דמאי ו׳Demai 6

Mishnah

משנה: הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי מִן הַכּוּתִי חוֹלֵק בִּפְנֵיהֶן. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אֲחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמְּקַבֵּל שְׂדֵי אֲבוֹתָיו מִן הַגּוֹי מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.

MISHNAH: He who receives a field as sharecropper from a Jew, a Gentile, or a Samaritan, distributes in their presence. He who leases a field from a Jew separates heave and delivers to him. Rebbi Jehudah says, when is that? When he gives from that field and from that kind. But if he gives from another field or from another kind, he must tithe and give him. He who leases a field from a Gentile tithes and delivers to him. Rebbi Jehudah says, also he who is a sharecropper for a Gentile on a field that used to belong to his family tithes and delivers to him.

Halakhah

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ דִבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלֵק מִן הַגּוֹי תוֹרֵם. וְתַנִּי כֵן הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַגּוֹי תוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם פֵּירוֹתָיו אֵינוֹ רְשַׁאי. אֶלָּא חוֹלֵק וּמֵנִיחַ לְפָנָיו.

HALAKHAH: Rebbi Joḥanan said, these are the words of Rabban Simeon ben Gamliel. But the words of the Sages are: From a Jew, he splits; from a Gentile, he gives heave. We have stated: “He who leases a field from a Gentile separates heave and then gives to him. Rabban Simeon ben Gamliel said: If the Gentile does not wish to give heave, I have no right to it, but he distributes and puts it before him.”

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אַתֶּם גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית. אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְאֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. רִבִּי יָסָא סָבַר מֵימַר אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּיַד אַחֵר חֲבֵירוֹ הָא בְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּמִינָהּ אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְלֹא בְיִשְׂרָאֵל. וְדִכְוָותָהּ אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ אֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. הָתִיב רַב הוֹשַׁעְיָה וְהָא מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא לִתְרוֹם אֵינוֹ תוֹרֵם. אָמַר רִבִּי בָּא בְּמַאֲמִין עַל יָדָיו.

Rebbi Zeïra, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai ( Num. 18:28): “You, also you,” to include your plenipotentiary. Just as you are in the covenant, so your plenipotentiary must be in the covenant. You appoint a plenipotentiary, the Gentile may not. Rebbi Yasa wanted to say that the Gentile cannot appoint as plenipotentiary another Gentile, but he can appoint a Jew. Rebbi Zeïra said, from the baraita itself: You appoint a plenipotentiary, does that not mean Jews? Similarly, the Gentile cannot appoint a plenipotentiary, not even a Jew. Rav Hoshaia objects: Does the baraita support Rebbi Joḥanan? “Rabban Simeon ben Gamliel said: If the Gentile does not wish to give heave from his produce, he cannot give heave” Rebbi Abba said, if he confirms it after him.

הַחוֹכֵר בְּפֵירוֹת הַשּׂוֹכֵר בְּמָעוֹת הַמְקַבֵּל לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.

“ ‘He who leases,’ means he pays in produce, ‘he who rents,’ means he pays money, ‘he who receives,’ as sharecropper for a half, a third, or a quarter”.

עַד כְּדוֹן נָכְרִי כּוּתִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ בְקַבָּלָה לְגוֹי וּלְכוּתִי וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו. עַד כְּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצוּיִין. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ שָׂדוֹת בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ יוֹבִירוּ וְאַל תַּשְׂכִּרֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְשָׁרָא לֵיהּ. סָבַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין כְּהָדָא סוּרִיָּא. דְּהָדָא סוּרִיָּא נִישְׁמְעִינָיהּ מִן הָדָא רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמְץ אֲתוּן שָׁאֲלוּן לֵיהּ אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין וַאֲנָן מוֹגְרִין לְעַמִּים צְרִיכִין לְעַשֵּׂר אֲנָן עַל יְדֵיהוֹן. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶן. מִינָהּ אַתְּ שְׁמַע לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוּבְדָּא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִיָיא וּלְרִבִּי יָסָא וּלְרִבִּי אִימִּי וְהוֹרוּן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי הָא לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶן אֵינָן מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.

So far a Gentile; a Samaritan? Let us hear from the following: “He who gives a field to a Gentile sharecropper, a Samaritan, or somebody who is not trusted with tithes, before they come to the time of tithes he does not have to tithe for him; after they come to the time of tithes he has to tithe for him.” That is, at a place where Jews are present. At a place where no Jews are available? Let us hear from the following: Rebbi Simon had fields at King’s Mountain. He asked Rebbi Joḥanan, who told him: Let them lie fallow, but do not lease them to a Gentile. He asked Rebbi Joshua ben Levi who permitted it to him. Rebbi Joshua ben Levi is of the opinion that a place where no Jews are available has the status of Syria. For Syria, we hear from the following: Rebbi Ḥaggai descended into Homs. The family Astor asked him: Since no Jews are available here, we lease to Gentiles; do we have to tithe for them? He sent and asked Rebbi Zeïra. Rebbi Zeïra asked Rebbi Immi, who told him that they did not have to tithe. From this you hear that the rules of leasing follow Rebbi Yose. Also from the following: Rebbi Ḥanina, the son of Rebbi Abbahu, said my father had a case; he sent and asked Rebbi Ḥiyya, Rebbi Yasa, and Rebbi Immi, and they taught him that the rules of leasing follow Rebbi Yose; hence, as far as tithing for them is concerned, they do not tithe for them.

קִיבֵּל מִמֶּנָּה שָׂדֶה לִקְצוֹר בְּחִיטִּים עֲנָבִים לִבְצוֹר בְּיַיִן זֵתִים לִמְסוֹק בְּשֶׁמֶן מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אִיתָא חֲמִי עַד שֶׁלֹּא זָרַע תּוֹרֵם מִשֶּׁזָּרַע מְעַשֵּׂר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא תִּיקְּנוּ בִּמְקַבֵּל שֶׁלֹּא תָבוּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּרַם הָכָא זְרוּעָה הִוא.

“If he received a field to harvest for wheat, grapes to harvest for wine, olives to harvest for oil, he tithes before he delivers.” Come and see: Before he sows, he separates heave; after it was sown, he tithes? Rebbi Ḥinena said, they made a special decree for the sharecropper, so that the Land of Israel should not lie fallow. But here it is already sown.

