חלה ג׳Challah 3

Mishnah

משנה: הַאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה עַד שֶׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. גִּילְגְּלָהּ בַּחִיטִּים וְטִימְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָיב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם מַגְבָּהַת חַלָּתָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח.

MISHNAH: One may eat a snack from the dough until it was rolled if wheat dough or compacted if barley dough. After it was rolled if wheat dough or compacted if barley dough, one who eats from it commits a deadly sin. After she added water she may lift its ḥallah on condition that there be five quarters of flour.

Halakhah

הלכה: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה כול׳. אָמַר רִבִּי חַגַּיי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֲרַאי אֲבָל קֶבַע אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲרִים לְפוֹטְרָהּ מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם שָָׁלֹשׁ מִקְרָצוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי זְעִירָה] בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר אַף מָה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

HALAKHAH: “One may eat a snack from the dough”, etc. Rebbi Ḥaggai said, they taught only as a snack, but as a meal it is forbidden since he would use a subterfuge to free it from ḥallah. Rebbi Yose said, if that were the reason, one could not infer anything since even if he takes from it two or three pieces of dough, since he will return the remainder to something not fully processed; it is permitted following what Rebbi Yose said in the name of Rebbi Zeïra, [Rebbi Jonah, Rebbi Zeïra] in the name of Rebbi Eleazar, even what is in a flask did not become ṭevel, in case it was not fully processed, since he would put it back in the end.

וְהָדָא אָמְרָה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. הָא אִם הָיָה יָכוֹל לֹא בְדָא. הָדָא אָמְרָה שֶׁאָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ קַבִּין.

But that means, he who cannot process in purity, because he is unable. Therefore, if he is able this does not apply. This means that it is forbidden for a person to make his dough qab sized.

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הַטִּימְטוּם. עָשָׂה עִיסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַגִּילְגּוּל אוֹ אַחַר הַטִּימְטוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַלָּה כְּמִין גַּבְלוּל. מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִין. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גַּבְלוּלִין גַּבְלוּלִין. מָה וּפְלִיג. כָּאן לַהֲלָכָה. כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.

For all other things one goes after compacting. If one made a dough from wheat and rice, after what do you go, after rolling or after compacting? Rebbi Hoshaiah stated: ḥallah in a form, after it was rolled for wheat flour or compacted for barley flour. Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Hoshaiah, after if was well formed. Do they differ? One is for practice, the other for study matters.

תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה מִקְרָצוֹת מִקְרָצוֹת. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מָה תְרוּמַת גּוֹרֶן נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר אַף זוֹ נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר. מֵעַתָּה לִכְשֶּׁתֵּאָפֶה. רִבִּי מַתַּנְיָה לֹא הוּקְּשָׁה לְתְרוּמַת הַגּוֹרֶן אֶלָּא לִמְלֶאכֶת הָעִירוּס בִּלְבַד.

It was stated: Rebbi Jehudah ben Bathyra says after it was made into separate cuttings. What is Rebbi Jehudah ben Bathyra’s reason? ( Num. 15:20) “You shall lift it like the heave of the threshing floor.” Since heave of the threshing floor is taken after the end of processing, so this also is taken after the end of processing. Then after it was baked? Rebbi Mattaniah: It is compared to heave only for doughmaking.

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ חַלָּה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לְשֶׁעָבַר שֶׁמָּא כַּתְּחִילָּה. וְהָכָא כַּתְּחִילָּה נָן קַיָימִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה.

Rebbi Yose in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: This is Rebbi Aqiba’s, as we have stated there: “If somebody took ḥallah from a single qab, Rebbi Aqiba says it is ḥallah, but the Sages say it is no ḥallah.” Rebbi Aqiba said that only for the past, maybe for the start? Here we deal with the start. Rebbi Jonah, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Simeon ben Laqish, they followed the manner of Rebbi Aqiba.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם זוֹ הִיא רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. דְּתַנֵּי מַעֲשֵׂר טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין אוֹסֵר כָּל שֶּׁהוּא אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וְיַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב גָּבוּלַיָיא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִמָּה שֶׁלִּימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הָדָא אָמְרָה אִין הֲלָכָה כְּרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ. מָה לִמְּדוּ אֶת הַכֹּהֲונוֹת הֲרֵי זֶה חַלָּה עַל הָעִיסָּה הַזֹּאת וְעַל שְׂאוֹר הַמִּתְעָרֵב בָּהּ וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר בָּהּ וְעַל הַקֶּרֶץ שֶׁנִּיתָּן תַּחְתֶּיהָ לִכְשֶׁתַּעֲלֶה כוּלָּהּ גּוּשׁ אֶחָד הוּקְדָּשׁ זֶה שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְאָמַר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִּיָּא וְחַד מִן רַבָּנִין חַד אָמַר כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. וְכָאן בְּשֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא זָקוּק לְהַעֲלוֹת כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר.

