The Jerusalem Talmud
חלה ד׳Challah 4
Perek 4 of 4 in Challah — 5 halakhot
Halakhah 1א׳
Mishnah
משנה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁינֵי קַבִּין וְנָגְעוּ זֶה בַזֶּה אֲפִילוּ הֵן מִמִּין אֶחָד פְּטוּרִין. וּבִזְמָן שֶׁהֵן שֶׁלְאִשָּׁה אַחַת מִין בְּמִינוֹ חַיָיב וּשְׁלֹא בְמִינוֹ פָּטוּר. אֵי זֶהוּ מִין בְּמִינוֹ הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל אֶלָּא עִם הַכּוּסְמִין. הַשְּׂעוֹרִין מִצְטָרְפִין עִם הַכֹּל חוּץ מִן הַחִטִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁאָר הַמִּינִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
MISHNAH: If two women each made a qab and they touched one another, even if they are of the same kind they are exempt. But if both belong to the same woman and are of the same kind they are obligated, different kinds are exempt. What is the same kind? Wheat combines with nothing but spelt. Barley combines with everything except wheat. Rebbi Joḥanan ben Nuri said, the remaining kinds all combine with one another.
Halakhah
הלכה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁינֵי כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְתָם אִשָּׁה אַחַת אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת שְׁתַּיִם מַקְפִּידוֹת הֵן. אִשָּׁה אַחַת שֶׁהִיא מַקְפֶּדֶת עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁאֵינָן מַקְפִּידוֹת עָשׂוּ אוֹתָם כְּאִשָּׁה אַחַת. אִם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת לָמָּה הִוא עוֹשָׂה אוֹתָהּ כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּשֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם לָלוּשׁ. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר הָיָה לָהּ מָקוֹם הֵיכָן לָלוּשׁ וְהִוא עוֹשָׂה אוֹתָן כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת מַקְפֶּדֶת הִיא. נָקִי וְקֵיבָר מַקְפֶּדֶת הִיא. אָמַר רִבִּי לָעְזָר שְׁתֵּי דֵיעוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי אֲפִילוּ רוֹצוֹת.
HALAKHAH: “Two women who each made,” etc. Rebbi Joḥanan said, usually for women, one does not mind, two do mind. They gave to one woman who minds the status of two women, to two women who do not mind the status of one woman. If she does not mind, why does she make it at two different places? Rebbi Jonah said, because she has not enough space to knead. The word of Rebbi Jonah implies that if she had enough space to knead but she makes it in two portions, she does mind. Clean and coarse [flour], she does mind. Rebbi Lazar said, they gave two different habits the status of two women. Samuel bar Abba asked, even if they come to agree?
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן חִיבּוּר בַּחַלָּה וְאֵינָן חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵינָן חִיבּוּר בְּחַלָּה. חִיבּוּר בְּחַלָּה דְּתַנִּינָן בִּזְמָן שֶׁהֵן שֶׁלְאִשָּׁה אַחַת מִין בְּמִינוֹ חַיָיב וּשְׁלֹא בְמִינוֹ פָּטוּר. וְאֵין חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמְּכַנִּיס חַלּוֹת עַל מְנָת לְהַפְרִישׁ וְנָשְׁכוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינָן חִיבּוּר. בִּטְבוּל יוֹם דְּתַנִּינָן תַּמָּן בָּשָׂר הַקֹּדֶּשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַקּוּפָה. הָא שְׁאָר כָּל הַקּוּפָה חִיבּוּר וְאֵין סוֹפוֹ לְחֹתְכוֹ. וְאֵינָן חִיבּוּר בְּחַלָּה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ בָּצֵק פְטוּרָה מִן הַחַלָּה.
Certain situations are connections for ḥallah but not for a ṭevul yom, [others] for a ṭevul yom but not for ḥallah. A connection for ḥallah as we have stated: “But if they belong to the same woman the same kind are obligated, different kinds are exempt.” They are not obligated for a ṭevul yom as we have stated there: “If somebody collects pieces of ḥallah in order to separate them again, the House of Shammai say it is a connection for a ṭevul yom, but the House of Hillel say it is no connection for a ṭevul yom.” We also stated there: “Sanctified meat on which the sediment congealed.” Therefore, in all other cases congealed sediment is a connection even if at the end one will remove it. But one is not obligated for ḥallah; as Rebbi Joḥanan said, if somebody makes dough in order to distribute it, the dough is exempt from ḥallah.