קִיבֵּל מִמֶּנּוּ שָׂדֶה לִקְצוֹר בְּשַׁחֲרֵי שִׁבּוֹלִים עֲנָבִים לִבְצוֹר בְּסַלֵּי עֲנָבִים זֵתִים לִמְסוֹק בְּסַלֵּי זֵתִים מֵנִיחַ כְּמוֹת שֶׁהֵן. הָא מֵאוֹתָהּ הַמִּין שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה שֶׁלֹּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה בֵּין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בֵּין מִמִּין אַחֵר תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. שָׂדֶה אֲחֶרֶת בֵּין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בֵּין מִמִּין אַחֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מַתְנִיתִין כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה דְתַנִּי רִבִּי חִיָיא כַּחֲכָמִים וּפְלִיגָא. אֲתִינָן מַתְנֵי מַתְנִיתִין בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שְׂעוֹרִין כִּפְלַיִים כְּחִיטִּים. מַה דְתַנִּי רִבִּי חִיָיה בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שְׂעוֹרִים כִּפְלַיִים כְּחִיטִּים.

“If he received a field to harvest for early ears, grapes to harvest for baskets of grapes, olives to harvest for baskets of olives, he delivers as is.” That means, if (he is paid) in the same kind; but from another field, or from that field but not from the same kind, he must tithe before he delivers. Rebbi Ḥiyya stated: “From the same field, whether it be the same kind or another kind, he separates heave and delivers. From another field, whether it be the same kind or another kind, he tithes and delivers.” The Mishnah follows Rabban Simeon ben Gamliel; what Rebbi Ḥiyya stated follows the Sages, and they disagree. We also may come and state that the Mishnah deals with some place where barley usually does not yield twice as much as wheat; what Rebbi Ḥiyya stated refers to a place where barley usually yields twice as much as wheat.

הָכָא אַתְּ אָמַר תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. וְכֹא אַתְּ אָמַר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. חֲבֵרָיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קָנְסוּ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹיִם וְלֹא קָנְסוּ בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תָּפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי וְלֹא תָפְשָׂה בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל.

There you say, he separates heave and delivers to him. Here you say, he tithes and delivers to him. The colleagues in the name of Rebbi Joḥanan: The Sages fined the one who leases from a Gentile but they did not fine the one who leases from a Jew. Rebbi La in the name of Rebbi Joḥanan: The strict law applies to him who leases from a Gentile but not to him who leases from a Jew.

מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לַחֲבֵרָיָה הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַגּוֹי תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ הָא רַבָּנִין אָמְרִין קָנְסוּ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי. וְלֹא קָנְסוּ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ קְנַס בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָא הָכֵנִי רַבָּנִין אָמְרֵי תָּפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. וְרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין תָּפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי לָא הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַגּוֹי מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. הָא רַבָּנִין אָמְרִי[ן] תָּפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי וְלֹא תָפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא תָפְשָׂה מִידַּת הַדִּין בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי. אִית בַּר נַשׁ דְּיֵימַר הָדָא מִילְתָא. אֶלָּא הָכֵנִי קָנְסוּ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי וְלֹא קָנְסוֹ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא קָנְסוֹ חֲכָמִים בְּחוֹכֵר מִן הַגּוֹי לְפִיכָךְ אִם חָזַר הַגּוֹי וְנִתְגַּיֵיר אוֹ שֶׁמְּכָרָן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר מוּתָּר.

One baraita supports one and one baraita supports the other. One baraita supports the colleagues. “He who leases a field from a Gentile separates heave and delivers to him. Rebbi Meïr says, he tithes and delivers to him.” Could the rabbis say, the Sages fined him who leases from a Gentile but they did not fine him who leases from a Jew? How can a fine apply to leasing from a Jew? But so it is: The rabbis say, the strict law applies to him who leases from a Jew, but Rebbi Meïr said, the strict law does not apply to him who leases from a Jew. One baraita supports Rebbi La: “He who leases a field from a Gentile tithes and delivers to him. Rebbi Simeon says, he separates heave and delivers to him.” Could the rabbis say, the strict law applies to him who leases from a Gentile, but the strict law does not apply to him who leases from a Jew; Rebbi Simeon said, the strict law does not apply to him who leases from a Gentile? Can anybody make such a statement? But so it is, the Sages fined him who leases from a Gentile but they did not fine him who leases from a Jew. Rebbi Simeon said, the Sages did not fine him who leases from a Gentile; hence, if the Gentile converted or sold to another Jew, it is permitted.

מָאן דְּאָמַר תָּפְשָׂה נִיחָא. מָאן דְּאָמַר קָנְסוּ בְיָדוֹ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִן הַמַּסִּיקִין שָׁנוּ מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ כֵן אַף הוּא דּוֹחֵק עַצְמוֹ וּפוֹדֶה אוֹתָהּ.

Him who says that the law applies, one can understand. He who says, they fined? Rebbi Joḥanan said, one has stated this only in the case of oppressors. Since you say so to him, he exerts himself and buys the land back.

Mishnah

משנה: כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּיבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בְּחוּלִין כֵּן חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.

MISHNAH: A Cohen or a Levite who received a field (as sharecroppers) share in the tithe in the same proportion as they share in a profane yield. Rebbi Eliezer says, the tithe is theirs because they came because of it.

Halakhah

הלכה: מְתִיבִין רַבָּנִין לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמַה קָנוּ. אָמַר לָהֶן אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁאִם הִתְנוּ לוֹ בֵּינֵיהֶן שֶׁהֵן חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. אֲפִילוּ הִתְנוּ בְּמַה קָנוּ. סְתָמוֹ נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁתִּיקְנוּ לָךְ מַעְשְׂרוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ אוֹפְנָא לֵית לוֹן אוֹפְנָא לֵית לִסְתָמָא נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁיַּקְנֶה לָךְ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁבּוֹ.

HALAKHAH: The rabbis object to Rebbi Eliezer: How did they acquire? He said to them, do you not agree with me that if they agreed among themselves, tithes go to the workers? Even if they made a condition, how did they acquire? If there is nothing said, it is as if somebody said: Harvest from this land so that its tithes should be yours. They said to him, there is no stipulation here; if nothing is said there is no stipulation. It is as if he said, harvest this land on condition that you take one tenth for yourselves.

תַּנִּי כֹּהֵן מִכֹּהֵן לֵוִי מִלֵּוִי יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלְקִין לְמַעְשְׂרוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף עַל גַּב דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶן עַל מְנָת כֵּן בָּאוּ. מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁהֵן חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת.