Rebbi Joḥanan said, it is everybody’s opinion since when she starts pouring the water it is ( Num. 15:20) “the beginnining of your doughs,” as it was stated: Ṭevel tithe that was mixed with profane food makes it forbidden in the minutest amount. If it can be taken care of from another place, one gives in proportion. Otherwise, Rebbi Eleazar ben Arakh says he should give a name to the heave of the tithe and lift it by 101.” Rebbi Jacob from Jabul in the name of Rebbi Ḥanina: Practice follows Rebbi Eleazar ben Arakh. Rebbi Joḥanan said, what they taught the Cohanot implies that practice does not follow Rebbi Eleazar ben Arakh. What did they teach the Cohanot? “This is ḥallah for this dough, and the sour dough in it, for the flour contained in it, and for the flat bread under it. If all these are counted together the amount in my hand shall be dedicated as ḥallah except what might be impure in it.” She says, except what might be impure! Could it not be lifted by 101? Rebbi Jonah said, Rebbi Samuel from Cappadocia and one of the rabbis, one said in one case there is enough to lift, in the other case there is not enough to lift; since it would have been expected to be lifted it is as if care might be taken of it from another place.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נִרְאִין דְּבָרִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁזֶּה מֵבִיאָה וְזֶה מֵבִיאָה כְּמַפְרִישׁ מֵחִיּוּב עַל חִיּוּב. אֲבָל בְּחוֹל תִּיקְּנוּ בְּחַלָּה שֶׁתְּהֵא נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַּטָּמֵא וּשֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. שֶׁמָּא מִפְּטוֹר עַל הַחִיּוּב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלֹא בְחוֹל. אֲבָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת צְרִיכָה לוֹמַר הִיא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. לָמָּה. עַד שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה גּוּשׁ אֶחָד הִיא נִיטֶּלֶת לְשׁוּם חַלָּה. מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גּוּשׁ אֶחָד הִיא קְדֵישָׁה לְשֵׁם חַלָּה. אִם אוֹמֵר אַתְּ חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ נִמְצָא טֵבֵל טָמֵא מְעוּרָב בַּחַלָּה. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ חוּלִין טְמֵאִין הֵן. לֹא מוּטָּב לְהַפְרִישׁ מִפְּטוֹר עַל חִיּוּב וְלֹא יְהֵא טֵבֵל טָמֵא מְעוּרָב בַּחַלָּה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הִיא קְדֵישָׁה. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא קְדֵישָׁה לְמַפְרֵיעָהּ כְּמַפְרֶשֶׁת מֵחִיּוּב עַל חִיּוּב.

Rebbi Yose said, the statement is reasonable on Sabbath eves; since everybody is bringing, it is as if she separated from what is obligated for what is obligated. But on weekdays, while they instituted that ḥallah may be taken from pure for impure and not earmarked, but from what is exempt for what is obligated? Rebbi Jonah said, it is only reasonable on weekdays, but on Sabbath eve she would have to say “all, including the impure.” Why? Since [some dough] is taken before all is one mass, when all is made into one mass the former is sanctified as ḥallah. If one would say “except the impure contained in it”, it would turn out that impure ṭevel is mixed with ḥallah. If you say “all, including the impure,” it is impure profane; therefore, it is better to give from what is exempt for what is obligated to avoid impure ṭevel mixed with ḥallah. Rebbi Samuel ben Eudaimon said, does it not become dedicated retroactively? Since it is dedicated retroactively, it is as if one gave from what is obligated for the obligated.

לָמָּה לִי וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח. אָמַר רִבִּי מַתְנִיתָא קוֹדֶם שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת.

Why “on condition that there not be five quarters of flour?” Rebbi said, the Mishnah was formulated before they instructed the Cohanot.

Mishnah

משנה: נִידְמְעָה עִיסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּילָה פְּטוּרָה שֶׁהַמְּדוּמָע פָּטוּר וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה חַיֶיבֶת. נוֹלַד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּלָה תֵּיעָשֶׂה בְטוּמְאָה וּמִשֶּׁגִּילְגְּלָָה תֵּיעָשֶׂה בְטָהֳרָה.

MISHNAH: If the dough became dema‘ before it was rolled it is exempt since dema‘ is exempt from ḥallah. If a doubt of impurity arose before it was rolled it may be processed in impurity but after it was rolled it must be processed in purity.

