נדרים ה׳Nedarim 5

Mishnah

משנה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה אֲסוּרִין לִיכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין. הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוּדָּר מֵחֲבֵירוֹ הֲנָיָיה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. כּוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.

MISHNAH: Partners who mutually made vows not to have usufruct from one another are forbidden to enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, each one enters into what is his. Both are forbidden to put up there a grindstone or an oven, or to raise chickens there. If one of them made a vow not to have usufruct from the other, he cannot enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, one can say to the other, I enter into my property, I do not enter into yours. One forces the one who made the vow to sell his part.

Halakhah

הלכה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה כול׳. רַבָּנִין אָמְרִין. כָּל טֶפַח וְטֶפַח שֶׁלַּשּׁוּתָפִין הוּא. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אִם הָיְתָה חָצֵר חֲלוּקָה פְּסֵיפָס אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. עָמַד אֶחָד מֵהֶן וּמָכַר אֶת חֶלְקוֹ אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מוֹדֶה. הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר בְּחֶזְקַת שׁוּתָפִין הֵן. לֹא צוֹרְכָא דְּלָא הִתְנוּ בֵינֵיהֶן עַל מְנָת לְוַותֵּר. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. לוֹקֵחַ בְּיֶתֶר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יַשְׁאִילֶינּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ. מָה אָמַר בָּהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהָא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא.

HALAKHAH: “Partners who mutually made vows not to have usufruct from one another,” etc. The rabbis say, every single [square] hand-breadth is common property of the partners. Rebbi Eliezer ben Jacob says, each one enters into what is his. If the courtyard was divided by pebbles, even the rabbis agree. If one of them went and sold his part, even Rebbi Eliezer ben Jacob agrees. If they contracted between themselves to concede, it is still in the hands of the partners. It is only needed if they did not contract between themselves to concede; what is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And did we not state there, “he buys higher and sells lower”? What is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And did we not state there, “he should not lend him nor ask him for anything,”? What is the position of Rebbi Eliezer ben Jacob? And what Rebbi Simeon ben Yaqim said, that he should not stay long?

שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִלְּהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִים וְתַנּוּר וּמִלְּגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין. נִצְרְכָה לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דּוּ מַתְנִיתָא הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה. מִפְּנֵי שֶׁנָּדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה. הָא אִם לֹא נָדְרוּ הֲנָיָיה זֶה מִזֶּה סְתָמָן כִּמְוָו‍תְרִין אֵילּוּ לָאֵילּוּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נָהֲגוּ הַשּׁוּתָפִין לִהְיוֹת כִּמְוָותְרִין זֶה אֶת זֶה בִדְבָרִים הַלָּלוּ. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. הַמְגַדֵּל תַּרְנוֹגַלִּין בֶּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. מַה נַפְשָׁךְ. אִם יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי גִידֵּל. אִם אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַדֵּל הֲרֵי הֶחֱזִיק. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָיָה. בַּכֹּל הַשּׁוּתָפִין מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה בְחָצֵר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָיה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר מָקוֹם שֶׁהַנָּשִׁים מְכַבְּסוֹת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְכַבְּסִין לָא בְדָא. וְדָא דְאַתְּ אֲמַר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה בְחָצֵר. בְּכָל הֶחָצֵר. בְּרַם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ לֹא מָצֵי מִימְחֵי בְיָדֵיהּ. אִם הָיָה הַמָּקוֹם מְשׁוּפָּע אֲפִילוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּבְחַבְרֵיהּ מִימְחֵי הוּא בְיָדֵיהּ. דּוּ אֲמַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁפַךְ וְהוּא אָתֵי לְגַבִּי. תַּנֵּי. מְקוֹם הַתַּנּוּר מְקוֹם הַכִּירַיִים אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּ יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. וּבִלְבַד קִירוּי שֶׁמּוֹעִיל לַתַּנּוּר.

“Both are forbidden to put a grindstone or an oven up there, or to raise chickens there.” This is needed for Rebbi Eliezer ben Jacob, for what he states about “partners who mutually made vows not to have usufruct from one another.” Because they mutually made vows not to have usufruct from one another, does this imply that if they had not made vows not to have usufruct from one another, they would be presumed to concede one to the other? Rebbi Jeremiah said, partners have the custom to concede one to the other in these matters. There, we have stated: “The following establish presumption of ownership.” Rebbi Eleazar said, if somebody raises chickens in a courtyard in which he does not dwell, this establishes presumption of ownership. Rebbi Yose said, this is correct. As you look at it, if he had the right to raise them, he raised them. If he had no right to raise them, he established a presumption of ownership. Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Benaiah: Partners can veto any activity of the other party in a courtyard except for washing, for the honor of the daughters of Israel. Rebbi Mattaniah said, that is, at a place where women wash, but not at a place where men wash. And what you say except for washing in the courtyard [applies to] the entire courtyard except for the four cubits of that party where one cannot hinder anything. But if the place was at an incline, one can veto even within the four cubits of another party since one might say to him, you pour out and it flows down to my place. It was stated: The place of an oven or a hearth does not establish a presumption of ownership, but roofing of any size on top of them establishes a presumption of ownership. Rebbi Ze‘ira said, only if the wall is useful for the oven.

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בְחָצֵר וְחַיָיבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. בְּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאַקְנֶה. אֲבָל אִם צְבוּרִין לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטֵל.

Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai: Partners can acquire one from the other and are responsible for damages inflicted by one on the other. Rebbi Abun bar Cahana said, if he said, collect and acquire. But if they were collected he does not acquire unless he moves.

בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְלֹא בְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. וְאַתְּ אָמַר. כּוֹפִין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְלֹא לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. עֲלֵיהּ כּוֹפִין אֶת המוכר שֶׁיִּמְכּוֹר חֶלְקוֹ. בְּאוֹמֵר הֲנָיָיתִי עָלֶיךָ. אֲבָל בְּאוֹמֵר. הֲנָיָיתָךְ עָלַי. לֹא בְדָא.

“I enter my property, I do not enter yours.” And you say, one forces him? It was not said on this, but on: “I enter your partner’s property, I do not enter yours.” In that case one forces the [maker of the vow] to sell his part. If he says, you shall not have any usufruct from me. But not if he says, I shall not have any usufruct from you.

Mishnah

משנה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מוּדָּר מֵאֶחָד מֵהֶן הֲנָיָיה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.

MISHNAH: If anyone from outside was under a vow of no usufruct from one [of the partners], he should not enter the courtyard. Rebbi Eliezer ben Jacob says, he can say to him, I enter your partner’s property, I do not enter yours.

Halakhah

הלכה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק כול׳. וְלֹא תַנִּינָן כּוֹפִין. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אִם הָיָה נוֹדְרָן כּוֹפִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְיָית קֳדָמוֹהִי עָבְדַת לֵיהּ כֵּן. תִּינְיָינָא וְעָבְדַת לֵיהּ כֵּן. מִיכָּן וְאֵילַךְ אוֹ שְׁרֵי נִדְרָךְ אוֹ זְבִין חוּלְּקָךְ.

HALAKHAH: “If anyone from outside was,” etc. And we did not state “one forces”! Rebbi Ḥiyya stated: “If he was a frequent maker of vows, one forces him,” because the other [partner] can say to him, one came to me and you did such and such to him; a second person and you did such and such to him; the third time he tells him either you undo your vow or sell your part.