נדרים ה׳Nedarim 5

Mishnah

משנה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה אֲסוּרִין לִיכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין. הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוּדָּר מֵחֲבֵירוֹ הֲנָיָיה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. כּוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.

MISHNAH: Partners who mutually made vows not to have usufruct from one another are forbidden to enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, each one enters into what is his. Both are forbidden to put up there a grindstone or an oven, or to raise chickens there. If one of them made a vow not to have usufruct from the other, he cannot enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, one can say to the other, I enter into my property, I do not enter into yours. One forces the one who made the vow to sell his part.

Halakhah

הלכה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה כול׳. רַבָּנִין אָמְרִין. כָּל טֶפַח וְטֶפַח שֶׁלַּשּׁוּתָפִין הוּא. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אִם הָיְתָה חָצֵר חֲלוּקָה פְּסֵיפָס אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. עָמַד אֶחָד מֵהֶן וּמָכַר אֶת חֶלְקוֹ אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מוֹדֶה. הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר בְּחֶזְקַת שׁוּתָפִין הֵן. לֹא צוֹרְכָא דְּלָא הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. לוֹקֵחַ בְּיֶתֶר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יַשְׁאִילֶינּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהָא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא.

HALAKHAH: “Partners who mutually made vows not to have usufruct from one another,” etc. The rabbis say, every single [square] hand-breadth is common property of the partners. Rebbi Eliezer ben Jacob says, each one enters into what is his. If the courtyard was divided by pebbles, even the rabbis agree. If one of them went and sold his part, even Rebbi Eliezer ben Jacob agrees. If they contracted between themselves to concede, it is still in the hands of the partners. It is only needed if they did not contract between themselves to concede; what is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And did we not state there, “he buys higher and sells lower”? What is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And did we not state there, “he should not lend him nor ask him for anything,”? What is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And what Rebbi Simeon ben Yaqim said, that he should not stay long?

שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִים וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין. נִצְרְכָה לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דּוּ מַתְנִיתָא הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה. מִפְּנֵי שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה. הָא אִם לֹא נָדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה סְתָמָן כִּמְוָו‍תְרִין אֵילּוּ לָאֵילּוּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נָהֲגוּ הַשּׁוּתָפִין לִהְיוֹת כִּמְוָותְרִין זֶה אֶת זֶה בִדְבָרִים הַלָּלוּ. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הַמְגַדֵּל תַּרְנוֹגַלִּין בֶּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. מַה נַפְשָׁךְ. אִם יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי גִידֵּל. אִם אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי הֶחֱזִיק. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָיָה. בַּכֹּל הַשּׁוּתָפִין מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה בְחָצֵר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָיה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר מָקוֹם שֶׁהַנָּשִׁים מְכַבְּסוֹת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְכַבְּסִין לָא בְדָא. וְדָא דְאַתְּ אֲמַר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה בְחָצֵר. בְּכָל הֶחָצֵר. בְּרַם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ לֹא מָצֵי מִימְחֵי בְיָדֵיהּ. אִם הָיָה הַמָּקוֹם מְשׁוּפָּע אֲפִילוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּבְחַבְרֵיהּ מִימְחֵי הוּא בְיָדֵיהּ. דּוּ אֲמַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁפַךְ וְהוּא אָתֵי לְגַבִּי. תַּנֵּי. מְקוֹם הַתַּנּוּר מְקוֹם הַכִּירַיִים אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּ יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. וּבִלְבַד קִירוּי שֶׁמּוֹעִיל לַתַּנּוּר.

“Both are forbidden to put a grindstone or an oven up there, or to raise chickens there.” This is needed for Rebbi Eliezer ben Jacob, for what he states about “partners who mutually made vows not to have usufruct from one another.” Because they mutually made vows not to have usufruct from one another, does this imply that if they had not made vows not to have usufruct from one another, they would be presumed to concede one to the other? Rebbi Jeremiah said, partners have the custom to concede one to the other in these matters. There, we have stated: “The following establish presumption of ownership.” Rebbi Eleazar said, if somebody raises chickens in a courtyard in which he does not dwell, this establishes presumption of ownership. Rebbi Yose said, this is correct. As you look at it, if he had the right to raise them, he raised them. If he had no right to raise them, he established a presumption of ownership. Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Benaiah: Partners can veto any activity of the other party in a courtyard except for washing, for the honor of the daughters of Israel. Rebbi Mattaniah said, that is, at a place where women wash, but not at a place where men wash. And what you say except for washing in the courtyard [applies to] the entire courtyard except for the four cubits of that party where one cannot hinder anything. But if the place was at an incline, one can veto even within the four cubits of another party since one might say to him, you pour out and it flows down to my place. It was stated: The place of an oven or a hearth does not establish a presumption of ownership, but roofing of any size on top of them establishes a presumption of ownership. Rebbi Ze‘ira said, only if the wall is useful for the oven.