Halakhah

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּרְתֵּין מִילִּין תַּנֵּי רִבִּי חִיָיא רוֹבָא וְאִינּוּן פְּלִיגִין חָדָא עַל חָדָא. טֵבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין וְכָל הַסָּפֵק פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּפוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹת תְּרוּמָה. וְקַשְׁיָא אִם טֵבֵל ממנו בְחוּלִּין לָמָּה לִי פּוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹתָן תְּרוּמָה. וְהָא מִנְיָנוֹ בִתְרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אוּף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן טֵבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אוֹכֶל מַעֲשֵׂר שֶׁהוּכְשָׁר בְּמַשְׁקֶה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִים מְסוֹאָבִין מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁלִישִׁי. הָדָא אָמְרָה שֶׁהַטֵּבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין. וְכָל הַסָּפֵק פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּפוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹתָן תְּרוּמָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן נוֹלַד לָהּ סָפֵק עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּלָה תֵּיעָשֶׂה בְטוּמְאָה מִשֶּׁגִּילְגְּלָה תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין בִּסְפֵיקָן. הָתִיב רִבִּי חִיָיה בֵּירִבִּי בּוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְהָתַנֵּי אַף בִּשְׁאָר הַמִּינִין כֵּן. אִית לָךְ מֵימַר יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין בִּסְפֵיקָן. רִבִּי זְבִידָא אָמַר אֲנָא בְּעִיתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא בְּדִין הָיָה שֶׁיְּטַמֵּא אָדָם טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה דִּכְתִיב וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמָתִי. תְּרוּמָה צְרִיכָה שִׁימּוּר. אֵין הַטֵּבֵל צָרִיךְ שִׁימּוּר. מַה אֲנִי מְקַיֵים וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יי לְאַהֲרֹן הַכֹֹּהֶן. עֲשֵׂה שֶׁיִינָּתֵן לְאַהֲרֹן הַכֹּהֶן בִּכְהוּנָּתוֹ. וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לִיתְּנוֹ לַכֹּהֵן בִּכְהוּנָּתוֹ רַשַּׁאי אַתְּ לְטַמוֹתוֹ.

HALAKHAH: Rebbi Jonah said: The elder Rebbi Ḥiyya stated two contradictory things, that ṭevel is counted with profane food and that every doubt invalidates heave and disables profane food from becoming heave. This is difficult; if ṭevel is counted with profane food why should it disable profane food from becoming heave? That means, it is counted with heave! Rebbi Jonah said, we also have stated both statements! We have stated there: “If tithe food was prepared with a fluid and a ṭevul yom or unwashed hands touched it, one still may in purity take heave of the tithe from it because it is of the third degree.” This implies that ṭevel is counted with profane food. But every doubt invalidates heave and disables profane food from becoming heave, as we have stated there: “If a doubt of impurity arose before it was rolled it may be processed in impurity but after it was rolled it must be processed in purity.” Rav Sheshet said, this follows Rebbi Aqiba, since Rebbi Aqiba said, he should make it in impurity and not make it single qab. Rebbi Zeïra said, it is the opinion of everybody that in a case of doubt he should make single qabim. Rebbi Ḥiyya bar Abun objected before Rebbi Zeïra, did we not state: “This applies also to other kinds”? Can you say she should make single qabim in cases of doubt? Rebbi Zabida said, I asked that. Rebbi Yose in the name of Rebbi Hila: It is the law that a person may make his ṭevel impure by biblical standards as it is written ( Num. 18:8): “I put on you the watch over my heaves.” Heave has to be watched, ṭevel does not have to be watched. How do I confirm ( Num. 18:28): “You should give from it the Eternal’s heave to Aaron the priest?” You have to give it to Aaron in his quality of priest, but here, since you cannot give it to a Cohen in his quality of priest, you may make it impure.

Mishnah

משנה: הִקְדִּישָׁה עִיסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּילָה וּפְדִּיָיתָהּ חַיֶיבֶת. הִקְדִּישָׁתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּלָה וְגִילְגְּלָהּ הַגִּיזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדִיָיתָהּ פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה. כְּיוֹצֵא בוֹ הַמַּקְדִּישׁ פֵּירוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּיָין חַיָיבִין מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַיָיבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָיָין פְּטוּרִין שֶׁבִּשְעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין.

MISHNAH: If she dedicated her dough and redeemed it before she rolled [the dough], it is obligated. If she dedicated before she rolled, the Temple treasurer had it rolled, and then she redeemed it, it is exempt since at the moment of obligation it was exempt. Parallel to this, if somebody dedicated his produce before the time of tithes and redeemed it, it is obligated; after the time of tithes, it is obligated. But if he dedicated it before it was fully processed, the treasurer finished it, and then the owner redeemed it, it is free since at the time of obligation it was free.

Halakhah

הלכה: וְלָמָּה תַּנִּינָתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי חוּנָה רִבִּי חִיָיה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי פְּדָיָה אַחַת לְמֵירוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי בָּא וַחֲבֵרַיָּא. חֲבֵרַיָּא אָמְרִין אַחַת לְמֵירוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי בָּא מְפָרֵשׁ לַחַלָּה לְמֵירוּחַ. וּפֵיאָה לִשְׁלִישׁ.

HALAKHAH: And why is it stated twice? Rebbi Huna, Rebbi Ḥiyya, Rebbi Joshua ben Levi in the name of Rebbi Pedaiah: One for smoothing, one for one third. Rebbi Yose said, Rebbi Abba and the colleagues. The colleagues say, one for smoothing, one for one third. Rebbi Abba explains: At Ḥallah for smoothing, at Peah for one third.

וּמַתְנִיתָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר אַחַר שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן אַתְּ מְהַלֵּךְ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן שָׂדֶה שֶׁהֱבִיאָה שְׁלִישׁ לִפְנֵי גּוֹי וּלְקָחָהּ יִשְׂרָאֵל רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַתּוֹסֶפֶת פְּטוֹר וַחֲכָמִים אוֹמְרִין הַתּוֹסֶפֶת חִייוּב. מַיי כְדוֹן. תִּיפְתָּר אוֹ כְּרִבִּי עֲקִיבָה בְּמַחְלוֹקֶת אוֹ כְדִבְרֵי הַכֹּל בְּקוֹצֵר מִיַּד.

Our Mishnah is from Rebbi Aqiba since Rebbi Aqiba said that you go after the first third. And they differed: A field that was one-third ripened in the possession of a Gentile, and a Jew bought it after that time, Rebbi Aqiba said the additional growth is free, but the Sages say he is obligated for the additional growth. How is that? Explain it either for Rebbi Aqiba in a disagreement, or according to everybody if he harvested immediately.

Mishnah

משנה: נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל עִיסָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה עַד שֶׁלֹּא גִילְגֵּל חַיֶיבֶת. וּמִשֶּׁגִּילְגֵּל פְטוּרָה. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עִם הַנָּכְרִי אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁיעוּר חַלָּה פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַיר וְהָיְתָה לוֹ עִיסָּה אִם נַעֲשִׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַיר פָּטוּר. וּמִשֶּׁנִּתְגַּיַיר חַיָיב. וְאִם סָפֵק חַיָיב וְאֵין חַיָיבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר.

MISHNAH: A dough which a Non-Jew gave to a Jew to make is exempt from ḥallah. If he gave it as a gift before it was rolled it is obligated, after it was rolled it is free. If somebody makes dough in partnership with a Non-Jew, it is exempt from ḥallah if the Jew’s part is less than the measure. If a proselyte became Jewish while he had dough, if it was made before he became Jewish it is exempt, after he became Jewish it is obligated. In case of doubt it is obligated but one does not owe a fifth because of it. Rebbi Aqiba says, all goes after forming a crust in the oven.

Halakhah

הלכה: מָה בֵינָהּ לְעִיסַּת אַרְנוֹנָא. שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶיבֶת בְּחַלָּה. תַּמָּן בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ הַגּוֹי לִיטְּלָהּ. בְּרַם הָכָא לְדַעְתּוֹ הִיא תְלוּיָה.

HALAKHAH: What is the difference between this and a dough of annona? Is the latter not obligated for ḥallah? There it is in the possession of the Jew until the Gentile decides to take it. But here it depends on the latter’s opinion.

תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה מְלַאי שֶׁלְיִשְׂרָאֵל וּפוֹעֲלִין גּוֹיִם עוֹשִׂין לְתוֹכוֹ חַיָיב בְּחַלָּה. מְלַאי שֶׁלְגּוֹי וּפוֹעֲלֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בְּתוֹכוֹ פָּטוּר מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִיסָּה פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.

Rebbi Jehudah stated: “If the inventory belongs to a Jew but Gentile workers make it, it is subject to ḥallah. If the inventory belongs to a Gentile and Jewish workers make it, it is not subject to ḥallah.” Rebbi Yose said, we also have stated this: “A dough which a Non-Jew gave to a Jew to make is exempt from ḥallah.”

רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁיעוּר. יֵיעָשֶׂה כְּקַב מִיכָּן וְקַב מִיכָּן וְקַב הַגּוֹי בְּאֶמְצַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא וְאֵינוֹ מְעוּרָב עַל יְדֵי גוֹיִם.

Rebbi Abun bar Ḥiyya asked before Rebbi Zeïra: Even if the Jew’s was a full measure, can it not be considered like a qab here, a qab there, and a Gentile’s qab in the middle? Rebbi Zeïra told him, is it not mixed by Gentiles?

תַּמָּן תַּנִּינָן גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַיר וְהָיְתָה לוֹ פָרָה נִשְׁחֶטֶת עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַיר פָּטוּר מִשֶּׁנִּתְגַּיַיר חַיָיב. וְאִם סָפֵק פָּטוּר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָיה. תַּמָּן אַתְּ אָמַר סָפֵק פָּטוּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר סָפֵק חַיָיב. אָמַר רִבִּי אָחָא אִיתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי וְאָמַר מִי יֹאמַר לִי שֶׁהוּא נוֹטֵל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר נוֹטֵל הוּא דָמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. וְיַפְרִשׁ תַּמָּן וְיִטּוֹל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי חַלָּה שֶׁהִיא טֵבֵל וּבַעֲוֹן מִיתָה מַפְרִישׁ וְלֹא יִטּוֹל דָּמָיו מִן הַשֵּׁבֶט עַל שֵׁם הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

There, we have stated: “If a proselyte became Jewish while he had a cow, if she was slaughtered before he became Jewish he is free, after he had become Jewish he is obligated. In case of doubt he is free because the burden of proof is on the claimant.” There you say in doubt he is free, here you say in doubt he is obligated. Rebbi Abba said, this was challenged before Rebbi Ammi and he said, who would tell me that he takes its value from the tribe! Rebbi Jacob bar Zavdi, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Eleazar, he takes its value from the tribe. Why can he not put aside there and take its value from the tribe? Rebbi Yose said, ḥallah which is ṭevel and a deadly sin he puts aside and does not take its value from the tribe since the burden of proof is on the claimant.

