נדרים ו׳Nedarim 6

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה דַק וּמוּתָּר בְּעָבֶה. וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרֹמֵיטָן וּבְדַלַּעַת הָרְמוּצָה.

MISHNAH: One who makes a vow to abstain from cooked food is permitted roasted and scalded food. If one said, a qônām that I will not taste a cooked dish, he is forbidden fine dishes and permitted thick ones. Also he is permitted a soft boiled egg and ash-gourd.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל כול׳. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלֵק. וְקַרְיָיא שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח וגו׳. אִין תֵּימַר שְׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַיָיא אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְיָיא אָמַר שֶׁהַצָּלִי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הָלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אַף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁאָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִין.

HALAKHAH: “One who makes a vow to abstain from cooked food,” etc. A Mishnah states that scalding is called cooking, as we have stated: “If he cooked the well-being offering or scalded it.” A verse [states] that “roasted” is called “cooked”: “They cooked the pesaḥ” etc. If you say, against the rules, Rebbi Jonah from Bostra said, “as is the rule”. A Mishnah states that scalded is called cooked, and a verse that roasted is called cooked; but did we not state: “One who makes a vow to abstain from cooked food is permitted roasted and scalded food”? Rebbi Joḥanan said, in matters of vows one follows common usage. Rebbi Joshia said, in matters of vows one follows biblical usage. What is the difference between them? ‘A qônām that I shall not taste wine on Tabernacles.’ In the opinion of Rebbi Joḥanan he is forbidden on the last day of the holiday. In the opinion of Rebbi Joshia, is he permitted? Also Rebbi Joshia agrees that he is prohibited. Rebbi Joshia said it only for restrictions.

רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן אָכִיל חֲלִיטָא וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מָזוֹן בְּהָדָא יוֹמָא. וְהָא תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. פָּתַר לָהּ רִבִּי יֹאשִׁיָּה דְאָמַר. הִילְכוּ בִּנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָא אָמַר. וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.

Rebbi Ḥiyya bar Abba said, Rebbi Joḥanan ate bake-meats and said, I did not taste food on that day. But did we not state: “He who made a vow not to eat food is permitted water and salt”? Explain it following Rebbi Joshia, who said, in matters of vows one follows biblical usage. And from where that everything is called food? Rebbi Aḥa bar Ulla said: “And ten female donkeys carrying grain, bread, and food.” Why does the verse say, “and food”? From here that everything is called food.

הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר מִן הַמְעוּשָּׁן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בִּמְטוּגָּן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּה מֵי טִבֵּרִיָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין שְׁאָלוּן. מְעוּשָׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי שַׁבָּת. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב. מָהוּ שֶׁיְּטַבֵּל לְמַעְשְׂרוֹת. הַנּוֹדֵר מִן הַמְעוּשָּׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם דְּבֵית רַב אַסִּי. חֲבִיצָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין.

May one who made a vow not to have anything cooked be permitted smoked? May he be permitted fried? May he be permitted anything cooked in the hot springs of Tiberias? The rabbis of Caesarea asked: Is anything smoked forbidden because of Gentile cooking? Is it forbidden because of cooking on the Sabbath? Is it forbidden because of meat and milk? Does it cause ṭevel for tithes? If somebody made a vow not to have anything smoked, is he permitted cooked? Rebbi Abba, Rav Jehudah in the name of the House of Rav Assi: Ḥabiṣ is unproblematic as Gentile cooking and is acceptable as eruv tavšīlīn. Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rav Huna: Anything which can be eaten raw is unproblematic as Gentile cooking and is acceptable as eruv tavšīlīn.

הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה רַךְ וּמוּתָּר בְּעָבֶה. מָה אִם תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא נֶאֱסָר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה. מְבוּשָּׁל שֶׁהוּא מוּתָּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. וְיֵשׁ קַל וַחוֹמֶר בִּנְדָרִים. אֶלָּא כֵינִי. תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אָסוּר בְּעָבֶה מְבוּשָּׁל. מְבוּשָּׁל שֶׁאָסוּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה.

Reading of Rashba ( Novellae ad 49a): Is one who makes a vow to abstain from cooked food permitted a thick dish? Let us hear from the following: “He is forbidden soft dishes and permitted thick ones.” Since a dish which would be forbidden roasted or scalded is permitted as a thick dish, regarding “cooked food” which permits roasted and scalded, is it not logical that he be permitted the thick dish? Are there arguments de minore ad majus in matters of vows? But it must be so: Since a dish which is forbidden roasted or scalded is permitted as a thick dish, the cooked which is permitted roasted or scalded is permitted as a thick dish.

תַּנֵּי. אָסוּר בְּהִטְרִיּוֹת רַכּוֹת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרוֹפֶא לוֹכַל פִּתּוֹ בָהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא. אָסוּר בְּבֵיצָה מְגוּלְגֶּלֶת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהּ.

