זוהר, אחרי מות נ״בZohar, Achrei Mot 52

Segment 1א׳

(ויקרא ח"י) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה רִבִּי חִיָּיא פָּתַח. (שיר השירים ב׳:ג׳) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֲבָל כַּמָה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּהַאי. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אֲמַאי מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּתַפּוּחַ, וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא, אוֹ בִּגְוָונִין אוֹ בְּרֵיחָא אוֹ בְּטַעְמָא.

THE NAKEDNESS OF THY FATHER AND THE NAKEDNESS OF THY MOTHER SHALT THOU NOT UNCOVER. R. Hiya cited the verse: “As the apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons” (S.S. 2, 3). ‘Why’, he said, ‘does the Community of Israel praise God by comparing Him to an apple tree?

Segment 2ב׳

אֲבָל הוֹאִיל וּכְתִיב תַּפּוּחַ, בְּכֹלָּא הִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ, בִּגְוָונִין, בְּרֵיחָא, וּבְטַעְמָא. מַה תַּפּוּחַ הוּא אַסוּותָא לְכֹלָּא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסוּותָא לְכֹלָּא. מַה תַּפּוּחַ אִשְׁתְּכַח בִּגְוָונֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בִּגְוָונִין עִלָּאִין. מַה תַּפּוּחַ אִית בֵּיהּ רוּחָא דָּקִיק מִכָּל שְׁאָר אִילָנֵי, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ (הושע י״ד:ז׳) וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. מַה תַּפּוּחַ טַעְמֵיהּ מְתִיקָא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ (שיר השירים ה׳:ט״ז) חִכּוֹ מַמְתַּקִּים.

Because it combines all excellences. As it is healing for all, so is God healing for all; as it combines two colours, so God combines two attributes; as the apple has a more delicate scent than other trees, so of God it is written, “His scent is like Lebanon” (Hosea, XIV, 5); as the apple has a sweet taste, so of God it is written, “His mouth is most sweet” (S.S. 5, 16).

Segment 3ג׳

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵי, אֲמַאי כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהָא אִתְּמַר. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּאַסְגִּיאוּ זַכָּאֵי בְּעָלְמָא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל סַלְּקָא רֵיחִין טָבִין, וּמִתְבָּרְכָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאַנְפָּהָא נְהִירִין. וּבְזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כִּבְיָכוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא סַלְּקָא רֵיחִין טָבִין, וְאַטְעָמַת מִסִּטְרָא אָחֳרָא מְרִירָא. כְּדֵין, כְּתִיב (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ וְגוֹ', וְאַנְפָּהָא חֲשׁוֹכָן.

And the Holy One, blessed be He, praises the Community of Israel by comparing her to a lily, for reasons which have been explained elsewhere.’ R. Judah said: ‘When the righteous abound in the world, the Community of Israel emits sweet odours and is blessed in the Holy King and her face shines. But when the wicked abound she does not send forth good odours, and she receives a bitter taste from the other side, and her face is darkened.’