It was stated: “A Cohen from a Cohen, a Levite from a Levite, an Israel from an Israel, split the tithes.” Who needs this statement? Rebbi Eliezer; even though Rebbi Eliezer says that the tithe is theirs because they came because of it, here he agrees that they divide up the tithes.

יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִכֹּהֵן אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ מוּתָּר. כֹּהֵן שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי מוּתָּר. שֶׁלָּךְ אָסוּר. שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ אָסוּר. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כֶּדֶּרֶךְ הַמְּקַבְּלִין מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. בְּלֹא כַךְ אֵין הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן. אֶלָּא הָכֵנִי שֶׁלִּי שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ אִם קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כֶּדֶּרֶךְ הַמְּקַבְּלִין מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר.

“An Israel who received a field (as sharecropper) from a Cohen, if he said to him, on condition that the tithes be mine, or yours, or mine and yours; this is permitted. A Cohen who received a field (as sharecropper) from a Cohen, if he said to him, on condition that the tithes be mine, that is permitted. That they be yours, that is forbidden. That they be mine and yours, that is forbidden. If he received it under the standard sharecropping contract, it is permitted, otherwise it is forbidden.” Even without that, do not the tithes belong to them? But so it must read: “My part is mine, your part is mine and yours, if he received it under the standard sharecropping contract, it is permitted, otherwise it is forbidden.”

יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁל זֶה אָסוּר. שֶׁאֶטְּלֵם אֲנִי וְאֶתְּנֵם לְזֶה מוּתָּר. וְלֹא דָא הִיא קַדְמִיָיתָא. אָמַר רִבִּי אָחָא אִם תִּירְצֶה בֵּינֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא דְתֵימַר מוּתָּר בְּשֶׁקִּיבְּלָהּ כְּדֶרֶךְ הַמְקַבְּלִין. וְהֵן דְּאַתְּ אָמַר אָסוּר בְּשֶׁלֹּא קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ הַמְקַבְּלִין. אֲתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וּדְרִבִּי אָחָא כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָיָיה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין אָדָם מֵבִיא מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָאָה. מַאי טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. מַה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

“If an Israel received (as sharecropper) a field from another Israel on condition that the tithes go to a certain person, that clause is forbidden; on condition that I shall take them and deliver them to a certain person, that clause is permitted.” Is the second version not identical with the first? Rebbi Aḥa said, “if you agree” makes the difference. Rebbi Yose said, you say it is permitted if it follows the standard sharecropper’s contract. You say it is forbidden if it does not follow the standard sharecropper’s contract. It turns out that Rebbi Yose holds with Rebbi Joḥanan and Rebbi Aḥa with Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina. As Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina said, a person gives his tithes for the benefit of goodwill. Rebbi Joḥanan said, a person may not give his tithes for the benefit of goodwill. What is the reason of Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina? ( Num. 5:10) “Everybody shall be the owner of his holy things.” What does Rebbi Joḥanan with this? He may give them to whomever he likes.

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא קוֹנָם כֹּהֲנִים לְוִיִּם נֶהֱנִין לִי יִטְּלוֹ בְעַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנָה כָּל עִיקָּר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵלּוּ לְוִיִים אֵלּוּ נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנַיִם כֹּהֲנִים וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן וְהוּא אָמַר הֵילָךְ סֶלַע זוֹ וְתֵן כוּלָּן לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.

A Mishnah disagrees with Rebbi Yose ben Rebbi Ḥaninah: “A vow that no Cohanim or Levites should have any advantage from me, they should take against his will.” He explains it about a person who says, I cannot possibly give them any gifts. You should know that this is so, since we have stated: “ These Cohanim and Levites, let others take.” A baraita disagrees with Rebbi Joḥanan: “An Israel can say to another Israel, here you have a tetradrachma and give this first born to my daughter’s son, a Cohen.” He explains, if he already wanted to give it to two Cohanim and that daughter’s son was one of them; then one said, here you have a tetradrachma and give all of it to my daughter’s son, a Cohen.

בָּעוּן קוֹמֵי רִבּי זְעִירָא כְּהָדָא כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל מַה. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר לֹא אֲגִיבוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר הָכֵין אֲמַר לוֹן עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן חִילּוּל קֳדָשִׁים יֵשׁ כַּאן וְתֹמַר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַיְיעִין בְּבֵית הַגְּרָנוֹת אֵין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר וְאִם נָתַן הֲרֵי זֶה חִלּוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן יוֹתֵר מִיכֵּן אָמְרוּ תְּרוּמָתָן אֵינָהּ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעְשְׂרוֹת וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשְׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יָבוֹאוּ. הַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הַהוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וגו׳.

They asked before Rebbi Zeïra, in that situation, a Cohen to an Israel, what is the rule? At Rebbi Yose’s they said that he did not answer. Rebbi Ḥizqiah in the name of Rebbi Aḥa said, so he said to them: In the opinion of Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina, why is a Cohen to an Israel forbidden, not because it looks badly? Also Rebbi Joḥanan holds that from an Israel to an Israel it is forbidden because it looks badly. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, there is desecration of sacrifices and you said because it looks badly? Because of the following, as it was stated: “Cohanim and Levites who help at the threshing floor have no right either to heave or to tithe, and if the farmer gave, it is desecrated, as it is said ( Lev. 22:15): ‘They should not desecrate the sanctified things of the Children of Israel,’ but they desecrate them! In addition, they said that their heave is no heave, their tithes are no tithes, their dedications are no dedications, and about them the verse says ( Micha 3:11): ‘Their heads judge for bribes and their priests come for a price.’ The Omnipresent brings over them three catastrophies; that is what is written ( Micha 3:12): ‘Therefore, because of you Zion will be ploughed over as a field, etc.’”

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֶפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לוֹ מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.

A Mishnah disagrees with Rebbi Joḥanan: “If somebody marries giving heave, tithes, ‘gifts’, water for sprinkling, or ashes of the red heifer, she is married, even if the groom is Israel.” He explains it with heave he inherited from his maternal grandfather, a Cohen.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מַהוּ שֶׁיִּמְכְּרֵם לְכֹהֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמּוֹכֵר מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְולָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. עוּבְּרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁיֵיר לוֹ מַעְשְׂרוֹתֶיהָ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ וְולָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ עוּבְּרָהּ. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁיֵיר ל[וֹ] אַוֵּירָהּ. וְהֵיךְ אֵיפְשַׁר לָאָדָם לִמְכּוֹר אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַחֻרְבָה הַזּוּ שֶׁתִּקְנֶה לְךָ אַוֵּירָהּ. וְכָא קַרְקַע לְפָנָיו שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁתִּקְנֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶּׁבּוֹ.