It was stated: He is forbidden soft cakes, since the physician frequently eats his bread with them. Rav Ḥisda said, he is forbidden a roasted egg since a sick person frequently eats his bread with them.

וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרוֹמֵיטָא. רוֹפֵיטוֹן. וּבְדַלַּעַת הָרְמוּצָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה כְּמִין דְּלַעַת מָרָה וְהֵן מְמַתְּקִין אוֹתָהּ בְּרִימְצָא.

“He is permitted a soft boiled egg,” a soft one’. “And ash-gourd,” Rebbi Ḥinenah said, it is a kind of bitter gourd and they sweeten it in hot ashes.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּהּ. אָמַר קוֹנָם יוֹרֵד לַקְּדֵירָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִים בַּקְּדֵירָה. מִן הַכָּבוּשׁ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁלַּיָּרָק. כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים. מִן הַשֶּׁלֶק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשֶּׁלֶק שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים. מִן הַצָּלִי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּים.

MISHNAH: If somebody makes a vow to forbid himself anything made in a pot, he is forbidden only what is made in its heat. If he said, a qônām that I shall not taste anything going into the pot, he is forbidden anything that may be cooked in any pot. ‘From the pickled’, he is forbidden only pickled vegetables. ‘That I shall not taste anything pickled’, he is forbidden everything pickled. ‘From the scalded’ he is forbidden only scalded meat, the words of Rebbi Jehudah. ‘That I shall not taste anything scalded’, he is forbidden everything scalded. ‘From the roast’ he is forbidden only roasted meat, the words of Rebbi Jehudah. ‘That I shall not taste anything roasted’, he is forbidden everything roasted.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה כול׳. אֵיזוֹ הִיא מַעֲשֵׂה רוֹתְחָנָהּ. כְּגוֹן חִילְקָא טְרַגִיס וְטִיסָנֵי סוֹלֶת וְאוֹרֶז זְרִיד וְעֶרְסָן.

HALAKHAH: “If somebody makes a vow to forbid himself anything made in a pot,” etc. What is made in its heat? For example split spelt, porridge, barley gruel, farina, rice, groats and mashed cereal.

מִן הַיּוֹרֵד לַקְּדֵירָה. אָסוּר בְּיוֹרֵד לַלֹּפַּס. מִן הַּיּוֹרֵד לַלֹּפַּס מוּתָּר בְּיוֹרֵד לַקְּדֵירָה. שֶׁכָּל הַיּוֹרֵד לַקְּדֵירָה יוֹרֵד לַלֹּפַּס וְיֵשׁ שֶׁיּוֹרֵד לַלֹּפַּס וְאֵינוֹ יוֹרֵד לַקְּדֵירָה. מַאי אִית לָךְ. כְּגוֹן החל מן נוּנְיָה. הַנּוֹדֵר מִן הָאָפוּי בַתַּנּוּר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְפַת בִּלְבָד. מִן הַנַּעֲשִׂין בַּתַּנּוּר אָסוּר בְּכָל הַנַּעֲשִׂין בַּתַּנּוּר.

[One who forbids himself] “anything going into the pot, is forbidden what goes into the frying pan. From anything going into the frying pan is permitted what goes into the pot.” For there are things going into the frying pan which do not go into the pot. What do you have? For example, greasy fish. “One who makes a vow to forbid to himself what is baked in the oven, is forbidden only bread. From what is prepared in the oven, anything is forbiddden that may be made in an oven”.

Mishnah

משנה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג. מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין מְלוּחִין בֵּין תְּפֵילִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחְנָה אָסוּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס.

MISHNAH: ‘From the salted’ he is forbidden only salted fish. ‘That I shall not taste anything salted’, he is forbidden everything salted. ‘That I shall not taste fish, fishes’, he is forbidden them either large or small, either salted or unsalted, either raw or cooked. But he is permitted fish cake and fish fluid. If somebody vows not to eat anchovy he is forbidden fish cake and permitted fish fluid and brine. If somebody vows not to eat fish cake he is permitted fish fluid and brine.

Halakhah

הלכה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג כול׳. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן. הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלוּחַ וּכְיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִים מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן הֵן נִמְלָחִין. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר זַבְדָּא. הַנּוֹטֵל זֵתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אַחַת אַחַת בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.

HALAKHAH: “ ‘From the salted’ he is forbidden only salted fish,” etc. They wanted to say, salted for preservation, not short-term salted. Rebbi Yudan said, since we have stated: “this is for me like salted meat, like libation wine,” this imples that short-term salted is called “salted”. What is short-term salted? As it was stated: “He puts the limbs on the salt and turns them over.” Rebbi Abba Mari said, there is a difference, for if he left them there, they would become salted meat. But which text says it? As Rebbi Ḥiyya bar Zabda said, “one who takes olives from the vat dips each single one in salt and eats it.” This implies that short-term salted is called “salted”.

תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אָמַר. קוֹנָם דָּג שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בַּגְּדוֹלִים וּמוּתָּר בַּקְּטַנִּים. דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בֵּין בַּגְּדוֹלִים בֵּין בַּקְּטַנִּים. דָּגָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְכַלְכִּיד. אֵי זֶהוּ קָטָן וְאֵי זֶהוּ גָּדוֹל. יָיבֹא כֵּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. כָּל נוּן דֲּנָא אֲכִיל פָּחוֹת מִן לִיטְרָא כַּילכִּיד אֲנָא טְעִים. וְהָכָא כֵן.

It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar says: If he said, ‘a qônām that I shall not taste a fish’, he is forbidden large ones and permitted small ones. ‘Fishes I shall not taste,’ he is forbidden large and small ones. ‘Fish I shall not taste,’ he is forbidden only sardines. What is small and what is large? This is as Rebbi Ze‘ira said, from any fish less than a litra which I eat, I am tasting sardines. Here, it is the same.

וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה. הָא בִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זְעִירָה בְעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבִין לִי נוּן. וְהוּא זְבִין לֵיהּ כַּלְכִּיד. רִבִּי אָבִין שָׁמַע לֵיהּ מִן דְּבַתְרָהּ. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִיֵיס. הָא כִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי [] אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְעֵי. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבוֹן לִי טְרִי. וְהוּא זְבִין לֵיהּ צַחְנָא. תַּמָּן קַרְיָין לִיטְרִיתָא צַחְנָה.

“He is permitted fish cake”; therefore not if it is not ground. Rebbi Jeremiah said, Ze‘ira asked: Does this not disagree with Rebbi Joḥanan who said, in matters of vows one follows common usage It is not the way of people that if a man says to his neighbor, sell me a fish, that he should sell him a sardine. Rebbi Abin understood it from the last clause, “if somebody vows not to eat fish cake he is permitted fish fluid and brine,” therefore not if it is not ground? Rebbi [Jeremiah] said, Rebbi Ze‘ira asked: Does this not disagree with Rebbi Joḥanan who said, in matters of vows one follows common usage. It is not the way of people that if a man says to his neighbor, sell me a טְרִי, that he sells him a צַחְנָא. There, they call צַחְנָה טְרִית.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמִן הַקּוּם מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.

MISHNAH: If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd but Rebbi Yose forbids. But from curd, he is permitted milk. Abba Shaul says, if he vows not to have cheese, it is forbidden to him whether salted or unsalted.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם כול׳. מָהוּ בַּקֻּם. חַלְבָּא מְקָטְרָא. מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עֲלֵיהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. חַמְרָא מְבַשְּׁלָא.

HALAKHAH: “If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd,” etc. What is curd? Curdled milk. What is the reason of Rebbi Yose? The name of its father is called over it. In the opinion of Rebbi Yose, is one who vows not to taste wine permitted cooked wine? Cooked wine”.

זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהֶקְדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ. לֹא נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אִילֵּין נְדָרִין מַה אַתְּ עֲבִיד לְהוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֶר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. אָמְרוּ. אֵינוֹ עִיקְּרוֹ אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַדַּאי מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִין גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין וְגִידוּלֵי גִידוּלִין הֶקְדֵּשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי חוּלִין יִפְדֶּה אוֹתָן בִּזְמַן זַרְעָם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶּׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְדָא מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁהַנּוֹדֵר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. תִּיפְתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

“This is the rule Rebbi Simeon declared in the name of Rebbi Joshua: For everything that may become permitted through some action, such as ṭevel, Second Tithe, donations to the Temple, and “new grain”, the Sages did not fix any limits, but a kind with its own is forbidden in the minutest amount, a kind with a different kind if it can be tasted. But for everything that cannot become permitted through any action, such as heave, ḥallah, orlah, and kilaim in a vineyard, the Sages did fix as limit both a kind with itself or with a different kind if it can be tasted.” How do you treat vows? As referring to something that can become permitted or to something that cannot become permitted? It seems reasonable that we treat them as referring to things that can become permitted, as we have stated there “for the Elder uproots the vow from the start.” They said, he only uproots for the future. Certainly a Mishnah treats it as referring to something that cannot become permitted, as we have stated there: “The growth from heave is heave; the growth from their growth is profane. But the growths from ṭevel, First Tithe, aftergrowth of the Sabbatical, heaves from outside the Land, dema‘, and First Fruits are profane as are growths from their growths. Growths from dedicated [seeds] and Second Tithe become profane; one redeems them corresponding to the time of sowing.” We have stated on this: When has this been said? Anything whose seeds disappear. But in produce whose seeds do not disappear, the growth from their growth is forbidden. There is a restriction on growth, as Rebbi Zeïra said in the name of Rebbi Jonathan: An onion of kilaim in a vineyard, taken out of the ground and replanted, stays forbidden even if it grows enormously because growth of something forbidden cannot neutralize the prohibition. But another Mishnah treats it as something that can become permitted, as we have stated there: “For if somebody vowed not to have a certain thing and it became mixed with something else, if it can be tasted it is forbidden.” This explains that it was mixed with another kind, following the rules of something that can become permitted.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר מוּתָּר בָּרוֹטֵב וּבַקִּיפָה וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רִבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לוֹ וְכֵן הַדָּבָר. אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁיֹּאמַר בָּשָׂר זֶה עָלַי. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. אָמַר קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם וְנָפַל לְתַבְשִׁיל אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם הֲרֵי זֶה אָסוּר.