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה שְׁנֵי גוֹיִם שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ חַיָיבִין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. שְׁנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין שֶׁכְּבָר הָיָה לָהֶן שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ. נִיחָא חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַיָיב. חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי מַהוּ. כְּלוּם חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי חַיָיב לֹא מַחְמַת חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַיָיב וְחֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי פָּטוּר.

Rebbi Abun bar Ḥiyya said: Two Gentiles who made a dough of two qabim, split, and then each of them added to it, are obligated because they never were potentially obligated but exempted. Two Jews who made a dough of two qabim, split, and then each of them added to it, are exempted because they were potentially obligated but exempted. A Jew and a Gentile made a dough of two qabim, split, and then each of them added to it, it is clear that the Jew’s part is obligated. What is the status of the Gentile’s part? Would the Gentile’s part not be obligated only because of the Jew? The Jew’s part is obligated, the Gentile’s is exempt.

רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר קְרִימָה בַתַּנּוּר. חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶדְיוֹט שֶׁגִּילְגּוּלָהּ טִיבּוּלָהּ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶקְדֵּשׁ שֶׁגִּילְגּוּלָהּ פּוֹטְרָהּ. כַּהֲנָא אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה אֵין מֵירוּחַ פּוֹטֵר בִּמְקוֹם הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָעְזָר. מָן דִּאָמַר גִּילְגּוּל פּוֹטֵר הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. וּמָאן דְּאָמַר אֵין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. בְּרַם כְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שַׁנְיָיא הִיא דִּכְתִיב וְכָל מַעֲשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ. וְהָכָא לֵית כְּתִיב מִלֶּחֶם הָאָרֶץ. מִלֶּחֶם וְלֹא כָל לֶחֶם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל מִן הָדָא דְרַבָּנִין אֲנָן יָלְפִין דְּלֵית הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָעְזָר. כְּמָה דְרַבָּנִין אָמְרִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי וְאֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּמְקוֹם הֶקְדֵּשׁ.

“Rebbi Aqiba says, all goes after forming a crust in the oven.” The colleagues in the name of Rebbi Eleazar: Rebbi Aqiba agrees with the Sages that rolling the dough of a layman makes it ṭevel. Rebbi Hila in the name of Rebbi Eleazar: Rebbi Aqiba agrees with the Sages that rolling the dough by the Temple exempts. Cahana said, the words of Rebbi Aqiba imply that shaping the heap by the Temple does not exempt. Rebbi Jonah said, that of Rebbi Cahana disagrees with that of Rebbi Eleazar. He who says rolling exempts, [says] shaping exempts. And he who says rolling does not exempt, [says] shaping does not exempt. But according to the rabbis, rolling exempts in the Gentile’s power, shaping does not exempt in the Gentile’s power. It is difficult for the rabbis, if rolling exempts in the Gentile’s power, why does shaping not exempt in the Gentile’s power? There is a difference since it is written ( Lev. 27:30): “All tithe from the Land from the seed of the Land.” But is here not written ( Num. 15:19): “From the bread of the Land?” From the bread, not all bread. Rebbi Ḥanina the son of Rebbi Hillel said, from the rabbis we infer that Cahana’s statement does not disagree with Rebbi Eleazar. Just as the rabbis say, rolling exempts in the Gentile’s power but shaping does not exempt in the Gentile’s power, so Rebbi Aqiba says, rolling does not exempt in the Gentile’s power and shaping does not exempt in the power of the Temple.

Mishnah

משנה: הָעוֹשֶׂה עִיסָּה מִן הַחִיטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶיבֶת וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן אֵינָהּ חַיֶיבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן וְאִם לָאו מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל. כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף. עִינְּבֵי בָּצִיר עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסַּת חִיטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסַּת הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶיבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ הַטֵּבֵל אָסוּר כָּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.

MISHNAH: If somebody makes dough from wheat and rice, if it has the taste of flour it is subject to ḥallah and a person may satisfy his Passover obligation with it. If it does not have the taste of flour it is not subject to ḥallah and a person may not satisfy his Passover obligation with it. If somebody takes sourdough from a dough from which no ḥallah was taken and adds it to dough from which ḥallah was taken, if he can provide for it from another place he should take in proportion; otherwise he should take ḥallah for everything. Similarly, if harvested olives were mixed with plucked olives, or harvested grapes with gleanings, if he can provide for it from another place he should take in proportion; otherwise he should take heave and heave of the tithe for everything but the remainder of tithe and Second Tithe in proportion. If somebody takes sourdough from grain dough and adds it to a rice dough, if it imparts the taste of grain it is subject to ḥallah, otherwise it is exempt from ḥallah. Then why did they say ṭevel is forbidden in the most minute amount? In its own kind; not in its own kind if it can be tasted.

