת מִנֵּיהּ, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בְּאַתְוָון לְחוֹדַיְיהוּ כַּדְקָא יֵאוֹת.

The explanation is as follows. When the Divine Throne was decorated and completed with the crown formed from the Written Law, all the points and tonal accents and Massoretic signs were hidden in the interior of the Divine Throne; then all these signs were the means by which the Written Law fertilized the Oral Law, as a female is fertilized from the male. But the celestial letters remained in their original sanctity unaccompanied by any signs, and hence they have to appear in this guise in the Synagogue, seeing that the Divine Throne was decorated and sanctified by the Written Law in its bare letters.

Segment 3ג׳

וּכְדֵין, כֹּלָּא אִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן בְּהַאי יוֹמָא. בְּהַאי יוֹמָא בָּעֵי לְסַלְּקָא שִׁבְעָה גּוּבְרִין, לָקֳבֵל שִׁבְעָה קָלִין, דְּאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. וּבִזְמָנִין וּבְמוֹעֲדִין חָמֵשׁ, גּוֹ רָזָא דָּא. בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי שִׁית. גּוֹ רָזָא עִלָּאָה דָּא.

The celestial holiness is thus diffused through the whole, especially on the day of Sabbath. On that day seven persons are called up to take part in the public reading of the Law, corresponding to the seven voices amidst which the Torah was given; on the other festivals five persons read the Law, and on the Day of Atonement the number is six.