MISHNAH: If somebody vows not to eat meat, he is permitted clear bouillon and coagulated fibers, but Rebbi Jehudah forbids. Rebbi Jehudah said, it happened that Rebbi Ṭarphon forbade to me eggs that were cooked in it. They said to him, that is correct; when? If he would say, that piece of meat [is forbidden] to me. In truth, if somebody forbids himself something by a vow and it became mixed with something else, if it can be tasted it is forbidden If somebody vows not to drink wine he is permitted a dish prepared with wine. If he said, a qônām that I shall not taste this wine, if it fell into a dish and it can be tasted, that is forbidden.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר כול׳. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. זֶה. אֲסָרוֹ עָלָיו הוּא וַהֲנָיָיתוֹ.

HALAKHAH: “If somebody vows not to eat meat,” etc. Rebbi Hila said: The moment he said “this one”, he forbade for himself it and its usufruct.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים מוּתָּר בַּיַּיִן מִן הַזֵּיתִים מוּתָּר בַּשֶּׁמֶן. אָמַר קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן.

MISHNAH: If somebody vows not to eat grapes, he is permitted wine; not to eat olives, he is permitted oil. If he said, a qônām that I shall not taste these olives or grapes, he is forbidden them and anything coming from them.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים כול׳. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. קוֹנָם כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְאוֹכְלוֹ דֶּרֶךְ הַיּוֹצֵא לֵיאָכֵל. נָדַר בּוֹ מוּתָּר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. נָדַר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ מוּתָּר בּוֹ. מַה אִית לָךְ. כְּגוֹן זֵתִים וַעֲנָבִים. וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכָּן לֵיאָכֵל וְאֵין דֶּרֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לֵיאָכֵל. נָדַר בּוֹ מוּתָּר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. מַה אִית לָךְ. כְּגוֹן אִילֵּין תּוּתַיָיא. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל וְדֶרֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לֵיאָכֵל. נָדַר בּוֹ לֹא נִתְכַּוֵון אֶלָּא בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. מַה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.

HALAKHAH: “If somebody vows not to eat grapes,” etc. It was stated: Rebbi Simeon ben Eleazar said, a qônām for anything which usually is eaten and of which some derivative is eaten; if he forbade the thing to himself by a vow, the derivative is permitted. What is an example? E. g., grapes and olives. And anything which usually is eaten but no derivative of which is eaten; if he forbade the thing to himself by a vow, the derivative is permitted. What is an example? E. g., mulberries. And anything which usually is not eaten and but a derivative is eaten; if he forbade the thing to himself by a vow, he intended the derivative. What is an example? E. g., garden seeds that are not eaten.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מִן הַסִּתְוָונִית מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִתְוָונִיּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר כָּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר מִמֶּנּוּ אָסוּר אַף בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין.

MISHNAH: If somebody vows not to eat dates, he is permitted date honey; from winter grapes, he is permitted winter grape vinegar. Rebbi Jehudah ben Bathyra says, if he vowed to forbid to himself anything which is called by the name of its derivative, he also is forbidden the derivative, but the Sages permit it.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים כול׳. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עָלָיו. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. שֵׁם בְּנוֹ קָרוּי עָלָיו. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה יוֹדֵה לְרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם בְּנוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֵׁם אָבִיו. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵה לְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שֵׁם אָבִיו. הָא שֵׁם בְּנוֹ לֹא.

