ברכות ז׳Berakhot 7

Mishnah

משנה: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת חַיָיבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּיפְדּוּ וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת וְהַכּוּתִי מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם אָכַל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִיפְדּוּ וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהַנָּכְרִי אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן.

MISHNAH: Three persons who ate together are required to “invite”. If one ate demai, or first tithe of which the heave was taken, or second tithe or dedicated foods that were redeemed, or the waiter who ate the volume of an olive, or a Samaritan, these can be invited. But if one ate untithed produce, or first tithe of which the heave was not taken, or the second tithe or dedicated foods that were not redeemed, or the waiter who ate less than the volume of an olive, or a Gentile, these cannot be invited.

Halakhah

הלכה: הָכָא אִיתְמַר אֵין רְשָׁאִין לְחַלֵּק. וָכָה אִיתְמַר חַיַָיבִין לְזַמֵּן. שְׁמוּאֵל אָמַר כַּאן בִּתְחִילָּה כַּאן בְּסוֹף. אֵי זֶהוּ בִּתְחִילָּה וְאֵי זֶהוּ בְּסוֹף. תְּרֵין אֲמוֹרָיִן חַד אָמַר נָתְנוּ דַּעַת לֶאֱכוֹל זֶהוּ בִּתְחִילָּה. אָכְלוּ כְזַיִת זֶהוּ בְּסוֹף. וְחָרָנָה אָמַר אָכְלוּ כְזַיִת זֶהוּ בִּתְחִילָּה. גָּמְרוּ אֲכִילָתָן זֶהוּ בְּסוֹף.

HALAKHAH: Here it has been said “they are not allowed to split” and here it has been said “they are required to ‘invite’”. Samuel said, one is at the start and one is at the end. What means “beginning” and what means “end”? Two Amoraïm; one said if they decided to eat together that is the start, when they ate the volume of an olive that is the end. But the other one said, if they ate the volume of an olive that is the start, when they finished their meal that is the end.

רִבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב חוּנָא רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה שְׁלֹשָׁה חוֹבָה שְׁנַיִם רְשׁוּת. אָמְרָהּ רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אָמַר לֵיהּ אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת חַיָיבִין לְזַמֵּן. רַבָּנָן דְּהָכָא כְּדַעְתּוֹן. וְרַבָּנָן דְּהָתָם כְּדַעְתּוֹן. שְׁמוּאֵל אָמַר שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינָן דִּין אֶלָּא שֶׁהוּא נִקְרָא בֵּית דִּין חָצוּף. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַוֵּיהוֹן אָמְרִין אֲפִילוּ שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ אֵין דִּינָן דִּין.

Rebbi Abba in the name of Rav Huna, Rebbi Zeïra in the name of Abba bar Jeremiah: Three are required, two have permission. Rebbi Zeïra said this before Rebbi Yasa. He said to him: I have only the Mishnah, three who ate together are required to “invite”. The rabbis of here stick by their opinion, the rabbis of there stick by their opinion. Samuel said, two who judged, their judgment is valid but they are called an insolent court. Rebbi Yoḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish both say, two who judged, their judgment is invalid.

רַב חוּנָא אָמַר שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְעָרְבוּ מְזַמְּנִין. רַב חִסְדָּא אָמַר וְהֵן שֶׁבָּאוּ מִשָּׁלֹשׁ חֲבוּרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זֵירָא וַחֲבוּרָתֵיהּ וְהֵן שֶׁאָכְלוּ שְׁלֹשָׁה כְּאַחַת. רִבִּי יוֹנָה עַל הֲדָא דְּרַב חוּנָא הִטְבִּיל שְׁלֹשָׁה אֵיזוֹבוֹת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְעָרְבוּ מַזֶּה בָהֶן. רַב חִסְדָּא אָמַר וְהֵן שֶׁבָּאוּ מִשָּׁלֹשׁ חֲבִילוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא וַחֲבוּרָתֵהּ וְהוּא שֶׁהִטְבִּיל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת. אִין תֵּימַר אֵין לְמֵידִין אֵזוֹב מִבְּרָכָה. וַאֲנָן חֲזִינָן רַבָּנָן קַיָימִין בְּסוּכָּה וְיַלְפִין מִטִּיט הַנָּרוּק. כְּיַי דְתַנִּינָן תַּמָּן הִרְחִיק אֶת הַסִּיכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. הָא פָּחוֹת מִיכַּן כְּשֵׁירָה. מַהוּ לִישָׁן תַּחְתָּיו. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב הֲרֵי טִיט הַנָּרוּק מַשְׁלִים בְּמִקְוֶה וְאֵין מַטְבִּילִין בּוֹ. אַף הָכָא מַשְׁלִים בְּסוּכָּה וְאֵין יְשֵׁינִין תַּחְתָּיו.