מַהוּ שִׁיֵירְתָה רַב הוּנָא אָמַר אִם אוֹמֵר אַתְּ הַשִּׁיפוֹן מִין כּוּסְמִין מִצְטָרֵף עִם הַחִיטִּים. שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל מִין שְׂעוֹרִין אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הַחִיטִּים. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁאָר הַמִּינִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי כָּל הַמִּינִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהַךְ תַּנָּיָיא בָּרְיָא מַה בֵּין נָשׁוּךְ מַה בֵּין בָּלוּל. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוּהּ דְּרִבִּי מַתַּנְיָה בְּשֶׁחִלְּקָן וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. נְשׁוּכִין חַיָיבִין. בְּלוּלִין פְּטוּרִין.
Was is left? Rav Huna said, if you say that oats are a kind of spelt, they combine with wheat; foxtail is a kind of barley which does not combine with wheat! “Rebbi Joḥanan ben Nuri said, the remaining kinds all combine with one another.” There are Tannaїm who state: “All kinds combine with one another.” In the opinion of that outside Tanna, what is the difference between bitten and mixed? Rebbi Yudan, the father of Rebbi Mattaniah said, when he split and then added; it is obligated when biting, exempt when mixed.
Halakhah 2ב׳
Mishnah
משנה: שְׁנֵי קַבִּין וְקַב אוֹרֶז וְקַב תְּרוּמָה בְאֶמְצַע אֵינָן מִצְטָרְפִין. דָּבָר שֶׁנִּיטְּלָה חַלָּתוֹ בְאֶמְצַע מִצְטָרְפִין שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵיב בַּחַלָּה. קַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בְזֶה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יִטּוֹל מִן הָאֶמְצַע. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ חַלָּה. שְׁנֵי קַבִּין שֶׁנִּיטְּלָה חַלָּתָן שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחָזַר וַעֲשָׂאָן עִיסָה אַחַת רִבִּי עֲקִיבָה פוֹטֵר וַחֲכָמִים מְחַיְיבִין נִמְצָא חוּמְרוֹ קוּלּוֹ.
MISHNAH: Two qabim and a qab of rice or heave between them do not combine. If a thing of which ḥallah was taken is between them, they do combine since already they are subject to ḥallah. If a qab of new grain and one of old bit one another, Rebbi Ismael says one should take from the middle but the Sages prohibit this. If somebody takes ḥallah from a single qab, Rebbi Aqiba declares it to be ḥallah but the Sages say, it is not ḥallah. If ḥallah of two qabim was taken separately, when he then combinrd them together into one dough, Rebbi Aqiba exempts but the Sages obligate; it turns out that the severity becomes a leniency.
Halakhah
הלכה: נִיתְנֵי אוֹרֶז וְלֹא נִיתְנֵי תְרוּמָה. אִילּוּ תַנִּינָן אוֹרֶז וְלֹא תַנִּינָן תְּרוּמָה הֲוִינָן אָמְרִין אוֹרֶז עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. תְּרוּמָה עַל יְדֵי שֶׁהִיא מִמִּינָהּ מִצְטָרֵף. הֲוֵי צוֹרְכָה מִיתְנֵי תְרוּמָה. אוֹ אִילּוּ תַנִּינָן תְּרוּמָה וְלֹא תַנִּינָן אוֹרֶז הֲוִינָן אָמְרִין תְּרוּמָה עַל יְדֵי שֶׁהִיא אֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֵינָה מִצְטָרֶפֶת. אוֹרֶז עַל יְדֵי שֶׁהוּא נִגְרָר מִצְטָרֵף. הֲוֵי צוֹרְכָה מִיתְנֵי אוֹרֶז וְצוֹרְכָה מִיתְנֵי תְרוּמָה.
HALAKHAH: Should one have stated “rice” but not “heave”? If we had stated “rice” but not “heave”, we would have said that rice does not combine because it is not of that kind, but heave, which is of that kind, should combine. It is necessary to state “heave.” If we had stated “heave” but not “rice”, we would have said that heave does not combine because it is not dragged in, but rice, which is dragged in, should combine. It is necessary to state “rice” and “heave”.