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בְחָצֵר וְחַיָיבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. בְּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאַקְנֶה. אֲבָל אִם צְבוּרִין לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטֵל.

Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai: Partners can acquire one from the other and are responsible for damages inflicted by one on the other. Rebbi Abun bar Cahana said, if he said, collect and acquire. But if they were collected he does not acquire unless he moves.

בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְלֹא בְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. וְאַתְּ אָמַר. כּוֹפִין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְלֹא לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. עֲלֵיהּ כּוֹפִין אֶת המוכר שֶׁיִּמְכּוֹר חֶלְקוֹ. בְּאוֹמֵר הֲנָיָיתִי עָלֶיךָ. אֲבָל בְּאוֹמֵר. הֲנָיָיתָךְ עָלַי. לֹא בְדָא.

“I enter my property, I do not enter yours.” And you say, one forces him? It was not said on this, but on: “I enter your partner’s property, I do not enter yours.” In that case one forces the [maker of the vow] to sell his part. If he says, you shall not have any usufruct from me. But not if he says, I shall not have any usufruct from you.

Mishnah

משנה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מוּדָּר מֵאֶחָד מֵהֶן הֲנָיָיה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.

MISHNAH: If anyone from outside was under a vow of no usufruct from one [of the partners], he should not enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, he can say to him, I enter your partner’s property, I do not enter yours.

Halakhah

הלכה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק כול׳. וְלֹא תַנִּינָן כּוֹפִין. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אִם הָיָה נוֹדְרָן כּוֹפִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְיָית קֳדָמוֹהִי עָבְדַת לֵיהּ כֵּן. תִּינְיָינָא וְעָבְדַת לֵיהּ כֵּן. מִיכָּן וְאֵילַךְ אוֹ שְׁרֵי נִדְרָךְ אוֹ זְבִין חוּלְּקָךְ.

HALAKHAH: “If anyone from outside was,” etc. And we did not state “one forces”! Rebbi Ḥiyya stated: “If he was a frequent maker of vows, one forces him,” because the other [partner] can say to him, one came to me and you did such and such to him; a second person and you did such and such to him; the third time he tells him either you undo your vow or sell your part.

Mishnah

משנה: הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מוּשְׂכָּרִים בָּעִיר אִם יֵשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד אָסוּר אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד מוּתָּר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדָךְ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר מוּתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר אָסוּר.

MISHNAH: If one was under a vow not to have usufruct from another and he owns a bathhouse or an olive press leased out in town; if he retains the grip of a hand on them, the other one is forbidden; if he retains no grip of a hand on them, the other one is permitted. If a person says to another, a qônām that I shall not enter your house, or that I shall not buy your field, if the owner died or sold it, the other one is permitted. That I shall not enter this house, or that I shall not buy this field, if the owner died or sold it, the other one is forbidden.

Halakhah

הלכה: כָּמָּה הִיא תְפִיסַת יָד. לְמַחֲצִית וְלִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.

HALAKHAH: What is the grip of a hand? One half, a third, or a quarter.