Rav Huna said, three who ate each one by himself and then came together do “invite”. Rav Ḥisda said, only if they came from three groups. According to the opinion of Rebbi Zeïra and his group, only if all three ate together. Rebbi Jonah on that of Rav Huna: If he dipped three stalks of hyssop each one by himself and then took them together, he may sprinkle with it. Rav Ḥisda said, only if they came from three bundles. According to the opinion of Rebbi Zeïra and his group, only if all three were dipped together. If you want to say that we do not infer rules of hyssop from rules of benedictions, do we not see the rabbis deal with sukkah and learn from pourable mud?. As we have stated ( Mishnah Sukkah 1:10): “If the roofing was three hand-breadths away from the walls it is invalid.” Hence less than that is acceptable. May one sleep under that? Rebbi Isaac ben Elyashib answered, pourable mud completes a miqweh but one may not immerse in it, here also it completes the sukkah but one may not sleep under it.

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת וּבִיקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן לֵילֵךְ לוֹ דְּבֵית רַב אָמַרֵי יְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְיֵלֶךְ לוֹ. אֵי זוּ הִיא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. דְּבֵית רַב אָמְרֵי זוּ בִּרְכַּת הַזִּימּוּן. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. רִבִּי חֶלְבּוֹ [רַב] חָנָן בְּשֵׁם רַב זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה חַיָיבִין בְּבִרְכַת הַזִּימּוּן. הָא אַרְבָּעָה לֹא. אִין תֵּימַר בִּרְכַּת זִימוּן רִאשׁוֹנָה נִיתְנֵי אַרְבָּעָה. אַשְׁכְּחָן תַּנִּי אַרְבָּעָה. אִין תֵּימַר זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל קַשְׁיָא. אִין תֵּימַר זוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. לֵית אַתְּ יָכִיל. שַׁנְיָיא הִיא דְּאָמַר רַב חוּנָא מִשֶּׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה. אָמַר רַב חוּנָה תִּיפְתָּר כְּרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב דְּבַר תּוֹרָה דִּכְתִיב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ זוּ בִּרְכַּת הַזִּימּוּן. אֶת יי אֱלֹהֶיךָ זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. עַל הָאָרֶץ זוּ בִּרְכַּת הָאָרֶץ. הַטּוֹבָה זוּ בִּרְכַּת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. אֲשֶׁר נָתַן לָךְ זֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

Three who ate together and one wants to leave, Rav said he should recite the first benediction, then he may leave. What is the first benediction? In the Yeshivah of Rav they said, the benediction of invitation. Rebbi Zeïra in the name of Rav Jeremiah: that is “He Who feeds all.” Rebbi Ḥelbo, Rav Ḥanan in the name of Rav: that is “He Who feeds all.” Rav Sheshet objected, but a baraita disagrees: “Two, three are obliged to recite Grace.” If you want to say the benediction of invitation is the first one, one should state “four.” They found stated “four.” If you want to say this is “He Who feeds all”, it is difficult. If you want to say that it is “He Who is good and does good”, you cannot do that, there is a difference because Rav Huna said that “He Who is good and does good” was fixed after permission was received to bury the slain of Betar, “He Who is good” because the dead did not decompose and “He Who does good” that they could be buried. Rav Huna said, you may explain it following Rebbi Ismael since Rebbi Ismael said, “He Who is good and does good” is an obligation from the Torah as it is written ( Deut. 8:10): You will eat and be satiated, then you must praise, that is the benediction of invitation; t he Eternal, your God, that is “He Who feeds all”; for the Land, that is the benediction over the Land; the good one, that is the benediction “builder of Jerusalem” [and so it says ( Deut. 3:25) “this good mountain and the Lebanon”]; that He gave you, that is “He Who is good and does good”.

כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וְאֵין כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. מַה כָּתוּב בָּהּ לְפָנֶיהָ כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא הָבוּ גּוֹדֶל לֶאלֹהֵינוּ. כְּתִיב בְּמָזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ וְאֵין כָּתוּב לְפָנָיו. מַה כְּתִיב לְאַחֲרָיו וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. וּמְנַיִין לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר בְּזֶה בְזֶה וְאֶת הָאָמוּר בְּזֶה בְזֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אַתְיָא שֵׁם שֵׁם לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּרָכָה לְפָנָיו אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָזוֹן בְּרָכָה לְפָנָיו. וּמַה שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָזוֹן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו. אַף שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם מָזוֹן שֶׁאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו תּוֹרָה שֶׁהִיא טְעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ. עַד כְּדוֹן תּוֹרָה. מָזוֹן מַה. אִם תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה בְרָכָה לְאַחֲרֶיהָ טָעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ. מָזוֹן שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו. אֵינוֹ דִין שֶׁטָּעוּן בְרָכָה לְפָנָיו. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. [רִבִּי יִצְחָק] אָמַר כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלוּ הַקְּרוּאִים. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר וַעֲבַדְתֶּם אֶת יי אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ. אֵימָתַי הוּא קָרוּי לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ. עַד שֶׁלֹּא אָכַלְתָּ. רִבִּי אוֹמֵר מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל וְשָׂבֵעַ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא תָאֵב לֶאֱכוֹל לֹא כָּל שְׁכֵּן. עַד כְּדוֹן מָזוֹן. תּוֹרָה מַה. אִם מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ אֵלָּא חַיֵּי שָׁעָה טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. תּוֹרָה שֶׁהִיא חַיֵּי עַד לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

For Torah there is written a benediction before, but no benediction is written after. What is written before it? ( Deut. 32:3) “For I am invoking the name of the Eternal, attribute greatness to our God.” For food there is written a benediction after, but no benediction is written before. What is written after it? ( Deut. 8:10): “You will eat and be satiated, then you must praise”. From where that which is said about one on the other and vice-versa? Rebbi Samuel bar Naḥmani in the name of Rebbi Jonathan: The Name is mentioned in both verses as parallel expressions. Just as the Name that is mentioned concerning Torah implies a benediction before, so the Name that is mentioned concerning food implies a benediction before. And just as the Name that is mentioned concerning food implies a benediction after, so the Name that is mentioned concerning Torah implies a benediction after. That follows Rebbi Aqiba. What following Rebbi Ismael? Rebbi Yoḥanan in the name of Rebbi Ismael, an inference from the lesser to the greater. If food that needs no explicit benediction before, needs a benediction afterwards, regarding Torah that needs a benediction before, it is only logical that it should need a benediction afterwards. That works for Torah; what about food? If Torah that needs no benediction afterwards, needs a benediction before, regarding food that needs a benediction afterwards, it is only logical that it should need a benediction before. Rebbi Isaac and Rebbi Nathan say, ( 1Sam. 9:13): “For he will recite the benediction over the sacrifice and after that the invited guests will eat.” Rebbi Nathan said, ( Ex. 23:24) “you shall serve the Eternal, your God and give praise for your bread and your water”; when is it called your bread and your water, before you eat. Rebbi said, if he has to give praise when he ate and is satiated, somuch more at a time when he is hungry for food. That is for food, what about Torah? If food, which sustains only temporary life, needs a benediction before and after, Torah, which sustains eternal life, so much more.

רִבִּי זְעוּרָא בְּעִי אִילֵּין שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת מַה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת. אוֹ כִשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת. הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְהָאַחֲרוֹן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ כָּל עִיקָּר. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילוּ הָאֶמְצָעִי מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימִא לֹא לָמְדוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִבִּרְכַּת [הַמָּזוֹן] אֶלָּא לְרַבִּים. וְאִם לְרַבִּים אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לֹא יְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּ מָרִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עֲשָׂאוּהָ כִּשְׁאָר כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה. אַף זוּ טְעוּנָה בְרָכָה.

Rebbi Zeïra asked: These three that are called, how are you treating them? As three who ate together or as three who ate each one for himself? If you treat them as three who ate together then the first one recites the benediction before, the last one recites the benediction after, and the middle one does not recite any benediction at all. If you treat them as three who ate each one for himself then even the middle one recites benedictions before and after. Rebbi Samuel ben Eudaimon said, they did learn the benedictions for the Torah from Grace only in public. If in public, then in private one should not recite any benediction! Rebbi Abba Mari, the brother of Rebbi Yose, said: They made it equal to other commandments of the Torah. Just as other commandments of the Torah need benedictions, this also needs a benediction.