“ If a Cohen sold a field to an Israel and made the condition that the tithes should be his, the tithes are his.” May he sell them to a Cohen? Let us hear from the following. Rebbi Abbahu said in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: He who sells the tithes of his field to another person did not do anything, the future children of his slave girl to another person, he did not do anything, the fetus of his animal to another person, he did not do anything, the airspace of his dry land to another person, he did not do anything. But he may sell him a field and reserve the tithes for himself, a slave girl and reserve her children for himself, an animal and reserve her fetus for himself. Is it not impossible for a person to sell the airspace of his dry land to another person? Explain it if he tells him, tear out some grasses in that dry land to acquire its airspace. And here there is real estate before him and he says, pluck something from the ground so that you acquire one tenth of it.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מֵת אֵין לְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת. לִי וּלְבָנַי וְלִי וּלְיוֹרְשַׁי יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת וּלְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת וּלְיוֹרְשָׁיו בְּמַעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוּדָן בָּר שָׁלוֹם בְּעָא קוֹמֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עַד כְּדוֹן בְּיוֹרְשִׁין שֶׁהֵן מִדְּבַר תּוֹרָה אֲפִילוּ בְיוֹרְשִׁין שֶׁאֶינָן מִדְּבַר תּוֹרָה.

“ If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes should be his, the tithes are his. If he dies, his sons have no right to the tithes. ‘For me and my sons, for me and my heirs,’ his sons have the tithes, his heirs have the tithes.” Rebbi Yudan bar Shalom asked before Rebbi Yose: So far only for heirs whose claim is from the Torah? Even for heirs whose claim is not from the Torah!

שֶׁיְּהוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו יְהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו. מְכָרָהּ לְאַחֵר אֵין לוֹ בְּמַעְשְׂרוֹת. חָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא אֵין לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. אַתְיַָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ עַל שֵׁם כְּתוּבָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. תַּנָּא רִבִּי חָנִין קוֹמֵי רִבִּי לָא תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין וְחָרָנָה אָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין. מָאן דְּאָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין אֵין לֹו בְמַעְשְׂרוֹת. וְהָתַנִּי קִיבֵּל שָׂדֶה מִכּוֹהֶנֶת הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהּ. נִישְׂאֵת לְיִשְׂרָאֵל חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה חָזְרָה לִתְחִילָּתָהּ. כָּאן שֶׁמָּכַר כָּאן שֶׁקִּיבֵּל. וְהָתַנִּי רִבִּי חִיָיא מָכְרָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא תַּמָּן יָצָאת מֵרְשׁוּת שְׁנֵֵיהֶן. בְּרַם הָכָא יָצָאת מֵרְשׁוּת מוֹכֵר וְלֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת לוֹקֵחַ.

“ That all tithes should be mine as long as you own it, he gets its tithes as long as the buyer owns it.” When he sold it to a third party, he has no tithes. If the buyer then bought it back from the third party, Rebbi Ḥiyya states that he has no tithes, Rebbi Hoshaia states that the tithes are his. This disagreement turns out like the other disagreement, as we have stated there “that he who divorces his wife and then remarries her, remarries her on the basis of the first ketubah.” Rebbi Ḥanin stated before Rebbi La: Two Amoraïm, one says for ketubah but not for individual stipulations, and the other says, both for ketubah and individual stipulations. For him who says, for ketubah but not for individual stipulations, he has the tithes. For him who says, both for ketubah and for individual stipulations, he has no tithes. But did we not state: “If somebody received (as sharecropper) from the daughter of a Cohen, she has the tithes. If she married an Israel, they split the tithes. If she was widowed or divorced, she returns to her prior status.” There when he sold, here when he received. But did not Rebbi Ḥiyya state: “When she sold?” Rebbi Samuel bar Eudaimon said, there it left the power of both parties; here, it left the power of the seller but not that of the buyer.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים יָכוֹל הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִ[י]סָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. שֶׁלִּי לְעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִיסָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. אֲתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא וְחִיְיבָהּ מִיתַּן לֵיהּ חַד מִן עֲשַׂרְתֵּי דְקָנְיָא.

“A Cohen who sold a field to an Israel on condition that the tithes be his for four or five years can oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds. Mine forever, he cannot oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds.” There came a case before Rebbi Aḥa bar Ulla and he obligated him to turn over to him one tenth of the reeds.

יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְכֹהֵן וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים מוּתָּר. לְעוֹלָם אָסוּר שֶׁאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה כֹהֵן. כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָסוּר. כַּאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ. וְכַאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ.

“If an Israel sold a field to a Cohen on condition that the tithes be his for four or five years, it is permitted. Forever, it is forbidden, since no Cohen can make a Cohen. If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes be the Israel’s for four or five years, it is forbidden.” There you say it is permitted, here you say it is forbidden! There, he gave him rights to something he had the right to dispose of, here, he gave him rights to something he had no right to dispose of.

Mishnah

משנה: יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי הַמַּעְשְׂרוֹת לִבְעָלִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאוֹכְלוֹ בִּירוּשָׁלֵם.

MISHNAH: If an Israel received (as sharecropper) from a Cohen or a Levite, the tithes are for the owners. Rebbi Ismael says, if a villager received a field from a Jerusalemite, the Second Tithe is the Jerusalemite’s. But the Sages say, the villager can make pilgrimage and eat his part in Jerusalem.

Halakhah

הלכה: עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִילּוּ כֹהֵן טָמֵא שֶׁהָיָה שׁוּתָף עִם כֹּהֵן טָהוֹר שֶׁמָּא אֵין חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּמָּן יָכוֹל הוּא לְמוֹכְרָן לְכֹהֵן טָהוֹר אַחֵר. בְּרַם הָכָא יָכוֹל הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאוֹכְלוֹ בִּירוּשָׁלֵם.

HALAKHAH: According to the opinion of Rebbi Ismael, if an impure Cohen and a pure Cohen were partners, would they not split the tithes? There he may sell the tithes to another pure Cohen, here can the villager make pilgrimage and eat his part in Jerusalem?