בֵּיתָךְ זֶה. מִשֵּׁם מַה אַתָּה תוֹפְשׂוֹ. מִשֵּׁם בֵּיתָךְ זֶה. נָפַל וּבְנָאוֹ הוּא. לֵית לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְיוֹרְשָׁיו. תְּנוּ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ בֵית אַרְמְלוּת לְבִתּוֹ. וְנָפַל. יוֹרְשִׁין חַיָיבִין לִבְנוֹתוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. מֵת לֹא יִירָשֶׁנּוּ. [וְהָתַנֵּי. בְּחַיַּי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּמוֹתִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ.] מַה בֵין לָהוּא דְאָמַר חָדָא חָדָא לָהוּא דְאָמַר תְּרֵיי תְּרֵיי. רַב יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי [בֵּן חֲנִינָה] תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. קוֹנָם הֲנָיַית נְכָסַיי אֵילּוּ עָלַי בְחַיַּי וּבְמוֹתִי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵילּוּ. אָסְרָן עָלָיו בֵּין בַּחַיִים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן בִּנְדָרִים מַה דְלֹא תַנִּינָן בִּשְׁבוּעוֹת. קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדָךְ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר מוּתָּר. לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. זֶה. הָא לֹא אָמַר. זֶה. אֲסָרוֹ עָלָיו בֵּין בַּחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה.

“This, your house,” because of what do you catch him? Because of “your house,” “this”? If it collapsed and he himself rebuilt it, is it not “this”? Let us hear from the following: “If somebody said to his heirs, give a wedding house to my son or a widow’s house to my daughter, if it collapsed, the heirs are required to rebuild it.” There, we have stated: “If somebody says to his son, ‘a qônām that you can not enjoy anything from me,’ if he dies, [the son] inherits. ‘During my lifetime and after my death,’ if he dies, [the son] does not inherit.” [Did we not state, ‘during my lifetime’, [the son] inherits; ‘after my death’, [the son] inherits?] What is the difference between the one who says it one by one and the one who says it by twos? Rav Jeremiah and Rebbi Yose [ben Ḥanina] both say, ‘a qônām that I cannot enjoy these my properties during my lifetime and after my death,’ from the moment he said “these” he forbade to him during his lifetime and after his death. Rebbi Yose said, we have stated in Nedarim what we did not state in S̄ebuot: “A qônām that I shall not enter your house, or that I shall not buy your field, if the owner died or sold it, the other is permitted. That I shall not enter this house, or that I shall not buy this field, if the owner died or sold it, the other is forbidden.” Because he said “this”. Therefore, if he had not said “this”, he would have forbidden to him both during his lifetime and after his death.

Mishnah

משנה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם הַמּוּדָּר אָסוּר. הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם הַנּוֹדֵר אָסוּר. הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וּשְׁנֵיהֶן מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר.

MISHNAH: “I am ḥerein for you”, the addressee is forbidden. “You are for me ḥerem,” the vower is forbidden. “I am for you and you are for me,” both are forbidden. Both are permitted the institutions of the returnees from Babylonia and forbidden the institutions of their own town.

Halakhah

הלכה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם כול׳. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָךְ לְנִשְׁאַל לוֹ עָלֶיךָ. נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ נִשְׁאַל עַל הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁאַל בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁינִי. שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵף בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הָאִיסָּר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הַנֵּדֶר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ.

HALAKHAH: “ “I am ḥerem for you”, etc. ‘A qônām that I shall not have any usufruct from you and anyone I would ask about you’, he has to ask about the first but not the second. Some Tannaïm state: He has to ask both about the first and the second. Samuel the son of Rebbi Joseph ben Rebbi Abun said, that follows the one who said “after the prohibition”. But for the one who said “after the vow”, a vow which is partially invalid is totally invalid.

הַנּוֹדֵר מִבְּנֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר בּוֹ. מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר בּוֹ. קוֹנָם הֲנָיָיתִי עַל בְּנֵי עִירִי. אֵינוֹ נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. הֲנָיַית בְּנֵי עִירִי עָלַי. נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֲפִילוּ עַל קַדְמִיָיתָא נִשְׁאַל. שֶׁאֵינוֹ כְמֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ. נֵדֶר שֶׁלָּרַבִּים אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַנּוֹדֵר בָּרַבִּים. אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ בְפָנָיו לֹא יִשְׁאַל לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נִשְׁאֲלִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.

