נדרים ו׳Nedarim 6

Mishnah

משנה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג. מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין מְלוּחִין בֵּין תְּפֵילִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחְנָה אָסוּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס.

MISHNAH: ‘From the salted’ he is forbidden only salted fish. ‘That I shall not taste anything salted’, he is forbidden everything salted. ‘That I shall not taste fish, fishes’, he is forbidden them either large or small, either salted or unsalted, either raw or cooked. But he is permitted fish cake and fish fluid. If somebody vows not to eat anchovy he is forbidden fish cake and permitted fish fluid and brine. If somebody vows not to eat fish cake he is permitted fish fluid and brine.

Halakhah

הלכה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג כול׳. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן. הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלוּחַ וּכְיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִים מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן הֵן נִמְלָחִין. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר זַבְדָּא. הַנּוֹטֵל זֵתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אַחַת אַחַת בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.

HALAKHAH: “ ‘From the salted’ he is forbidden only salted fish,” etc. They wanted to say, salted for preservation, not short-term salted. Rebbi Yudan said, since we have stated: “this is for me like salted meat, like libation wine,” this imples that short-term salted is called “salted”. What is short-term salted? As it was stated: “He puts the limbs on the salt and turns them over.” Rebbi Abba Mari said, there is a difference, for if he left them there, they would become salted meat. But which text says it? As Rebbi Ḥiyya bar Zabda said, “one who takes olives from the vat dips each single one in salt and eats it.” This implies that short-term salted is called “salted”.

תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אָמַר. קוֹנָם דָּג שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בַּגְּדוֹלִים וּמוּתָּר בַּקְּטַנִּים. דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בֵּין בַּגְּדוֹלִים בֵּין בַּקְּטַנִּים. דָּגָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְכַלְכִּיד. אֵי זֶהוּ קָטָן וְאֵי זֶהוּ גָּדוֹל. יָיבֹא כֵּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. כָּל נוּן דֲּנָא אֲכִיל פָּחוֹת מִן לִיטְרָא כַּילכִּיד אֲנָא טְעִים. וְהָכָא כֵן.

It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar says: If he said, ‘a qônām that I shall not taste a fish’, he is forbidden large ones and permitted small ones. ‘Fishes I shall not taste,’ he is forbidden large and small ones. ‘Fish I shall not taste,’ he is forbidden only sardines. What is small and what is large? This is as Rebbi Ze‘ira said, from any fish less than a litra which I eat, I am tasting sardines. Here, it is the same.

וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה. הָא בִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זְעִירָה בְעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבִין לִי נוּן. וְהוּא זְבִין לֵיהּ כַּלְכִּיד. רִבִּי אָבִין שָׁמַע לֵיהּ מִן דְּבַתְרָהּ. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס. הָא כִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי [] אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְעֵי. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבוֹן לִי טְרִי. וְהוּא זְבִין לֵיהּ צַחְנָא. תַּמָּן קַרְיָין לִיטְרִיתָא צַחְנָה.

“He is permitted fish cake”; therefore not if it is not ground. Rebbi Jeremiah said, Ze‘ira asked: Does this not disagree with Rebbi Joḥanan who said, in matters of vows one follows common usage It is not the way of people that if a man says to his neighbor, sell me a fish, that he should sell him a sardine. Rebbi Abin understood it from the last clause, “if somebody vows not to eat fish cake he is permitted fish fluid and brine,” therefore not if it is not ground? Rebbi [Jeremiah] said, Rebbi Ze‘ira asked: Does this not disagree with Rebbi Joḥanan who said, in matters of vows one follows common usage. It is not the way of people that if a man says to his neighbor, sell me a טְרִי, that he sells him a צַחְנָא. There, they call צַחְנָה טְרִית.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמִן הַקּוּם מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.

MISHNAH: If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd but Rebbi Yose forbids. But from curd, he is permitted milk. Abba Shaul says, if he vows not to have cheese, it is forbidden to him whether salted or unsalted.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם כול׳. מָהוּ בַּקֻּם. חַלְבָּא מְקָטְרָא. מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עֲלֵיהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. חַמְרָא מְבַשְּׁלָא.

HALAKHAH: “If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd,” etc. What is curd? Curdled milk. What is the reason of Rebbi Yose? The name of its father is called over it. In the opinion of Rebbi Yose, is one who vows not to taste wine permitted cooked wine? Cooked wine”.

זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהֶקְדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ. לֹא נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אִילֵּין נְדָרִין מַה אַתְּ עֲבִיד לְהוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֶר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. אָמְרוּ. אֵינוֹ עִיקְּרוֹ אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַדַּאי מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִין גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין וְגִידוּלֵי גִידוּלִין הֶקְדֵּשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי חוּלִין יִפְדֶּה אוֹתָן בִּזְמַן זַרְעָם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶּׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְדָא מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁהַנּוֹדֵר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. תִּיפְתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

“This is the rule Rebbi Simeon declared in the name of Rebbi Joshua: For everything that may become permitted through some action, such as ṭevel, Second Tithe, donations to the Temple, and “new grain”, the Sages did not fix any limits, but a kind with its own is forbidden in the minutest amount, a kind with a different kind if it can be tasted. But for everything that cannot become permitted through any action, such as heave, ḥallah, orlah, and kilaim in a vineyard, the Sages did fix as limit both a kind with itself or with a different kind if it can be tasted.” How do you treat vows? As referring to something that can become permitted or to something that cannot become permitted? It seems reasonable that we treat them as referring to things that can become permitted, as we have stated there “for the Elder uproots the vow from the start.” They said, he only uproots for the future. Certainly a Mishnah treats it as referring to something that cannot become permitted, as we have stated there: “The growth from heave is heave; the growth from their growth is profane. But the growths from ṭevel, First Tithe, aftergrowth of the Sabbatical, heaves from outside the Land, dema‘, and First Fruits are profane as are growths from their growths. Growths from dedicated [seeds] and Second Tithe become profane; one redeems them corresponding to the time of sowing.” We have stated on this: When has this been said? Anything whose seeds disappear. But in produce whose seeds do not disappear, the growth from their growth is forbidden. There is a restriction on growth, as Rebbi Zeïra said in the name of Rebbi Jonathan: An onion of kilaim in a vineyard, taken out of the ground and replanted, stays forbidden even if it grows enormously because growth of something forbidden cannot neutralize the prohibition. But another Mishnah treats it as something that can become permitted, as we have stated there: “For if somebody vowed not to have a certain thing and it became mixed with something else, if it can be tasted it is forbidden.” This explains that it was mixed with another kind, following the rules of something that can become permitted.