Mishnah

משנה: הַמְּקַבֵּל זֵיתִים לַשֶּׁמֶן כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחוּלִין כַּךְ חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵתִים לַשֶּׁמֶן אוֹ לְמַחֲצִית שָׂכָר הַמַּעְשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.

MISHNAH: If somebody receives olives to make oil, they split heave just as they split the profane. Rebbi Jehudah says, if an Israel received olives from a Cohen or a Levite for oil or for half the yield as his wages, the tithes are for the landlords.

Halakhah

הלכה: רִבִּי יוּדָה עֲבַד זֵתִים כְּקַרְקַע וְרַבָּנִין לָא עָבְדִין זֵתִים כְּקַרְקַע. מֵעַתָּה אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוּדָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ. וְהָכָא כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּיבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל הַמַּעְשֶׁרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.

HALAKHAH: Rebbi Jehudah treats olives like fields but the rabbis do not treat olives like fields. Now it seems that Rebbi Judah is thinking like Rebbi Eliezer, as Rebbi Eliezer says, “the tithe is theirs because they came because of it.” So here, if a Cohen or a Levite received a field (as sharecroppers), the tithes are theirs because they came because of them.

פָּרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה שׂוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה בְכוֹר הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַבְּכוֹר אֶלָּא לִשְׁנֵיהֶן. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי בְמַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה גוּפָהּ לַכֹּהֵן וְהַפָּרָה גוּפָהּ לִשְׁנֵיהֶן. אַף הַפָּרָה אִם הָיְתָה גוּפָהּ לַכֹּהֵן הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן. וְתַנִּי כֵן הַשָּׂם בְּאַחֵרָיוּת שְׁנֵיהֶן וְהַמּוֹכֵר בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן.

“ A cow of a Cohen that was put in an Israel’s care and gave birth to a firstborn calf, the firstborn calf is the Cohen’s, the words of Rebbi Jehudah. But the Sages say, the firstborn is their common property. Rebbi Jehudah said to them, do you not agree with me that the tithes of his field are his? They said to him, because the body of the field is his property, but the body of the cow is joint property. If the body of the cow were sole property of the Cohen, the firstborn would be the Cohen’s.” We have stated accordingly, “ put in care means joint responsibility, selling is the sole responsibility of him who gives.”

כֹּהֵן שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל לִיקַּח לוֹ בָהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר אָמַר לוֹ הוֹתִירוּ אוֹ פָּחְתוּ שֶׁלִּי וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְכֹהֵן לִיקַּח לוֹ בָהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר אָמַר לוֹ הוֹתִירוּ אוֹ פָּחְתוּ שֶׁלִּי וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ אִם נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מוֹכֵר זֵתִים בְּשִׁשִּׁים לוֹג טְבוּלִים. אָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ שִׁשִּׁים לוֹג מְתוּקָּנִין מוּתָּר. שִׁשִּׁים לוֹג טְבוּלִין וַאֲנִי וְאַתְּ חוֹלְקִין אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת אָסוּר. כְּדִי יְהַב לָהּ כּוּלֵּיהּ מוּתָּר. כְּדִי יְהַב לֵיהּ פַּלְגָּא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כָּאן בְּמַרְוִיחַ לוֹ. וְתַנִּי כָּאן אִם הָיָה מַרְוִיחַ לוֹ אָסוּר מִשּׁוּם רִבִּית וּמִשּׁוּם בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים.

“If a Cohen gave money to an Israel to buy produce for half the profit and he (the Cohen) said to him: If they go up or down in price, it is on my account, and the tithes are yours, this is permitted. If an Israel gave money to a Cohen to buy produce for half the profit and he (the Israel) said to him: If they go up or down in price, it is on my account, and the tithes are yours, if he had paid the wages, it is permitted, otherwise it is forbidden. An Israel who sold olives against 60 log of ṭevel. If one said to him, sell them to me and I shall give you 60 log that are in order, that is permitted. 60 log ṭevel, and both of us will share in the tithes, that is forbiden.” If he gives him everything, it is permitted, if he gives him half, it is forbidden? Rebbi Yose said, if he extends credit to him. We also have stated in this respect: If he extends credit to him it is forbidden because of interest and because of degradation of holy things.

Mishnah

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף לִמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵּית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ כַרְמֵיהֶן לְתוֹךְ גַּת אַחַת אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.

MISHNAH: The House of Shammai say, one should sell one’s olives only to a ḥaver. The House of Hillel say, also to one who tithes. But the modest ones of the House of Hillel used to follow the words of the House of Shammai. If two people put the yield of their vineyards into one wine press and one tithes but the other does not, then he who tithes must tithe his own and what could be his at any place.

Halakhah

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן טַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל זֵיתֵיהֶן עֲטוּנִין אֶלָּא עַל יְדֵי עִילָּה. בֵּית הִלֵּל כְּדַעְתֵּין דְּתַנֵּינָן לֹא יִמְכּוֹר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְשׁוֹחֲטָהּ. וְאוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵיכוֹס תּוּרָא דִידֵּיהּ עַל יְדֵי עִ[י]לָּה. שָׁוִין שֶׁהוּא מוֹכֵר לוֹ שִׁיבֳּלִין לְעִיסָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה.

HALAKHAH: Rebbi Joḥanan said, the reason of the House of Hillel is that people eat from their olives while they are being loaded into the oil vat, as a subterfuge. The House of Hillel follow their own opinion, as we have stated: “One should not sell him a ploughing cow in the Sabbatical year, but the House of Hillel permit this because he may slaughter it.” Do people really slaughter their cattle? As a subterfuge. They agree that one may sell ears of grain for dough even though one knows that the buyer will not prepare the dough in purity.

תַּנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאָמַר קָטָן חוּמָרִין כָּךְ אָמַר מַעֲטָן שֶׁל זֵתִים חוּמָרִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַה פְלִיגִין בְּחִיבּוּרִין. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם נָשׁוּךְ חִיבּוּר מָעוּךְ אֵינוֹ חִיבּוּר וְכָא אֲפִילוּ מָעוּךְ חִיבּוּר הָא הֶכְשֵׁירָן תּוֹרָה. קָם רִבִּי יוֹנָה עִם רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לוֹ אַתְּ אָמְרָת הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ אֵין מִנִּי אֲפִילוּ הֶכְשֵּׁירָן וְהֵן חוּמָרִין. וְהָתַנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. וְדִכְוָותָהּ מַעֲטָן שֶׁל זֵתִים תּוֹרָה הִיא. מַיי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר הַמּוֹהֵל כְּמַשְׁקֶה.