“A person who makes a vow ‘to forbid himself the people of the town,’ if another person came and dwelled there for thirty days, [the vower] is permitted to deal with him. ‘From the inhabitants of the town,’ if another person came and dwelled there for thirty days, [the vower] is prohibited from dealing with him.” ‘A qônām that the people of my town cannot have any usufruct from me,’ he cannot ask the local rabbi. ‘The usufruct of the people of my town [is forbidden] to me’, he can ask the local rabbi. Some Tannaïm state, even in the first case he can ask, for it does not mean that [the rabbi] would dissolve his own vow. A vow of the community cannot be dissolved. A vow made in public cannot be dissolved. “If somebody made a vow that another should not have usufruct from him, if the vow was made in the other’s presence, he can request the vow to be dissolved only in the other’s presence; if the vow was not made in the other’s presence, he can request the dissolution either in the other’s presence or in his absence.” Rebbi Joḥanan said, because of the shame; Rebbi Joshua ben Levi said, because of the suspicion.

וְאַתְיָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. חַד בַּר נַשׁ נָדַר דְּלָא מִרְוְוחָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ. מִמַּאי אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. דְּלָא מִרְוְוחָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹדָן. וְכֵן בַּר נַשׁ עֲבִיד. [אֲמַר לֵיהּ בְּקֻבְּיוֹסְטָא]. אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּתּוֹרָה וּבַחֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר.

It turns out that one disagreement is like an other other disagreement, as it was stated: On the Day of Atonement, one has to detail one’s deeds, the words of Rebbi Jehudah ben Bathyra. Rebbi Aqiba says, one does not have to detail the sin. Some Tannïm state, one has to detail the vow; some Tannïm state, one does not have to detail the vow. A person made a vow not to earn money. He came before Rebbi Yudan bar Shalom. He asked him, what did you forswear to yourself? He said to him, not to earn money. Rebbi Yudan said to him, is there anyone doing that? He said to him, as a gambler. He said, praise to Him Who chose the Torah and the Sages who said, one has to detail the vow.

Mishnah

משנה: וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל. כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר כְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּיבָה וְהַסְּפָרִים וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט. מַה בֵין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת וְהַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לוֹ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת. לֹא דִבְּרוּ בַנָּשִׂיא אֶלָּא בַהוֹוֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל צְרִיכִין לִכְתּוֹב שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתָם עַל יְדֵיהֶם.

MISHNAH: What are the institutions of the returnees from Babylonia? For example, the Temple Mount, the courtyards, and the cistern in the middle of the road. What are the institutions of that town? For example, the town square, the bathhouse, the synagogue with the ark and the scrolls. And he writes his part to the Patriarch. Rebbi Jehudah says, one of them writes to the Patriarch and the other to a private person. What is the difference between him who writes to the Patriarch and him who writes to a private person? The one who writes to the Patriarch does not have to perform an act of delivery, the one who writes to a private person has to perform an act of delivery. But the Sages say, in either case one has to perform an act of delivery. Rebbi Jehudah says, the people of Galilee do not have to write since their forefathers already wrote for them.

Halakhah

הלכה: וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. רְחָבָה שֶׁדֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּהּ כְּעוֹלֶי בָבֵל הִיא. חַד בַּר נַשׁ קִידֵּשׁ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. רִבִּי שׁוֹבְתַי וְרִבִּי חֲסִידָא אַעֲלוּן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה וְאָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אַנְתְּ קָרָת אִיגַּרְתָּא וּכְתִיב בְּגַוָּהּ. וְלֹא עוֹד. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חִזְקִיָּה. מַהוּ וְלֹא עוֹד. בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלְּיָחִיד קִידֵּשׁ. אָמַר לוֹן. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּרַבִּים קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ וְלֹא עוֹד. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלַּיְּחִידִי קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

HALAKHAH: “What are the institutions of the returnees from Babylonia,” etc. So is the Mishnah: A town square which is crossed by a public road is as if from the returnees from Babylonia. A man used a Torah scroll for his preliminary marriage to a woman. Rebbi Sabbatai and Rebbi Ḥasida brought the matter before Rebbi Yose who said, she is not married. Rebbi Ḥizqiah said, you read the letter and there is written in it “not only”. Rebbi Mana said, I asked before Rebbi Ḥizqiah, what means “not only”? Did he marry with a Torah scroll which is private property? He said to us, she is not married. That comes to tell you, even if he used the public Torah scroll to marry, that is “not only”. But that means, even if he used a privately owned Torah scroll to marry, that is “she is not married.”

רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֶחָד כּוֹתֵב חֶלקוֹ לַנָּשִׂיא כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. צָרִיךְ לִכְתּוֹב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא.