Halakhah

הלכה: מַתְנִיתָא כִּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ חַיֶיבֶת עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ דָּגָן כְּשִׁיעוּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי הִילָא בֵּין כְּרַבָּנִין דְּהָכָא בֵּין כְּרַבָּנִין דְּתַמָּן אָמְרִין עַד שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. רַב הוּנָא אָמַר טַעֲמָהּ דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ דָּגָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא עִירֵב בָּהּ שְׁאָר הַמִּינִין עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. פָּתַר לָהּ בְּמִינִים אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי הִילָא הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסַּת חִיטִּין וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ עִיסַּת הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶיבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה. בְּגִין נִתְנוּ דְבַתְרָהּ הַטֵּבֵל אָסוּר כָּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.

HALAKHAH: The Mishnah follows Rabban Simeon ben Gamliel since “Rabban Simeon ben Gamliel says it is never obligated unless it contain the measure of grain.” Rebbi Jacob bar Idi in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Practice follows Rabban Simeon ben Gamliel. Rebbi Hila said, both following the rabbis here or the rabbis there, they say not unless the greater part be grain and the taste that of grain. Rav Huna said, the taste of grain even if the greater part is not grain. A baraita disagrees with Rav Huna: If he mixed other kinds in, not unless the greater part be grain and the taste that of grain. He explains it for other kinds. A Mishnah disagrees with Rebbi Hila: “If somebody takes sourdough from grain dough and adds it to a rice dough, if it imparts the taste of grain it is subject to ḥallah, otherwise it is exempt.” Because it was stated after that: “ Ṭevel is forbidden in the most minute amount in its own kind. Not in its own kind if it can be tasted.”

רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא שָׁמַע קָלֵיהּ דְּרִבִּי הִילָא יְתִיב מַתְנֵי רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טַעֲמָהּ דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ דָּגָן. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. אָמַר מִחְלְפָה הִיא בְיָדֵיהּ סֵימָן הַוָא לָן רִבִּי יוֹסֵי כְּרַב הוּנָא.

Rebbi Yose was supporting Rebbi Zeïra. He heard the voice of Rebbi Hila who was sitting and stating: Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: the taste of grain even if the greater part is not grain; Rebbi Assi in the name of Rebbi Joḥanan: The greater part grain and the taste that of grain. He said, he got it wrong: we had a note that Rebbi Assi teaches like Rav Huna.

רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מִנְחָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוּלִין קוֹמֵץ וּמַתִּיר אֶת הַשִּׁיְּרִיים לָאֲכִילָה. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. אָמַר לֵיהּ וְכִי טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יי לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ וְכֵן אָמְרִית לָךְ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו וְלֹא מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר. אִין תַּפְשִׁיטָא לָךְ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר אֲפִילוּ מִמֶּנּוּ עָלָיו אֵינוֹ מוֹצִיא. מַתְנִיתָא אָמְרָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו דְּתַנִּינָן וְאִם לָאו יוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל.

Rebbi Abun bar Ḥiyya asked before Rebbi Zeïra: If a cereal offering was mixed with profane flour, may [the Cohen] take a fistful and permit the remainder to be eaten? Do I read for this ( Lev. 2:3): “The remainder of the offering is for Aaron and his sons?” He said to him: If ṭevel was mixed with profane, do I read ( Num. 18:28) “you shall give from it the Eternal’s heave to Aaron the Cohen”? He answered him, did I say to you that he cannot take from itself for itself and not from it for another place? If it is clear to you that he cannot take from it for another place then even from itself for itself he should not be able to take! The Mishnah said that he can take from itself for itself as we have stated: “Otherwise he should take ḥallah for everything”.

אָמְרִין לֵית הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָה תְּתִיבָה עַל רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. מַה בֵין הַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מָה בֵין הַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו הוֹאִיל וְאֵין אוֹתוֹ הַטֵּבֵל רָאוּי לְהֵיעָשׂוֹת תְּרוּמָה כְּיוֹצֵא בוֹ חוּלִין שֶׁבּוֹ מְבַטְּלִין אוֹתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר הוֹאִיל וְאוֹתוֹ הַטֵּבֵל רָאוּי לְהֵיעָשׂוֹת חוּלִין כְּיוֹצֵא בוֹ לֹא בָטֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָמְרָה טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּתְרוּמָה הוֹאִיל וְאוֹתוֹ הַטֵּבֵל רָאוּי לְהֵיעָשׂוֹת כִּתְרוּמָה כְּיוֹצֵא בוֹ לֹא בָטֵל.

They said, Rebbi Zeïra’s is no answer to Rebbi Abun bar Ḥiyya’s question. What is the difference between him who takes from itself for itself and him who takes from it for another place? When he takes from itself for itself, since this ṭevel is not qualified to become heave for anything similar, the profane admixture makes it disappear. When he takes from it for another place since this ṭevel is qualified to become profane for something similar, it cannot disappear. Rebbi Yose said, that means that if ṭevel was mixed with heave, since this ṭevel is qualified to become heave for something similar, it cannot disappear.