It was stated: “They agree that one does not sell a wheat stack, a grape vat, or an olive vat to anybody but a ḥaver or to somebody who is known to process in purity.” Is the grape vat not from the Torah? This does not disagree with Rebbi Joḥanan; just as Rebbi Joḥanan said, the little one is a restriction, so “vat of olives” is a restriction. Rebbi Ḥizqiah said to Rebbi Jonah in the name of Rebbi Jeremiah: They disagree about connections. Because everywhere “biting” is a connection, squeezing is not a connection. But here even squeezing is a connection; hence from the Torah they are enabled. Rebbi Jonah met Rebbi Jeremiah and asked him, did you say that? He said, that is not from me, even their enablings are restrictions. Did we not state: “They agree that one does not sell a wheat stack, a grape vat, or an olive vat to anybody but a ḥaver or to somebody who is known to process in purity?” Is the grape vat not from the Torah? Then the olive vat should be from the Torah! What about this? Explain it following Rebbi Meïr, since Rebbi Meïr said, sap is counted as a fluid.

אָמַר רִבִּי זְעִירָא טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי אֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לִהְיוֹת מוֹכֵר זֵיתִים אֶלָּא לִמְּעַשֵּׂר.

Rebbi Zeïra said, the reason of the House of Shammai is that a ḥaver should never sell olives to anybody but one who tithes.

מַהוּ צְנוּעֵי כְּשֵׁירֵי. אָמַר רָב חִסְדָּא כָּךְ שָׁנִינוּ שֶׁהַכָּשֵׁר נִקְרָא צָנוּעַ.

Who are the modest ones? Those of noble conduct. Rav Ḥisda said, here we have taught that those of noble conduct are called modest.

אָמַר רִבִּי לָעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הוּא פָּתַר לָהּ הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחוֹלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי מוֹכֵר וַדַּאי וּמְתַקֵּן דְּמַאי. אֵין לָךְ אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחוֹלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי וַחֲצִי חֶלְקוֹ שֶׁבְּיַד חֲבֵירוֹ מִשֶּׁלּוֹ דְּמַאי.

: Rebbi Eleazar said, this follows Rebbi Meïr, since Rebbi Meïr said, they permitted to sell demay only to the grain wholesaler. He explains the Mishnah: The one who tithes must tithe his own part as certain, and that part of his which could be spread anywhere as demay. Rebbi Jonah objected: He sells it as certain and tithes only demay? It is only possible in the way Rebbi Joḥanan said, the Mishnah is the word of everybody: The one who tithes must tithe his own part as certain, and his part anywhere as demay; that means one half of his part in his partner’s hand as demay.

Mishnah

משנה: שְׁנַיִם שֶׁקִּיבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת אוֹ שֶׁיָּרְשוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי אַתָּה יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים טוּל אַתָּה הַיַּיִן וַאֲנִי אֶטּוֹל אֶת הַשֶּׁמֶן. חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אַתָּה יַיִִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים טוּל אַתָּ[ה] הַלַּח וְאֲנִי אֶטּוֹל אֶת הַיָּבֵשׁ.

MISHNAH: If two people received a field as sharecroppers or inherited it or bought it as partners, one can say to his partner, take your wheat on this side and I shall take on that side, take your wine from this side and I shall take from the other side. But he should not say to him, take the wheat and I shall take the barley, take the wine and I shall take the oil. If a ḥaver and an am haäreẓ inherited from their am haäreẓ father, the ḥaver may say, take your wheat on this side and I shall take on that side, take wine from this side and I shall take from the other side. But he should not say to him, take wheat and I shall take barley, take the moist produce and I shall take the dry.

Halakhah

הלכה: תַּנִּי יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה בְסוּרִיָּא הֲרֵי הוּא כְטֵבֵל וְכִמְעֻשָּׂר מְעוּרָבִין זֶה בְזֶה דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיָיב. חֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא מַה פְלִיגִין בְּשֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְקָמָתָהּ. אֲבָל אִם חִלְּקוּ גָּדִישׁ אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה לְרִבִּי שֶׁכָּל קֶלַח וְקֶלָח שֶׁל שׁוּתָפוּת הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגִין בְּשֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְקָמָתָהּ. אֲבָל אִם חִלְּקוּ עֳמָרִים אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה לְרִבִּי שֶׁכָּל קֶלַח וְקֶלַח שֶׁל שׁוּתָפוּת ה[וּ]א. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מַה בֵּין גָּדִישׁ מַה בֵּין עֳמָרִים. בְּקוֹצֵר כָּל שֶׁהוּא וּמֵנִיחַ לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הָדָא דְתֵימָא עַל מְנָת שֶׁקָּנוּ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק. אֲבָל אִם קָנוּ עַל מְנָת לַחֲלוֹק אוּף רִבִּי מוֹדֶה לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁזֶּה חֵלֶק מַגִּיעַ לוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוּתָפִין מַחְלוֹקֶת רִבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין לֹא לַחֲלוֹק הֵן.

HALAKHAH: It was stated: “If a Jew and a Gentile bought a field in Syria, it is as if ṭevel and tithed produce were mixed together, the words of Rebbi. Rebbi Simeon ben Gamliel says, the Jew’s part is obligated, the Gentile’s part is free.” Rebbi Yasa in the name of Rebbi Ḥanina: When do they disagree? If they split the field while the grain was standing. But if they split grain stacks, even Rabban Simeon ben Gamliel will agree with Rebbi that every single stalk belongs to the partnership. Rebbi Jonah said, Rebbi Yose in the name of Rebbi Joḥanan: When do they disagree? If they split the field while the grain was standing. But if they split sheaves, even Rabban Simeon ben Gamliel will agree with Rebbi that every single stalk belongs to the partnership. According to Rebbi Jonah, what is the difference between stacks and sheaves? If he harvests a small amount and shares with his partner. Rebbi Hoshaia said, that is, if they bought with the idea that they would not split. But if they bought with the idea that they always would split, Rebbi will agree with Rabban Simeon ben Gamliel that his part already belonged to him from the first moment. Rebbi Yose said, the words of the rabbis disagree since Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan said that partners are the subject of the disagreement between Rebbi and Rabban Simeon ben Gamliel. Are brothers who split not like these partners?