קַב אוֹרֶז אֵינוֹ מִצְטָרֵף קַב מְדוּמָּע אֵינוֹ מִצְטָרֵף. קַב תְּרוּמָה אֵינוֹ מִצְטָרֵף. קַב הַגּוֹי אֵינוֹ מְצָרֵף. קַב מִין אַחֵר מְצָרֵף. קַב אִשָּׁה אֲחֶרֶת מְצָרֵף. קַב חָדָשׁ מְצָרֵף. קַב דָּבָר שֶׁנִּיטְּלָה חַלָּתוֹ מִן הָאֶמְצַע מִצְטָרֵף. וְרִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי קַב חַלָּה מַהוּ שֶׁיְּצָרֵף. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל קַב הֶקְדֵּשׁ מְצָרֵף. קַב חַלָּה אֵינוֹ מְצָרֵף. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵין חַלָּה. הֶקְדֵּשׁ רָאוּי הוּא לִפְדּוֹתוֹ וּלְחַיְיבוֹ. חַלָּה אֵינוֹ רָאוּי לִפְדּוֹתָהּ וּלְחַיְיבָהּ.
“ A qab of rice does not combine; a qab of dema‘ does not combine, a qab of heave does not combine. A Gentile’s qab does not combine. A qab of another kind combines. A qab of another woman combines. A qab of new grain combines. A qab of something of which ḥallah was taken in the middle does combine.” Rebbi Abun bar Ḥiyya asked: Does a qab of ḥallah combine? Rebbi Ḥalaphta ben Shaul stated: “A dedicated qab does combine, a qab of ḥallah does not combine.” What is the difference between dedicated [dough] and ḥallah? Dedicated [dough] may be redeemed and made obligated, ḥallah cannot be redeemed and made obligated.
חֲצִי קַב חִטִּים וַחֲצִי קַב שְׂעוֹרִים וַחֲצִי קַב כּוּסְמִין נוֹטֵל מִן הַכּוּסְמִין לְפִי מַה שֶׁהֵן. קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִים וְקַב כּוּסְמִין תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶׁהוּא. לֹא אָמַר אֶלָּא קַב חִטִּין קַב שְׂעוֹרִין קַב כּוּסְמִין הָא קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִין וְקַב כּוּסְמִין בְּאֶמְצַע לֹא בְדָא. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה אָמַר רִבִּי חֲנִינָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעוּ מַה בֵּין כּוּסְמִין בְּאֶמְצַע מַה בֵּין שְׂעוֹרִין בְּאֶמְצַע. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אֵין הַכּוּסְמִין מִצְטָרְפִין עִם הַחִטִּים מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְמִינוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מְדַמֶּה לוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מְדַמֶּה לוֹ.
“Half a qab of wheat, half a qab of barley, half a qab of spelt: He takes from spelt for what is needed. A qab of wheat, a qab of barley, a qab of spelt, he takes heave from each one for what is needed.” He said only, a qab of wheat, a qab of barley, a qab of spelt, therefore this is not about a qab of wheat, a qab of barley, and a qab of spelt in the middle. Rebbi Abun bar Ḥiyya said, Rebbi Ḥanina the colleague of the rabbis asked: what is the difference whether spelt or barley is in the middle? Rebbi Cohen in the name of the rabbis of Caesarea: Spelt combines with wheat not because it is the same kind but because it looks similar. Since it is far from it, it does not look similar.
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי אַף לְעִנְיָין מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כֵן. כְּמָה דְתֵימַר תַּמָּן הָיוּ לוֹ חָמֵשׁ חִייוּב בִּכְפָר חֲנַנְיָה וְחָמֵשׁ חִיּוּב בִּכְפָר עוֹתְנַי. וְחָמֵשׁ פָּטוּר בְּצִיפּוֹרִין. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן דָּבָר שֶׁנִּיטְּלָה חַלָּתוֹ מִן הָאֶמְצַע מְצָרֵף. אוֹף הָכָא כֵן. אִין תֵּימַר שַׁנְיָיא הִיא חַלָּה שֶׁהוּא כְנָשׁוּךְ וְהָהֵן שִשָּׁה עָשָׂר מִיל לֹא כְנָשׁוּךְ הוּא. מָצִינוּ חַלָּה מֵהֲלָכָה לֹא מָצִינוּ מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה מֵהֲלָכָה.