אָכַל דְּמַאי. הֲדָא אָמְרָה אָכַל פֵּירוֹת סָפֵק נִיתַקְּנוּ סָפֵק לֹא נִיתַקְּנוּ מְזַמְּנִין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אַחֲוֵי דְּרִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ הָיוּ מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן. וַיי דָא אָמְרָה דָא כּוּתִי מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאָהֵן כּוּתִי לָאו סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּא תִּיפְתָּר כְּמַן דָּמַר כּוּתִי כְגוֹי דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.

“If one ate demay.” This means that, if one ate produce which perhaps was tithed and perhaps was not tithed, one invites him. Rebbi Simeon, the brother of Rebbi Berekhiah: At the time when they were instituting demai, most of the unlearned brought the harvest into their houses. Which one says that? “One invites the Samaritan.” And is that Samaritan not doubtful? Rebbi Abba said, explain it following what is said: A Samaritan is like a Gentile, the words of Rebbi. Rabban Simeon ben Gamliel says, a Samaritan is like a Jew in all respects.

Mishnah

משנה: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין עַד כְּזַיִת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד כְּבֵיצָה.

MISHNAH: One does not ‘invite’ women, slaves, and minors. What is the minimum to ‘invite’? Down to the size of an olive, Rebbi Yehudah says to the size of an egg.

Halakhah

הלכה: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לַעֲשָׂרָה. וְהָתַנִּי אֵין מְדַקְדְּקִין בְּקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַיְימָא רִבִּי סִימוֹן רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִשְׁנֵי קְטַנִּים נִצְרְכָה. שֶׁאִם הָיָה קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סָפֵק. סָפֵק עוֹשִׂין אוֹתוֹ וַדַּאי. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי תִּשְׁעָה נִרְאִין כַּעֲשָׂרָה מַה [מְזַמְּנִין] מְסוּיָימִין. אֶלָּא אֲפִילוּ קָטָן בֵּינֵיהֶן.

HALAKHAH: Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi, Rebbi Yose ben Shaul in the name of Rebbi: One makes a minor an appendix for ten. But did we not state: One does not investigate a minor? Rebbi Yose said, one confirms Rebbi Simon, Rebbi Ḥanina, Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi: it is needed for two minors; if he is a minor, one considers him doubtful, if he is doubtful, one considers him certain. Rebbi Yehudah ben Pazi in the name of Rebbi Yose: nine that look like ten, does one “invite” only those that are certain? Also if a minor was among them?

רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים תַּמָּן קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיפִין לַעֲשָׂרָה. וָמוֹר אַף הָכָא עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לִֹשְלֹשָׁה. מַה תַּמָּן שֶׁמַּזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. כַּאן שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ וְהָא אֵינוֹ כָּל שֶׁכֵּן. תָּמַּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. וְכַאן שֶׁאֵין קוֹרִין אֶת הַשֵּׁם אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.

Rebbi Berekhiah said that Rebbi Jacob bar Zavdi asked before Rebbi Yose: “What are we dealing with? There one makes him an appendix for ten, one should say that here one should make him an appendix for three. Since there one makes him an appendix for the mention of the Divine Name, here, when one does not mention the Divine Name, a fortiori should one make him an appendix.” He answered him: “It is not a fortiori! There, since they must mention the Name, one makes him anappendix; here, since one does not recite the Name, there is no need to make him an appendix!”

תַּנִּי קָטָן וְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. אָמַר רִבִּי יוּדָן כֵּינִי מַתְנִיתָא קָטָן לְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.

It has been stated: One may take a minor and a Torah scroll as appendix. Rebbi Judan said: So is the baraita: One may take a minor as appendix for the purpose of Torah reading.

מֵאֵימָתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. רִבִּי אֲבִינָא אֲמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב חוּנָא וְרַב יְהוּדָה תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ טִיב בְּרָכָה. וְחָרָנָה אָמַר שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לְמִי הוּא מְבָרֵךְ. אֲמַר רִבִּי נָסָא כַמָּה זִימְנִין אֲכָלִית עִם רִבִּי תַּחְלִיפָא אַבָּא וְעִם אֲנִינִיָיא בַּר סִיסַיי חֲבִיבִי וְלָא זְמַנִּין עָלַי עַד שֶׁהֵבֵאתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

When does one start to make him an appendix? Rebbi Avina said: Rab Ḥuna and Rav Yehudah disagreed, both in the name of Samuel. One said, that he has to understand the nature of a benediction; the other one said that he has to understand to Whom one has to recite the benediction. Rebbi Nassa said, many times did I eat with my father Taḥlipha and my uncle Aninia bar Sisai and they did not recite the ‘invitation’ with me until I grew two pubic hairs.

שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּעָא קוֹמֵי רַב. וְאִית דְּאָמְרִין בְּעוּן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת. תִּשְׁעָה פַת וְאֶחָד יֶרֶק. אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. שְׁמֹנֶה פַת וּשְׁנַיִם יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. שִׁבְעָה פַת וּשְׁלֹשָׁה יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. רִבִּי אֲבִינָא בְּעִי מֶחְצָה לְמֶחְצָה מַהוּ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא עַד דַּאֲנָא תַמָּן אִצְרִכַת לִי מַיצְרִי לִי מִינָךְ לָא שַׁלְתֵּיהּ.

Samuel bar Shilat asked before Rav, but some say that it was asked before Rav Samuel bar Shilat: Nine ate bread and one ate vegetable? He said to them: One ‘invites’. Eight ate bread and two ate vegetable? He said to them: One ‘invites’. Seven ate bread and two ate vegetable? He said to them: One ‘invites’. Rebbi Avina asked: What is the rule for half and half? Rebbi Zeïra said, as long as I was there, I would have needed that. I regret that I did not ask.

רִבִּי יִרְמְיָה בְּעִי אוֹתוֹ שֶׁאָכַל יֶרֶק מַהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. תַּנִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִין עָלוּ בִימֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מָצָא לָהֶן פֶּתַח. וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לֹא מָצָא לָהֶן פֶּתַח. אֲתָא גַבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ אִית הָכָא תְּלַת מְאָה נְזִירִין בְּעִיָין תְּשַׁע מֵאָה קָרְבָּנִין. אֶלָּא יְהַב אַתְּ פַּלְגָּא מִן דִּידָךְ וַאֲנָא פַלְגָּא מִן דִּידִי. שְׁלַח לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין. אֲזַל לִישְׁנָא בִישָׁא וָמַר לֵיהּ לָא יְהַב מִן דִּידֵיהּ כְּלוּם. שָׁמַע יַנַּאי מַלְכָּא וְכָעַס. דְּחַל שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְעָרַק. בָּתַר יוֹמִין סָלְקוּן בְּנֵי נַשׁ רַבְרְבִין מִן מַלְכוּתָא דְפָרַס גַּבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. מִן דְּיָתְבִין אָכְלִין אָמְרִין לֵיהּ נְהִירִין אֲנָן דַּהֲוָה אִית הָכָא חַד גְּבַר סָב וַהֲוָה אֲמַר קוֹמִין מִילִּין דְּחָכְמָה. תַּנִּי לוֹן עוּבְדָּא. אָמְרִין לֵיהּ שְׁלַח וְאַיְיתִיתֵיהּ שָׁלַח וִיהִב לֵיהּ מִילָּא וַאֲתָא וְיָתֵיב לֵיהּ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַפְלַיָית בִּי. אֲמַר לֵיהּ לָא אַפְלָיִית בָּךְ אַתְּ מִמָּמוֹנָךְ וַאֲנָא מִן אוֹרַיְיתִי. דִּכְתִיב כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכֶּסֶף. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה עָרַקְתְּ. אֲמַר לֵיהּ שְׁמָעִית דְּמָרִי כְעַס עָלַי וּבְעִית מְקַיְימָה הָדֵין קְרִיָיא חֳבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבֹר זָעַם. וּקְרָא עִלּוֹי וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה יָתַבְתְּ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ בְּסִיפְרָא דְּבֶן סִירָא כְתִיב סַלְסְלֶיהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָּ. אֲמַר הֲבוּ לֵיהּ כַּסָּא דְּלִיבְרִיךְ. נְסַב כַּסָּא וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵירָיו. אֲמַר לֵיהּ עַד כְּדוֹן אַתְּ בְּקַשְׁיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ וּמַה נֹאמַר עַל הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא אָכַלְנוּ. אֲמַר הֲבוּן לֵיהּ דְּלֵיכוּל. יְהָבוּ לֵיהּ וְאָכַל. וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חוֹלְקִין עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עַל הָרִאשׁוֹנָה. רִבִּי אָבָּא אָמַר עַל הַשְּׁנִיָּיה. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. הָתָם צְרִיכָא לֵיהּ. וָכָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ. הֵּן דִּצְרִיכָא לֵיהּ כְּרַבָּנָן הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. תַּנִּי עֲלָהּ הֵיסֶב וְאָכַל עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל כְּזַיִת דָּגָן מְזַמְּנִין דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן. תַנִּי שְׁנַיִם פַּת וְאֶחָד יֶרֶק מְזַמְּנִין. מַתְנִיתָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

