זוהר, בשלח כ״דZohar, Beshalach 24

Segment 1א׳

(שמות ט״ו:י״ב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. הָא אִתְּמַר, אֲרִימַת יְמִינְךָ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הָא אִתְּעָרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא, דְּכַד אַפִּיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִצְרָאֵי מֵתִין מִתְּחוֹת מַיָּא, אָמַר לְאַרְעָא, כָּנִישׁ לוֹן בְּגַוָּוךְ, וְלָא בָּעָאת, עַד דְּאוֹשִׁיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְמִינָא לְקַבְּלָהּ, וְאוּמֵי לָהּ, כְּדֵין בְּלָעַתְינוּן אַרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. אָמַר ר' אֶלְעָזָר, נָטִיתָ יְמִינְךָ: לְאַפְרְשָׁא לָהּ מִשְּׂמָאלָא וּכְדֵין אִתְעָבִיד בְּהוּ דִּינָא.

THOU STRETCHEDST OUT THY HAND, THE EARTH SWALLOWED THEM. Said R. Isaac: The members of the Fellowship have remarked that when the Holy One brought the Egyptians dead out of the sea, He bade the earth “take them in”, but she refused, until He stretched out His right hand and adjured her, and then she swallowed them.’ R. Eleazar said that the “stretching out” of the “right hand” was to separate it from the “left” so that judgement might be executed.

Segment 2ב׳

(שמות ט״ו:י״ג) נָחִיתָ בְּחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהלים מה) כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנְיךָ כִּי רְצִיתָם. כִּי יְמִינְךָ: דָּא גְּדוֹלָה. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, דָּא דִּכְתִּיב וּזְרוֹעֲךָ, דָּא גְּבוּרָה. אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ, דָּא דִּכְתִּיב, וְאוֹר פָּנְיךָ כִּי רְצִיתָם, דָּא צַדִּיק. וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בִּקְרָא.

THOU LEADEST THROUGH THY MERCY THE PEOPLE WHOM THOU REDEEMEST; THOU GUIDEST THEM THROUGH THY MIGHT TO THY HOLY HABITATION. The divine attributes are indicated here in the same way as in the verse, “Thy right hand, and thine arm, and the light of thy countenance, because thou hast thy delight in them” (Ps. 44, 4). “Thy right hand” corresponds to “thy mercy” and symbolizes Gedulah (Greatness); “thine arm”, corresponding to “Thou guidest them through Thy might”, stands for Geburah (Might); and “the light of Thy countenance”, corresponding to “Thy holy habitation”, indicates the Zaddik (Righteous One).

Segment 3ג׳

(שמות ט״ו:ט״ז) תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. אֵימָתָה, אֵימָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אֵימָתָה. דְּהָא לֵית לָךְ אָת אוֹ מִלָּה חֲדָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין. מַאי אֵימָתָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּלוֹמַר דְּחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא.

FEAR AND DREAD FALL UPON THEM. R. Simeon interpreted the word aymathah (dread, instead of the usual aymah) as aymath he’, “the fear of He” (i.e. the Shekinah), since there is no letter or word in the Torah that does not contain profound allusions.