וְלֵית הָדָא דְּרִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה תְּתִיבָה עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. מָה נַפְשָׁךְ אִם שֶׁלְּמַעֲלָן בָּטֵל אַף שֶׁלְּמַטָּן בָּטֵל. אִם שֶׁלְּמַטָּן לֹא בָטֵל אַף שֶׁלְּמַעֲלָן לֹא בָטֵל שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ.

But Rebbi Abun bar Ḥiyya’s is no answer to Rebbi Zeïra. As you take it, if the upper disappears then the lower has disappeared. If the lower did not disappear, neither did the upper since it was already sanctified.

תַּנֵּי וְאִם לָאו מֵבִיא אַרְבַּע רוֹבָעִין וּמַשִּׁיךְ. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא זֹאת אוֹמֶרֶת רוֹבַע שְׂאוֹר שֶׁנִּטְבַּל בִּמְקוֹמוֹ טוֹבֵל אַרְבָּעַת רוֹבָעִין בְּמָקוֹם אַחֵר.

It was stated: Otherwise, he brings four quarters and makes it bite. Rebbi Jonah in the name of Rebbi Zeïra: This means that one quarter of sour dough which became ṭevel at its place makes four other quarters ṭevel.

הָדָא אָמְרָה שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָא. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי אַתְּ מָה שְׁמָעַת מִן רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן אֲנָא לֹא שְׁמָעִית כְּלוּם. אֶלָּא נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מִן מִלֵּיהוֹן. דְּתַמָּן תַּנִּינָן הַמְּכַנֵּיס חַלּוֹת עָל מְנָת לְהַפְרִישׁ וְנָשְׁכוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר אֵינוֹ חִיבּוּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִמָּה דְתַנִּינָן אֵינוֹ חִיבּוּר. הָדָא אָמְרָה שֶׁאֵין חַיָיבִין עָלָיו בְּשֵׁם טָמֵא אוֹכֵל טָהוֹר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן שַׁנְיָיא הִיא בִּטְבוּל יוֹם דִּכְתִיב בֵּיהּ טָהוֹר וְטָמֵא טָהוֹר לְחוּלִין מִבְּעוֹד יוֹם וְלִתְרוּמָה מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם תּוֹרָה הוּא. דּוּ אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר אֵינוֹ תּוֹרָה דְּהוּא אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מֵבִיא אַרְבַּעַת רוֹבָעִין וּמַשִּׁיךְ. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה תִּיפְתָּר שֶׁבָּא מֵעִיסַּת הַנָּשׁוּךְ.

This means that biting is biblical. Rebbi Immi said, Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish differ. Rebbi Joḥanan said, biting is biblical. Rebbi Simeon ben Laqish said, biting is not biblical. Rebbi Ḥiyya bar Abba switches the traditions. They asked before Rebbi Yose, what did you hear about Rebbi Joḥanan? He said, I did not hear anything but let us explain the words of the rabbis from their own words, as we have stated there: “If somebody collects loaves in order to separate [ ḥallah] and they bit, the House of Shammai say it is a connection for a ṭevul yom but the House of Hillel say it is not a connection.” Rebbi Simeon ben Laqish said, since we stated it is no connection, that means that nobody can become guilty under the heading “impure person eating pure [food]”. Rebbi Joḥanan said to him, that is different for a ṭevul yom because for him is written both pure and impure; pure for profane food during daytime hours and for heave after dark. That identifies Rebbi Joḥanan as the one who said that what is not a connection for the ṭevul yom is biblical. Therefore, he says biting is biblical. And Rebbi Simeon ben Laqish is he who says it is not biblical since he says biting is not biblical. But did we not state: “Otherwise, he brings four quarters and makes it bite?” Rebbi Hoshaia said, explain that it was part of the dough which was bitten.

רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי אוֹ מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּנָשׁוּךְ מֵאֵילָיו. אֲבָל אִם הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אֲפִילוּ תֵימַר הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת נֹאמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי נְהוֹרַאי אָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי הִילָא אָעְלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא סָבְרִין מֵימַר שְׁנַיִם רָבִין עַל אֶחָד. וְלָא שְׁמִיעִין דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מוֹצִיא מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ. מָה פְלִיגִין לַחוּשׁ לְהַפְרָשָׁה שְׁנִיָיה. מָאן דְּאָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָפְלָת לְאָתָר חוֹרָן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִיָיה. מָאן דְּאָמַר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָפְלָת לְאָתָר חוֹרָן חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִיָיה.

Rebbi Zeïra asked: Do Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish differ if it bites by itself but if he made it bite with his hand everybody agrees that biting is biblical? Even if you say that the disagreement arises if he made it bite with his hand, Rebbi Simeon ben Laqish sticks with his opinion since Rebbi Simeon ben Laqish said in the name of Ḥizqiah: ṭevel disappears in a plurality. Rebbi Yose ben Rebbi Nahorai said, ṭevel disappears in a plurality. Rebbi Joḥanan said, ṭevel does not disappear in a plurality. Rebbi Abba bar Mamal and Rebbi Hila brought a case before Rebbi Assi; they wanted to say that two form a majority against one. They had not heard that Rebbi Simon said in the name of Rebbi Joshua ben Levi that ṭevel does not disappear in a plurality. But did we not state: “Otherwise, he takes from one for all”? Rebbi Yose said, everybody agrees that he separates. Where do they differ? To worry about a second taking. For him who says ṭevel disappears in a plurality, if one lifted it out but if fell into another place, he does not worry to take it out a second time. For him who says ṭevel does not disappear in a plurality, if one lifted it out but if fell into another place, he worries to take it out a second time.