Rebbi Jonah asked: Is it the same for animal tithe? As you say there, if he had five obligated ones in Kefar Ḥananiah, five obligated in Kefar Othnay, and five free ones in Sepphoris? As you say there, if something of which ḥallah was taken is between them, they do combine; is it the same in this case? If you say that ḥallah is different since there it bites, are these 16 mil not as if it did bite? We find ḥallah from practice, we do not find animal tithe from practice.
יְאוּת אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כּוּסְמִין וְחִיטִּין שְׁנֵי מִינִים הֵן. עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְדַמֶּה לוֹ אַתְּ אוֹמֵר מְצָרֵף. חָדָשׁ וְיָשָׁן לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי הִילָא טַעֲמָא דְרַבָּנָן כּוּסְמִין וְחִיטִּין שְׁנֵי מִינִין וְאֵין בְּנֵי אָדָם טוֹעִין לוֹמַר שֶׁתּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. חָדָשׁ וְיָשָׁן מִין אֶחָד הוּא אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הוּא סָבוּר לוֹמַר שֶׁתּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Is Rebbi Ismael not correct? Spelt and wheat are two species. Since they are similar, you say they combine; new and old not so much more? Rebbi Hila said, the reason of the rabbis is that spelt and wheat are two species and people will not err to say that one may give heave and tithes from one for the other. New and old are one species and if you say so, one will think that one may give heave and tithes from one for the other.
רִבִּי עֲקִיבָה מְדַמֵּי לָהּ לַפֵּירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן. עָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְרַבָּנִין מְדַמִּין לָהּ לִתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה אֵינָהּ חַלָּה. חָזְרוּ לוֹמַר אֵינָן דּוֹמִין לֹא לַפֵּירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְלֹא לִתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. אֶלָּא רִבִּי עֲקִיבָה מְדַמֵּי לָהּ לוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל הַפֵּירוֹת הָאֵילוּ לִכְשֶׁיִּתְלְשׁוּ וְנִתְלְשׁוּ. וְרַבָּנִין מְדַמִּין לָהּ לוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל הַפֵּירוֹת הָאֵילּוּ לִכְשֶׁיִּתְלְשׁוּ.
Rebbi Aqiba compares it to not fully processed produce; if one transgressed and gave heave from it it is heave. But the rabbis compare it to produce not yet one-third ripe; if one transgressed and gave heave from it it is not heave. They had second thoughts and said, it is similar neither to not fully processed produce nor to produce not yet one-third ripe! But Rebbi Aqiba compares it to the case of him who says, this is heave for these fruits when they will be taken, and they were taken; but the rabbis compare it to the case of him who says, this is heave for these fruits when they will be taken.
הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מַה דְאָמַר רִבִּי עֲקִיבָה נִיטַּל חַלָּה מִקַּב חַלָּה מֵהֲלָכָה. הָא מִדְבַר תּוֹרָה לֹא. מִן מַה דְתַנִּינָן רִבִּי עֲקִיבָה פוֹטֵר וַחֲכָמִים מְחַיְיבִין הָדָא אָמְרָה אֲפִילוּ מִדְּבַר תּוֹרָה.
They wanted to say what Rebbi Aqiba said, ḥallah may be taken from a qab from practice, not as a biblical standard. Since we have stated: “Rebbi Aqiba exempts but the Sages obligate,” this implies that it is by biblical standards.
נִמְצָא חוּמְרוֹ קוּלּוֹ. אִית תַּנּוֹיֵי תַּנֵּי קוּלּוֹ חוּמְרוֹ. מָאן דְּאָמַר חוּמְרוֹ קוּלּוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. קוּלּוֹ חוּמְרוֹ רַבָּנִין.
“It turns out that the severity becomes a leniency.” Some Tannaїm state: “The leniency becomes a severity”. He who says the severity becomes a leniency, [refers to] Rebbi Aqiba; he who says the leniency becomes a severity, [refers to] the rabbis.
The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer, De Gruyter 1999–2015, via Sefaria — CC BY
English: The Jerusalem Talmud, translation by Heinrich W. Guggenheimer, De Gruyter 1999–2015, via Sefaria — CC BY