“Rebbi Jehudah says, even if only one signs over his part to the Patriarch,” etc. So is the Mishnah: One of them has to sign over his part to the Patriarch.

Mishnah

משנה: הַמּוּדָר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל נוֹתְנוֹ לְאַחֵר מִשֵּׁם מַתָּנָה וְהַלָּהּ מוּתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד שֶׁהָיָה אָבִיו מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָיָיה וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הֶחָצֵר וְהַסְּעוֹדָה נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וְהֵן בְּפָנֶיךְ עַד שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה. אָמַר לוֹ אִם שֶׁלִּי הֵם הֲרֵי הֵן מוּקְדָּשִׁין לַשָׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתִּי לָךְ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתָּה לִי אֶת שֶׁלָּךְ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשִׁי. וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים אָמְרוּ כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.

MISHNAH: If a person who by a vow was forbidden usufruct from another has nothing to eat, the other donates [food] as a gift to a third party and the person is permitted it. It happened in Bet Ḥoron with a person whose father was by a vow forbidden usufruct from him; when he married off his son he said to a friend, here the courtyard and the meal are given to you as a gift and they shall be yours until my father has come and eaten with us at the [wedding] meal. He said to him, if they are mine, they are dedicated to Heaven. He said, I did not give you my property that you should dedicate it to Heaven. He said to him, you gave me your property only that you and your father should eat, drink, and be friendly with one another and let the sin hang on my head. When the case came before the Sages they said, any gift with the proviso that if [the recipient] dedicated, it was not sanctified, is no gift.

Halakhah

הלכה: הַמּוּדָר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם.

HALAKHAH: “If a person who by a vow was forbidden usufruct from another,” etc. Rebbi Joḥanan said, it is obvious that this one was learned.

שְׁמוֹנִים זוּג שֶׁלְּתַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל. וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ כוּלָּן לְבַקְּרוֹ. עָמַד לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בֶּחָצֵר. אָמַר לָהֶן. הֵיכַן הוּא הַקָּטָן שֶׁבָּכֶם שֶׁהוּא אַב לְחָכְמָה וְאַב לְדוֹרוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם. אָמְרוּ לוֹ. הֲרֵי הוּא בֶחָצֵר. אָמַר לָהֶן. יִכָּנֵס. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לָהֶן. לְהַנְחִיל אוֹהֲבַיי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.

Hillel the Elder had eighty pairs of students. The greatest among them was Jonathan ben Uzziel, the least important Rabban Joḥanan ben Zakkai. Once he fell sick and all came to visit him. Rabban Joḥanan ben Zakkai waited in the courtyard. He said to them, where is the least important among you who is a head in wisdom and a head for generations? Unnecessary to speak of the greatest among you! They said, he is in the courtyard. He said to them, let him enter. When he entered, he said to them “to let my lovers inherit substance; their treasuries I shall fill.”

וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין הֲוָה עוֹבְדָא. יוֹנָתָן בַּר עוּזִּיאֵל הִדִּירוֹ אָבִיו מִנְּכָסָיו וְעָמַד וּכְתָבָן לְשַׁמַּי. מַה עָשָׂה שַׁמַּי. מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת הַשְּׁאָר וְאָמַר. כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וִיעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה.

“Rabbi Joḥanan said, it is obvious that this one was learned.” Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, that is what happened: Jonathan ben Uzziel’s father vowed not to let him have any usufruct from him and in his will gave his part to Shammai. What did Shammai do? He sold some, gave some to the sacred fund, gave him the remainder as a gift, and said: He who wants to attack this gift, let him first get back [the merchandise] from the buyers and from the sacred fund; after that he can get [the remainder] back from this one.

רִבִּי יִרְמְיָה בְּעֵי. מֵעַתָּה אֵין אָדָם נוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנָּהּ לַשָּׁמַיִם. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מַתָּנָה שֶׁהִיא כְמַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן שֶׁהָיְתָה בְהַעֲרָמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.

Rebbi Jeremiah asked: Does this mean that nobody can give a gift to a friend on condition that he not dedicate it to Heaven? So is the Mishnah: Any gift similar to that of Beth Ḥoron, which was dishonest in that if [the recipient] dedicated, it was not sanctified, is no gift.