זוהר, אחרי מות נ״גZohar, Achrei Mot 53

Segment 1א׳

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב קָמֵי אֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, אִי פְּרַקְלִיטָא בְּעָלְמָא בְּמַטְרוֹנִיתָא אִשְׁתְּכַח, וְאִי קַטֵיגוֹרְיָא בְּעָלְמָא, בְּמַטְרוֹנִיתָא אִשְׁתְּכַח, אֲמַאי. אָמַר לֵיהּ, לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר מִמַטְרוֹנִיתָא, כָּל זִמְנָא דְּהַהוּא בְּרָא עָבִיד רְעוּתָא דְּמַלְכָּא, מַלְכָּא עָבִיד מָדוֹרֵיהּ בְּמַטְרוֹנִיתָא. וְכָל זִמְנָא דְּלָא הֲוָה הַהוּא בַּר עָבִיד רְעוּתָא דְּמַלְכָּא, מַלְכָּא פָּרִישׁ מָדוֹרֵיהּ מִמַּטְרוֹנִיתָא.

When R. Eleazar was once studying with his father he said: ‘If an Advocate comes down to the world, he is to be found in the Matrona, and if there is an Accuser who assails the world, it is the Matrona that he assails. Why is this?’ He replied with a parable. ‘A king once had a son from a queen. As long as the son was obedient to the king the latter consorted with the queen. But when the son was not obedient to the king he separated from the queen.

Segment 2ב׳

כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין רְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא עַבְדִין רְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל הוּא בְּרָא בּוּכְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שמות ד) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. אִמָּא, דָּא הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דִּכְתִּיב, (משלי יא) וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.

So it is’, he said, ‘with the Holy One, blessed be He, and the Community of Israel. As long as Israel perform the will of God the Holy One makes His abode with the Community of Israel. But when Israel do not perform the will of God He does not make His abode with the Community of Israel, because Israel is the firstborn of the Holy One, blessed be He, and the Community of Israel is their mother.

Segment 3ג׳

תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל רָחֲקִין מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, כִּבְיָכוֹל מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת עִמְּהוֹן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמַטְרוֹנִיתָא לָא אַקְדִּימַת קִיסְטָא לְהַאי בַּר, לְאַלְקָאָה לֵיהּ, לְמֵיהַךְ בְּאוֹרַח מֵישָׁר. בְּגִין דְּמַלְכָּא לָא אַלְקֵי לִבְרֵיהּ לְעָלְמִין. אֶלָּא שָׁבִיק כֹּלָּא בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, לְאַנְהָגָא הֵיכָלָא, וּלְאַלְקָאָה בְּרָהּ, וּלְדַבְּרָא לֵיהּ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, לָקֳבְלֵיהּ דְּמַלְכָּא.

All the time that Israel is kept away from the temple of the king, the Matrona, if one may say so, is kept away with them. Why is this? Because the Matrona did not in time apply the lash to this son to keep him in the right path. For the King never punishes his son, but leaves it in the hand of the Matrona to punish him and to lead him in the straight way before the King.