Mishnah

משנה: גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן גּוֹי יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ טוּל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי אֶטּוֹל אֶת הַמָּעוֹת אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵירוֹת. אִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת בְּסוּרִיָּא וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן חַיָיב לְעַשֵּׂר. מְעוּשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן חַיָיב לְעַשֵּׂר. מְעוּשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. אִם יָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה בְסוּרִיָּא חַיָיב לְעַשֵּׂר.

MISHNAH: If a proselyte and a Gentile inherited from their Gentile father, the proselyte may say, take the idols and I shall take money, take the wine for libations and I shall take produce. After they came into the proselyte’s possession, this is forbidden. He who sells produce in Syria and says: ‘They are from the Land of Israel,’ must tithe them. ‘They are tithed,’ one believes him because the mouth that forbade is the mouth that permits. ‘They are from my field,’ he must tithe them. ‘They are tithed,’ one believes him because the mouth that forbade is the mouth that permits. If it is known that he has a field in Syria, he must tithe.

Halakhah

הלכה: יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁקָּנוּ בֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי וְהָיָה שָׁם יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וּמָעוֹת לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתְּ יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא סוֹף דָּבָר יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וּמָעוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ הָיוּ לוֹ שָׁם שְׁנֵי צְלָמִין אֶחָד עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְופִקֵי וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְופִקֵי לֹא יֹאמַר לוֹ טוּל אַתָּה אֶת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי כְּמִין דֶּלְופִקֵי וַאֲנִי נוֹטֵל הֶעָשׂוּי כְּמִין דֶּלְופִקֵי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְיֵאוּת אִילּוּ חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ וְהָיוּ שָׁם פֵּירוֹת מוּכְשָׁרִין וּפֵירוֹת שֶׁאֵינָן מוּכְשָׁרִין שֶׁמָּא אוֹמֵר לוֹ טוּל אַתָּה אֶת הַמּוּכְשָׁרִין וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁאֵינָן מוּכְשָׁרִין. וְהָא מַתְנִיתִין פְּלִיגָא טוּל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵירוֹת. אֱמֹר סוֹפָא וְלֵית הִיא פְלִיגָא אִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר וְהָכָא מִכֵּיוַן שֶׁקָּנָה כְּמִי שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ.

HALAKHAH: a Jew and a Gentile bought a Gentile’s house and found there idols, libation wine, and coins, he should not tell him, take the idols and libation wine, and I shall take the coins.” Rebbi Joḥanan said, not only idols, libation wine, and coins, but even if there were two idols, one shaped as a tripod and one not shaped as a tripod, he should not tell him, take the one that is not shaped as a tripod and I shall take the one shaped like a tripod. Rebbi Zeïra said, that is correct, since even in the case of a ḥaver and an am haäreẓ who inherited from their am haäreẓ father and found there produce which might become impure and produce which might not, may he say to him, you take the produce which might become impure and I shall take that which might not? But our Mishnah disagrees: “Take the idols and I shall take money, take the wine for libations and I shall take produce.” But the end shows that there is no disagreement: “After they came into the possession of the proselyte, this is forbidden;” here, from the moment he acquired it it is as if it entered into his possession.

עַקִּילַס הָגֵּר חִילֵּק עִם אֶחָיו וְהֶחֱמִיר עַל עַצְמוֹ וְהוֹלִיךְ הֲנָיָיה לְיַם הַמֶּלַח. תְּלָתָא אֲמוֹרִין חַד אָמַר דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. וְחָרָנָה אָמַר דְּמֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. וְחָרָנָא אָמַר עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ הוֹלִיךְ לְיַם הַמֶּלַח. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לַעֲקוֹר עֲבוֹדָה זָרָה מִבֵּית אַבָּא.

“Aquila the Proselyte split with his brothers; he restricted himself and brought his gain to the Dead Sea.” Three Amoraïm; one said that he brought the price of the idols to the Dead Sea, another said that he brought the price of his part in the idols to the Dead Sea, and another said that he brought the idols themselves to the Dead Sea, in order to remove them from his father’s house.

Mishnah

משנה: עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי אֲגוּדַת יֶרֶק קַח לִי קְלוֹסְקִין אֶחָד לוֹקֵחַ סְתָם פָּטוּר. אִם אָמַר זוּ שֶׁלִּי וְזוּ שֶׁל חֲבֵירִי וְנִתְעָרְבוּ חַיָיב לְעַשֵּׂר אֲפִילוּ הֵן מֵאָה.

MISHNAH: An am haäreẓ who said to a ḥaver, buy for me a bunch of vegetables, buy for me a loaf, if he buys anonymously, he is free. If he says, this one is for me and that one is for my friend, if they became mixed up he has to tithe, even if there are a hundred.

Halakhah

הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן נֶאֱמָנִין עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בְּשָׁעָתָן. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. תַּמָּן שֶׁתִּיקֻּנוֹ פָטוּר בְּרַם הָכָא שֶׁתִּיקּוּנוֹ חַיָיב. וְתַנִּי כֵן אֶת שֶׁתִּיקּוּנוֹ פָטוּר נֶאֱמָן לְהַחֲמִיר בְּרַם הָכָא פֵּירוּשׁוֹ לְהָקֵל נֶאֱמָן.

HALAKHAH:: There, we have stated: “They can be trusted about gleanings, forgotten sheaves, and peah at harvest time.” And here you say so? There, his assertion is for exemption, but here his assertion is for obligation. And we have stated so: “If his assertion is for exemption, he may be trusted in restrictions.” But here, he can be trusted even if his explanation is to make it easier.

תַּנִּי גּוֹי שֶׁהָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם מִמֶּנִּי פֵּירוֹת הֶן פֵּירוֹת עָרְלָה הֵן נֶטַע רְבָעִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִם אָמַר מִגּוֹי פְּלוֹנִי הֵבֵאתִים נֶאֱמָן לְהַחֲמִיר דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דִּבְרֵי הַגּוֹי לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. רִבִּי יוּדָן בְּעֵי הָיָה צוֹוֵחַ לְפִי תוּמּוֹ. רִבִּי יוּדָן בְּעֵי מִמָּה דְּתֵימָא כּוּתִי כְגוֹי. דְּאִיתְפַּלְּגוּן כּוּתִי כְגוֹי דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּתִי כְ[יִשְׂרָאֵל] לְכָל דָּבָר.