אָמַר רִבִּי בָּא מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף עִינְּבֵי בָצִיר שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת. וְלֹּא טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קִיַימְתִּיהָ בְּשֶׁמֵן שֶׁל זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרֵב בְּשֵׁמֵן שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף.

Rebbi Abba said: Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish differ about ṭevel by biblical standards. But for ṭevel which is ṭevel only by rabbinic decree, everybody agrees that ṭevel disappears in a plurality. Rebbi Abba bar Cahana objected before Rebbi Yose: Did we not state: “Similarly, if harvested olives were mixed with plucked olives, or harvested grapes with gleanings,” is that not ṭevel only by rabbinic standards? Rebbi Mana said, I confirmed it: If oil from harvested olives was mixed with oil from plucked olives!

מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. מִכֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ רוּבָּהּ לְשֵׁם חַלָּה תִבָּטֵּל בְּרוֹב. אָמַר בְּרוֹשֵׁם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת. לְאֵי זֶה דָבָר הוּא מְסַיֵים לֹא כְדֵי שֶׁיִּבָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָעְזָר שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְּזֶה. חָזַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָעְזָר וְאָמַר לֹא אֲמַרְנָא כְּלוּם. וְלֹא רִבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמַר תְּרוּמַת כְּרִי זֶה וְזֶה בְּזֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָקוֹם שֶׁנִּתְרְמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן נִסְתַּיְימָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁלְשֵׁינִי.

Rebbi Joḥanan objected to Rebbi Simeon ben Laqish: “A person may take his ḥallah from a dough from which ḥallah was not taken to have it available in purity to separate from it.” After most of it became ḥallah, should not the remainder disappear in the plurality? He answered, when he notes it. You should know that this is so since we have stated there: “He who wants to separate heave and heave of the tithe together.” Why does he have to define its place? Is it not that it should not disappear in a plurality? Rebbi Isaac bar Eleazar said, that he should not say the heave of this and that heap should be in this one. Rebbi Isaac bar Eleazar changed his mind and said, I did not say anything! Is it not Rebbi Joḥanan who said, if somebody said the heave of this and that heap should be in this one, at the place where the heave of the first ended, there the second also ends.

לָקַט דְּלַעַת לִהְיוֹת מַפרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ הֲרֵי זֶה לוֹקֵט וּבָא וְרוֹשֵׁם עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָּאן תְּרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָָּאן תְּרוּמָה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מָאן דְּאָמַר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי בָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זָקוּק לִיתֵּן לַשֵּׁבֶט בֵּינֵיהֶן.

“If somebody harvested a pumpkin to use to give now and in the future, any time he harvests he has to come and note, up to here is heave, up to here is heave, the words of Rebbi. Rabban Simeon ben Gamliel says, he harvests and computes as is usual for him.” They wanted to say, for him who says up to here is heave, up to here is heave, ṭevel disappears in a plurality but for him who says he harvests and computes as is usual for him, ṭevel does not disappear in a plurality. Rebbi Abba said, between them is the duty to immediately give it to the tribe.

הָיָה צָרִיךְ לִתְרוֹם אַרְבַּע חָמֵשׁ חָבִיּוֹת מִן הַבּוֹר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכֵן הַשְּׁנִיָיה וְכֵן הַשְּׁלִישִׁית דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי אוֹמֵר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר וְאוֹמֵר הֲרֵי אֵילּוּ תְרוּמָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֶקֵּיף בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר אֵין תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַחֲלִיף מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשֹׁנָה עַל פִּי הַבּוֹר תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר אֵין תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָה וְאֵינוֹ מְעוּרָב עַל יְדֵי גִידִין.

“ If he had to give heave for four or five amphoras in a cistern, he lifts the first one to the mouth of the cistern and says, this is heave. The same for the second and third, the words of Rabban Simeon ben Gamliel. Rebbi says, he lifts all of them to the mouth of the cistern and says, this is heave.” They wanted to say, for him who says he lifts the first one to the mouth of the cistern, ṭevel disappears in a plurality but for him who says he lifts all of them to the mouth of the cistern, ṭevel does not disappear in a plurality. Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: They differ about earmarking. For him who says he lifts all of them to the mouth of the cistern, he has to give from what is earmarked but for him who says he lifts the first one to the mouth of the cistern he does not have to give from what is earmarked. Rebbi Samuel, Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan switches: For him who says he lifts the first one to the mouth of the cistern, he has to give from what is earmarked but for him who says he lifts all of them to the mouth of the cistern he does not have to give from what is earmarked. Rebbi Zeïra said to him, is it not united by sinews?