זוהר, ויקהל ט״זZohar, Vayakhel 16

Segment 1א׳

צְלוֹתָא דְּשַׁבְּתָא, דְּעַמָּא קַדִּישָׁא, תְּלַת צְלוֹתִין אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַאי יוֹמָא, לָקֳבֵל תְּלַת שַׁבָּתֵי, וְאוּקְמוּהָ, וְכֻלְּהוּ חַד. כֵּיוָן דְּעָאלוּ עַמָּא קַדִּישָׁא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אָסִיר לְאִשְׁתַּדְּלָא אֲפִילּוּ בְּצוֹרֶךְ בֵּי כְּנִישְׁתָּא, אֶלָּא בְּמִלֵּי תּוּשְׁבְּחָן וּצְלוֹתָא, וְאוֹרַיְיתָא, וְכַדְקָא חֲזֵי לוֹן.

The prayer offered by the holy people on the Sabbath is of three parts, corresponding to the three Sabbaths, but being in essence only one. Once the holy people enter the precincts of the Synagogue it is forbidden them to concern themselves with anything, even the requirements of the Synagogue, save words of thanksgiving and prayer and the study of the Torah;

Segment 2ב׳

וּמַאן (ר"ו ע"א, אמור ק"ה ע"א) דְּאִשְׁתָּדַּל בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, וּבְמִלִּין דְּעָלְמָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּקָא מְחַלֵּל שַׁבְּתָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל. תְּרֵין מַלְאֲכִין מְמָנָן עַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, וְאִינּוּן שַׁווּ יְדֵיהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ, וְאַמְרֵי, וַוי לִפְלַנְיָּא, דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא, בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בִּצְלוֹתָא וּבְשִׁירִין וּבְתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵיהוֹן, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא.

and whoever directs his mind to other and worldly matters profanes the Sabbath, and thus has no portion among the people of Israel. For such a one two angels are appointed on the day of Sabbath, who proclaim, saying: “Woe to So-and-so who has no portion in the Holy One, blessed be He.” Hence it behoves the people to absorb themselves in prayer and songs and hymns to their Master, and in the study of the Torah.

Segment 3ג׳

הַאי יוֹמָא, אִיהוּ יוֹמָא דְּנִשְׁמָתִין, דְּאִתְעַטְּרָא הַהוּא צְרוֹרָא דְּנִשְׁמָתִין. (בתושבחן דמאריהון) בְּגִין כָּךְ מְשַׁבְּחֵי בְּתוּשְׁבְּחָן תֻּשְׁבַּחְתָּא דְּנִשְׁמְתָא, וְהַיְינוּ (קל"ח ע"א) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ' אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר וְכוּ'. וְלֵית תּוּשְׁבַּחְתָּא אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּנִשְׁמְתָא וְרוּחָא, וְהַאי יוֹמָא, קַיְּימָא בְּרוּחָא וְנִשְׁמְתָא, וְלָאו דְּגוּפָא.

It is a day of the souls, a day in which the “bundle of the souls” is decorated by the praises offered to their Master. Hence on that day is recited the “Hymn of the Soul” which reads: “The soul of every living being shall bless Thy name, O Lord our God, and the spirit of all flesh…”, as that day subsists solely by the spirit and soul, and not by the body.