HALAKHAH: “If somebody vows not to eat dates,” etc. What is the reason of Rebbi Yose? The name of its father is called over it. What is the reason of Rebbi Jehudah ben Bathyra? The name of its descendant is called over it. It is reasonable that Rebbi Jehudah ben Bathyra should agree with Rebbi Yose but Rebbi Yose would not agree with Rebbi Jehudah ben Bathyra. Rebbi Jehudah ben Bathyra should agree with Rebbi Yose: The name of its descendant, so certainly also the name of its father. Rebbi Yose would not agree with Rebbi Jehudah ben Bathyra: He says only, the name of its father. This implies: not the name of its descendant.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים. מִן הַשֶּׁמֶן מוּתָּר בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין. מִן הַדְּבַשׁ מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מִן הַחוֹמֶץ מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִיתְוָונִיּוֹת. מִן הַכְּרֵשִׁין מוּתָּר בְּקֶפַלּוֹטוֹת. מִן הַיָּרָק מוּתָּר בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוַויי.

MISHNAH: If somebody vows not to use wine, he is permitted apple wine. Not oil, he is permitted sesame oil. Not honey, he is permitted date honey. Not vinegar, he is permitted winter grape vinegar. Not leeks, he is permitted field leeks. Of vegetables, he is permitted field vegetables, because that is an accompanying name.

Halakhah

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן כול׳. מַתְנִיתָא מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין לְקֶפַלּוֹטוֹת כְּרֵישִׁין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין לְקֶפַלּוֹטוֹת כְּרֵישִׁין לֹא בְדָא. לָכֵן צְרִיכָא אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין לְקֶפַלּוֹטוֹת כְּרֵישִׁין. מִן הַכְּרֵשִׁין מוּתָּר בְּקֶפַלּוֹטוֹת.

HALAKHAH: “If somebody vows not to use wine,” etc. The Mishnah speaks of a place where one does not call field leeks leeks. But not at a place where one calls field leeks leeks. Just in that case it is needed, even a place where one calls field leeks leeks: “Not leeks, he is permitted field leeks.”

מִן הַיָּרָק מוּתָּר בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוַויי. וְתַנֵּי עֲלָהּ הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. תַּנֵּיתָהּ רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רַב חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. עוּלְשִׁין חֲשׁוּבִין הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית. הָדָא דָאַתְּ אֲמַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.

“Not vegetables, he is permitted field vegetables because this is an accompanying name.” We have stated on that: “He who makes a vow to abstain from vegetables in the Sabbatical is also forbidden field vegetables.” Rebbi Crispus stated the reason in the name of Rebbi Ḥanina ben Gamliel: That means, as long as Rebbi did not permit to import vegetables into the Land. But since Rebbi permitted to import into the Land there is no difference between the Sabbatical and the remaining years of the Sabbatical cycle. Rebbi Yose bar Ḥanina says, endives are important enough to become impure as food in the Seventh year. That means, as long as Rebbi did not permit to import vegetables into the Land. But since Rebbi permitted to import vegetables into the Land there is no difference between the Sabbatical and the remaining years of the Sabbatical cycle.

תַּנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בַשְּׁבִיעִית וְלֹא בַמּוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְאִם עִיבְּרוּהָ הֲרֵי זֶה מְעוּבֶּרֶת. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לִיקַּח יָרָק מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לִיקַּח יָרָק מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.

It was stated: “One intercalates for a year neither in a Sabbatical nor in the year after the Sabbatical; but if they intercalated it is intercalated.” Rebbi Ze‘ira in the name of Rebbi Abbahu said: That means, as long as Rebbi did not permit to buy vegetables for importation into the Land. But since Rebbi permitted to buy vegetables for importation into the Land there is no difference between the Sabbatical and the remaining years of the Sabbatical cycle.

הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר. וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים וגו׳. אֵין לָךְ מְבַכֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וְלֹא בִיכֵּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַמִּין. וְהֵבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים. אֵימָתַי הֱבִיאוֹ. לְאַחַר הָעוֹמֶר. שֶׁנֶּאֱמַר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. הוֹאִיל וְהָיְתָה הַשָּׁנָה צְרִיכָה לְעַבֵּר מִפְּנֵי מָה לֹא עִיבְּרָהּ אֱלִישָׁע. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שְׁנֵי רַעֲבוֹן וְהָיוּ הַכֹּל קוֹפְצִין לַגָּרְנוֹת.

“Rebbi Meïr used to teach: It says, ‘A man came from Baal-Shalishah and brought to the man of God bread from first grain, etc.’ At no place in the Land of Israel does produce ripen earlier than at Baal-Shalishah, and only that kind ripened early.” ‘He brought to the man of God,’ when did he bring it? After the ‘Omer ceremony, since it is said: ‘Give to the people to eat.’ “But since the year was in need of an intercalation, why did Elisha not intercalate? This teaches you that the year was one of famine and everybody was jumping to the threshing floors.”

תַּנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְעַבְּרִין. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מַרְבִּית הָעָם וגו׳. רִבִּי שִמְעוֹן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁעִבְּרוּ נִיסַן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. חִזְקִיָּהוּ הֶעֱשִׂי לְצִיבּוּר לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁינִי. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין מִינָהּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב. וּמָאן דְּאָמַר (אֵין) מְעַבְּרִין מַה מְקַיֵים כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסַן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גֻּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְּאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.

It was stated: “One does not intercalate for a year because of impurity; Rebbi Jehudah says, one does, since we find that Hezekia intercalated because of impurity, as it was said: ‘For most of the people, etc.’ Rebbi Simeon said, even though they intercalated in Nisan, only Adar was intercalated. Rebbi Simeon ben Jehudah said in the name of Rebbi Simeon, Hezekia forced the multitude to celebrate the Second Passover.” Some Tannaïm state: One intercalates for the year because of impurity. Some Tannaïm state: One does not intercalate. He who says, one does not intercalate, from the following: “For they ate the pesaḥ not as it was written.” How does the one who says one does intercalate, explain “for they ate the pesaḥ”? They intercalated in Nisan but only Adar was intercalated. This follows what Rebbi Simon bar Zavdi said, they found the skull of Oman the Jebusite under the altar.

כְּתִיב בְּכָל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים אֵל אֲבֹתָיו וגו׳. רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר אֲפִילוּ כַמָּה עָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לֹא יָצָא כְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. כְּתִיב וַיָּחֵילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וגו׳. וּכְתִיב וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ. וַהֲלֹא לְיוֹם אֶחָד יְכוֹלִין הָיוּ לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַּשְׂדִים שֶׁחֲקוּקִים.

It is written: “With all his heart he prepared himself to seek God, his fathers’ [God], etc.” Rebbi Simon bar Zavdi and Rebbi Samuel bar Naḥman. One of them said, with all he did to purity the Temple, he did not fully establish the purity of the Temple. The other said, with all the good works he did, he did not fully do his duty for the purity of the Temple. It is written: “They started on the first of the first month.” And it is written: “On the sixteenth of the month they finished. Could they not have eliminated all idolatry from there in one day? Rebbi Idi said, because of Chaldean idols which were engraved.

שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה מֵֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו וְהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז טַבֶּלָּא שֶׁל רְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. עִיבֵּר נִיסַן בְּנִיסַן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ.

Six things did Ezekiah, the king of Judea, do. With three they agreed, with three they did not agree. He dragged his father’s bones and they agreed. He smashed the bronze snake and they agreed. He hid the table of medicines and they agreed. With three they disagreed. He closed the upper Giḥon spring and they disagreed. He cut down the Temple doors and they disagreed. He intercalated Nisan in Nisan and they disagreed.

אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָׁנָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוֹבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחַק הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיַּד. אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי אוֹמֵר. נִיסַן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו. וְהָתַנִּינָן. אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעוּבָּר. [אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר.] אִם הָיָה לֹא הָיָה.

One does not intercalate for a year before New Year’s Day; if they did intercalate it would be invalid. But for an urgent need one may intercalate immediately after New Year’s Day. Nevertheless, only Adar is intercalated. Rebbi says, Nisan never was lengthened. But did we not state: “If the New Moon appeared in time”? If it would appear, it did not appear. Rav said, Tishre was never lengthened. But did we not state: “If the month was long”? If it would be, it never was.

וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָבַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי. קִדְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. שָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה הַשְּׁנִיָיה. וְהָא תַנֵּי יוֹם הָרִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁינִי.

“When they sanctified the year at Usha, on the first day Rebbi Ismael, the son of Rebbi Joḥanan ben Baroqa, led and recited following the opinion of Rebbi Joḥanan ben Nuri. Rabban Simeon ben Gamliel said, we did not follow this at Jabneh. On the second day, Rebbi Ḥananiah, the son of Rebbi Yose the Galilean led and recited following the opinion of Rebbi Aqiba. Rabban Simeon ben Gamliel said, this we did follow at Jabneh.” But does this not mean that they sanctified it on the first and the second day? Rebbi Zeїra in the name of Rav Ḥisda: That year was disorganized. What is “the first, the second”? Rebbi Abun in the name of Rav: The first year, the second year! But was it not stated: the first day, the second day?

קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם זְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אוֹתָם אֵלֶּה הֵם [מוֹעֲדָי]. אֵין אֵלֶּה מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שְׁיָּצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ לִמְקוֹמָן. תַּלְמוּד לוֹמַר וַידַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי יי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּם כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.

If they sanctified it before its time or after its lengthening, should I assume it was lengthened? The verse says ( Lev. 23:2) “them”, “them”, “these are My holidays.” Before its time is not “My holidays.” Before its time, the 29 th day, after its lengthening, the 32 nd day. From where that one intercalates for the year because of the [men of the] diaspora who set out but did not yet arrive? The verse says ( Num. 23:44), “Moses spoke about the holidays of the Eternal to the Children of Israel”. Make the holidays so they can be observed by all of Israel. Rebbi Samuel bar Naḥman said, only if they had reached the river Euphrates.

אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִם עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד רִבִּי חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ. אִם אֵינָהּ יְכוּלָה לְהִתְעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשְָּׁנָה בַּגָּלִיל. וְאִם עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בְּשֶׁיְּכוֹלִים לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

“One intercalates for a year only in Judea, but if [a month] was intercalated in Galilee it is validly intercalated. Rebbi Ḥanania from Ono testified that, if it cannot be intercalated in Judea, one intercalates in Galilee.” One does not intercalate a year in Galilee, but if it was intercalated in Galilee it is validly intercalated. One does not intercalate a year outside the Land; if it was intercalated outside the Land it is not validly intercalated if it was possible to intercalate in the Land of Israel; but if one cannot intercalate in the Land of Israel, one intercalates outside the Land.

יִרְמְיָה עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי תְלַת אִיגְרָן גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדּוּשַׁת חֲנַנְיָה. וּבְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּה נַעֲשׂוּ תַּיָישִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לְמִדְבַּר הָאָטָד וּתְהֵא שׁוֹחֵט וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קַדְמִיתָא וְאִיקְרוֹן. תִּינְיָיתָא וְאִיקְרוֹן. תְּלִיתִיָיא בָעֵי מַבְסַרְתּוֹן. אָמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אִיקְרָתִנּוֹן. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא. כְּתִיב בָּאוֹרַיתָא אֵלָּה מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרִין לֵיהּ. מוֹעֲדֵי יי. אָמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִם. כִּי מִבָּבֵל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יי מִנְּהַר פְּקוֹד. אָמְרִין לֵיהּ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יי מִרוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹן. גַבָּן. אָזַל וְקָבַל עֲלֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אֲחַרֵיהֶם אַחַרֵיהֶם. אָמַר לֵיהּ. לֵינָה יְדַע מַה שָׁבְקִית תַּמָּן. מָאן מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה דִכְוָותִי. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. לָא חַכְמִין דִּכְוָותִי. יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. מִכֵּיוַן דְּאִינוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה דִּכְוָותֵיהּ יִשְׁמַע לְהוֹן. קָם וְרָכַב סוּסְיָא. הֵן דְּמָטָא מָטָא. הֵן דְלָא מָטָא נוֹהֲגִין בְּקִילקוּל.

Jeremiah intercalated outside the Land. Ezechiel intercalated outside the Land. Baruch intercalated outside the Land. Ḥanania the nephew of Rebbi Joshua intercalated outside the Land. Rebbi sent him three letters through Rebbi Isaac and Rebbi Nathan. In one he wrote, to His holiness Ḥanania. And in one he wrote, the kid goats you left behind became rams. And in one he wrote, if you do not accept, go to the thistle desert, do slaughter and let Onias sprinkle. After the first [letter], he honored them. After the second, he honored them. After the third, he wanted to disgrace them. They said to him, you cannot do that since you already did honor us. Rebbi Isaac rose and quoted, it is written in the Torah: These are the holidays of Ḥanania the nephew of Rebbi Joshua. They said to him, “the holdays of the Eternal”. He said to them, that is with us. Rebbi Nathan rose and finished: “For from Babylonia will go Torah forth and the Eternal’s word from Nahar-Peqod.” They said to him, “for from Zion will Torah go forth and the Eternal’s word from Jerusalem”. He said to them, that is with us. He went to complain about them to Rebbi Jehudah ben Bathyra at Nisibis. He said to him, follow them, follow them. He said to him, I do not know whom I left there. Who would tell me that they are wise to the computations as I am? If he had said, they are not wise, they should listen to him. Since they are wise to the computations as he is, he has to listen to them. He got up and rode on a horse. Where he reached, he reached. Where he did not reach, they continued following the corrupt [calendar].

כְּתִיב וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן חֲבִיבִין עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִין. רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר. הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְרַבָּנִין אָמְרֵי. כּוּלְּהוֹן אֶלֶף. רִבִִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר. אֵילּוּ הַחֲבֵירִים. וְרַבָּנִין אָמְרִין. אֵילּוּ הַבּוּלֶוְוטִין.

It is written, “to the outstanding Elders of the diaspora”. The Holy One, praise to Him, said: The Elders of the diaspora are very dear to me. More beloved by me is a small group in the Land of Israel than a great Synhedrion outside the Land. It is written: “The craftsmen and the smiths one thousand,” and you say so? Rebbi Berekhiah in the name of Rebbi Ḥelbo and the rabbis. Rebbi Berekhiah said, one thousand craftsmen and one thousand smiths. But the rabbis say, together one thousand. Rebbi Berekhiah in the name of Rebbi Ḥelbo said, these are the fellows; but the rabbis say, these are the councilmen.

רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבֵּל סַהֲדָיָא בְּעֵין טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֲווֹן יָדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. אִין כָּךְ הוּא אֲפִילוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינוֹ בִּסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלַי. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ בְּתוּלִין חוֹזְרִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹזְרִין.

Rebbi Hoshaia, when he received witnesses at Kallirhoë, used to say to them: You should know the importance of the testimony that comes from your mouth, how much rent money depends on your mouths. Rebbi Abuna said, if it is so, it is even a matter of criminal law. If somebody sleeps with a girl three years and one day old, he is stoned. The Court decided to lengthen, if he sleeps with her he is not stoned. Rebbi Abun said: “I am calling to Almighty God, to the God who decides with me.” If a girl is three years and one day old, if the Court decided to lengthen, her hymen repairs itself, otherwise it does not repair itself.

Mishnah

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס מִן הָאִיסְפָּרָגוֹס מוּתָּר בַּכְּרוּב. מִן הַגְּרִיסִים אָסוּר בַּמִּקְפָּה וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַמִּקְפָּה מוּתָּר בַּגְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַשּׁוּם מוּתָּר בַּמִּקְפָּה.

MISHNAH: One who makes a vow to abstain from cabbage is forbidden cabbage shoot, from cabbage shoot he is permitted cabbage. From groats, he is forbidden groat soup but Rebbi Yose permits it; from groat soup he is permitted groats. From soup he is forbidden garlic but Rebbi Yose permits it; from garlic he is permitted soup.

Halakhah

הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עָלָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּקוֹנְדִּיטוֹן.

HALAKHAH:: What is Rebbi Yose’s reason? Is its father’s name called upon it? In the opinion of Rebbi Yose, if somebody makes a vow to abstain from wine, he is permitted spiced wine.

מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס כול׳. מִן הַגְּרִיסִין אָסוּר בַּמִּקְפָּה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן גְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן שׁוּם. וְהָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַטַּעַם וָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.

“From cabbage, he is forbidden cabbage shoot,” etc. “From groats, he is forbidden groat soup,” only if most of it is groats. “From soup he is forbidden garlic,” only if most of it is garlic? In that case, you go after the taste, in the other after the main ingredient.

Mishnah

משנה: מִן הָעֲדָשִׁים אָסוּר בָּאֲשִׁישִׁים וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הָאֲשִׁישִׁים מוּתָּר בָּעֲדָשִׁים.

MISHNAH: From lentils, he is is forbidden ašišim, but Rebbi Yose permits. From ašišim he is permitted lentils.

Halakhah

הלכה: רִבִּי יָסָא אֲזַל לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי וְאַפִּיק קוֹמוֹי טְלוֹפְחִין מְקַלְיָין וּטְחִינָן וּמְגַבְּלָן בִּדְבַשׁ וּמְטוֹגָן. אֲמַר לֵיהּ. אִילֵּין אִינּוּן אֲשִׁישִׁין שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים.

HALAKHAH: Rebbi Yasa went to Rebbi Yose who brought roasted lentils out for him, ground them, formed them into a dough with honey, and fried them. He said to him, these are the ašišim mentioned by the Sages.

Mishnah

משנה: חִיטָּה חִיטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם מוּתָּר לָכוֹס חַיִים.

MISHNAH: ‘That I shall not taste wheat or wheats: he is forbidden both flour and bread. ‘That I shall not taste groat or groats: he is forbidden both raw and cooked. Rebbi Jehudah says, ‘a qônām that I shall not taste groat or wheat’, he is permitted to chew them raw.

Halakhah

הלכה: גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם כול׳. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. קוֹנָם גְּרִיס שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בִּמִקְפָּה. גְּרִיסִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בִּמִקְפָּה וּמוּתָּר לָכוֹס. חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בְּפַת. חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בְּפַת וּמוּתָּר לָכוֹס.

HALAKHAH: ‘That I shall not taste groat or groats, etc. It was stated: “Rebbi Jehudah says, ‘a qônām that I shall not taste a groat kernel,’ he is forbidden to chew and permitted soup. ‘That I shall not taste groats,’ he is forbidden soup and permitted to chew. ‘That I shall not taste a wheat kernel,’ he is forbidden to chew and permitted bread. ‘That I shall not taste wheats,’ he is forbidden bread and permitted to chew.

חִיטָּה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מִי חֲמִי פִיתָּא נְקִיָיה וּמֵימַר. בָּרוּךְ דְּבָרָא הָדֵין חִיטְּתָא.

“Wheat” and you say so? Rebbi Yose said, so is the way of people, if they see white bread they say, blessed Who created this wheat.