It was stated: “A Gentile who was calling out, ‘come and buy fruits from me, they are from an orlah tree, they are from a vineyard in its fourth year,’ cannot be believed. If he says, ‘I brought them from a certain Gentile,’ he may be trusted for restrictions, the words of Rebbi. The Sages say, the words of a Gentile are irrelevant.” Rebbi Judan asked, what if he calls out when he is uninformed? Rebbi Judan asked, what if one holds that a Samaritan is like a Gentile, since they disagreed: “A Samaritan is like a Gentile, the words of Rebbi. Rabban Simeon ben Gamliel says, a Samaritan is like a Jew in all respects”?

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוֹב מִכְנָסוֹ מִשֶּׁלּוֹ.

Rebbi Abun bar Ḥiyya said, that is only if most of what he takes in comes from his own.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס בְּסוּרִיָּא וְשִׁילַּח לוֹ פֵּירוֹת וְאָמַר הֲרֵי אֵילּוּ מְעוּשָּׂרִין. אֲנִי אוֹמֵר מִן הַשּׁוּק לָקַח וְהוּא שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק. לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֶלָּא אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַשּׁוּק מוּתָּר.

If a Jew had a sharecropper in Syria who sent him fruits and said that they were tithed; I say that he bought them on the market, if that kind is found on the market. Not only if he does not grow that kind on his field, but even if he does grow that kind on his field; since that kind is found on the market it is permitted.

מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּתַנִּי הַלּוֹקֵחַ סְתָם צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. מַה נָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּלְקַח לִי שְׁלוּחוֹ הוּא. צֵא וּלְקַח לָךְ שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בִּסְתָם רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא נִתְכַּוֵון הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לַלּוֹקֵחַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא נִתְכַּוֵון הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לְבַעַל הַמָּעוֹת. לְפִיכָךְ אִם נָתַן אַחַת יְתֵירָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שֶׁל לוֹקֵחַ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר לֹא נִתְכַּוֵון הַמּוֹכֵר לְזַכּוֹת אֶלָּא לְבַעַל הַמָּעוֹת וְכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כַּאן עַל יְדֵי מָעוֹתָיו שֶׁל זֶה וְעַל יְדֵי רַגְלָיו שֶׁל זֶה שְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין.

Our Mishnah follows Rebbi Yose, as we have stated: “He who buys anonymously has to tithe.” What are we talking about? If he said to him, go and buy for me, he is his agent; go and buy for yourself, they are his property. But in our case nothing was spelled out. Rebbi Jehudah says that the seller wants the person who buys to get the property rights, Rebbi Yose says that the seller wants the owner of the money to get the property rights. Therefore, if he added a piece, Rebbi Jehudah says, it belongs to the buyer, Rebbi Yose says, it belongs to both of them. The argument of Rebbi Yose seems to be inverted. There he says that the seller wants the owner of the money to get the property rights, and here you say so? Here the transaction is through the money of one and the feet of the other, therefore they split.

תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם הֶחֱלִיף אֶת הַמָּעָה צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָמְרָה הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לְהַחֲלִיפָן וְאָבְדוּ חַיָיב בְּאַחֵרָיוּתָן.

It was stated: “Rabban Simeon ben Gamliel says, if he exchanged the coin he has to tithe.” Rebbi Yose said, this means that if somebody gives coins to another person to exchange them, when they are lost the recipient is answerable for their alienation.

שְׁמוּאֵל אָמַר בִּמְחַלֵּיק בְּיָדָיו. אָמַר רִבִּי לָעְזָר וְהוּא שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ בְסוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צוּרְכָה לְדֵן וְצוּרְכָה לְדֵן. חִילֵּק בְּיָדוֹ וְנָטַל חֶלְקוֹ בַתְּחִילָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ. לֹא חִילֵּק בְּיָדיוֹ וְנָטַל חֶלְקוֹ בַסּוֹף אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ.

Samuel says, if he distributes it himself. Rebbi Eleazar said, only if he took his share last. Rebbi Jonah said, both statements are necessary. If he distributes it himself and took his share first he only has to tithe his share. If he did not distribute it but took his share last, he only has to tithe his share.

תַּנִּי אוֹמֵר הוּא אָדָם לְפוֹעֵל הֵילָךְ דֵּינַר זֶה אֲכוֹל בּוֹ. הֵילָךְ דֵּינַר זֶה שְׁתֵה בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל שְׂכָרוֹ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ צֵא וּלְקַח לָךְ כִּכָּר וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמִים. צֵא וּלְקַח לָךְ רְבִיעִית שֶׁל יַיִן וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמִים חוֹשְׁשִׁין עַל שְׂכָרוֹ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וּמִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נַעֲשֶׂה הַחֶנְוָונִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לְזַכּוֹת לַפּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי הִילָא פּוֹעֵל זִכֶּה לְבַעַל הַבַּיִת מִשֶּׁל חֶנְוָונִי וְחוֹזֵר וְזוֹכֶה לְעַצְמוֹ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה הַחֶנְוָונִי חֵרֵשׁ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא לֹא חָשַׁשׁ שֶׁאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא חוֹשֵׁשׁ.

It was stated: “One may say to his worker: Here you have a denar, use it for food, here you have a denar, use it for drink, and not be worried about either the Sabbatical year, tithes, or wine for libations. But if he told him, go and buy yourself a loaf and I shall give you the money, go and buy yourself a reviït of wine and I shall give you the money, he has to worry because of the Sabbatical year, tithes, and wine used for libations.” Rebbi Zeïra said, the grocer becomes the plenipotentiary of the employer to let the worker acquire. Rebbi Hila said, the worker acquired for the employer from the grocer and then acquires it himself. What is the difference between them? If the grocer was deaf-mute. According to Rebbi Zeïra, he does not have to worry because a deaf-mute cannot become a plenipotentiary; according to Rebbi Hila, he has to worry.

תַּנִּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ מָאתַיִם דֵּינַר וּשְׁקוֹל עַל יָדִי לָאוֹצָר אֶלָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ פָּרְשֵׁנִי מִן הָאוֹצָר. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ מָאתַיִם זוּז וּשְׁקוֹל עַל יָדִי לָאוֹמָנוּת אֶלָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ פָּרְשֵׁינִי מִן הָאוֹמָנוּת.

It was stated: “A person should not say to his friend, here you have 200 zuz and pay for me to the treasury, but he says to him, free me from the treasury. Similarly, a person should not say to his friend, here you have 200 zuz and pay the leiturgia, but he says to him, free me from the leiturgia.”