Rebbi Jeremiah asked: May he who ate vegetable recite Grace? Rebbi Jeremiah seems to contradict himself! It has been stated: 300 nezirim came in the days of Simeon ben Shetaḥ. For 150 of them he found an opening, for 150 of them he did not find an opening. He came to king Yannai and said to him: There are here 300 nezirim who need 900 sacrifices. You should give half of them from your side, I shall give half from my side. The king sent him 450 animals. An informer went around and said that the other one had not given anything from his own money. King Yannai heard about it and got angry. Simeon ben Shetaḥ feared and fled. After some time, important people from the Persian empire came to king Yannai. At the meal, they said to him: We remember that there was here an old man who gave us a rabbinic discourse. He told them what had happened. They said to him, send and bring him! He sent and gave him his word; he came and sat between king and queen. He said to him, why did you trick me? He said, I did not trick you; you with your money and I with my learning, as it is written ( Eccl. 7:12) “In the shadow of wisdom, in the shadow of money.” He said to him, why did you disappear? He said to him, I heard that my lord was angry with me and I wanted to fulfill the verse ( Is. 26:20) “Hide a little bit until the rage passes;” he used about himself ( Eccl. 7:12): “Knowledge is an advantage, wisdom lets its possessor live.” He said to him, why did you sit between king and queen? He said to him, it is written in the book of Ben Sirach: “Esteem it and it will raise you and set you between princes.” He said, bring him a cup that he may recite Grace. He took the cup and said: “Let us give praise for the food that Yannai and his company ate.” He said to him, are you still obstinate as ever? He said to him, what should I say, “for the food that we did not eat?” He said, bring him something that he may eat. They brought, he ate and recited: “For the food that we ate.” Rebbi Yoḥanan said, his colleagues disagree with Simeon ben Shetaḥ. Rebbi Jeremiah said, about the first action; Rebbi Abba said, about the second action. Rebbi Jeremiah seems to contradict himself! There he wondered about it and here it is obvious for him! He wondered following the Sages; it is obvious for him following Rabban Simeon ben Gamliel. We have stated about this: If one was lying on a couch and ate with them, even if he did not eat grain the volume of an olive one ‘invites’ with him, the words of the Sages. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Yoḥanan: One never ‘invites’ anyone unless he had eaten grain the volume of an olive. But did we not formulate, “two bread and one vegetable, then one ‘invites’?” This baraita follows Rabban Simeon ben Gamliel.

Mishnah

משנה: כֵּיצַד מְזַמְּנִין בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַיי אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַיי אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַיי אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רִבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר לְפִי רוֹב הַקָּהָל מְבָרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מַה מָצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד מְרוּבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת יי. רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת יי הַמְבוֹרָךְ.

MISHNAH: How does one ‘invite’? If there are three, he says: let us praise. If there are three in addition to himself, he says: praise! If there are ten, he says: let us praise our God. If there are ten in addition to himself, he says: praise! There is no difference between ten and ten myriads. If there are a hundred, he says: let us praise the Eternal, our God. If there are a hundred in addition to himself, he says: praise! If there are a thousand, he says: let us praise the Eternal, our God, the God of Israel. If there are a thousand in addition to himself, he says: praise! If there are ten thousand, he says: let us praise the Eternal, our God, the God of Israel, God of Hosts, Who thrones over the Cherubim, for the food that we ate. Rebbi Yose the Galilean says, the praise has to be according to the multitude of the assembled, as it is said ( Ps. 68:27): “In assemblies praise God, the Lord, from the root of Israel.” Rebbi Aqiba said, do we not find in the synagoge that one recites “Praise the Eternal” whether there are many or few? Rebbi Ismael says, “Praise the Eternal, the Praised One!”

Halakhah

הלכה: דְּלֹּמָה. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי חִיָיא בַּר בָּא רִבִּי חֲנִינָא חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנָן הֲווּ יָתְבִין אָכְלִין. נְסָב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כַּסָּא וּבֵירַךְ וַאֲמַר נְבָרֵךְ וְלָא אֲמַר בָּרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ בָּרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְדַקְדְקִין בַּדָּבָר. בֵּין שֶׁאָמַר נְבָרֵךְ בֵּין שֶׁאָמַר בָּרְכוּ אֵין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וְהַנּוֹקְדָּנִין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא בְּגִין דִּצְוַוח רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לְרִבִּי חִיָיא בַּר [בָּא] נוֹקְדָנָא.

HALAKHAH: Clarification. Rebbi Zeïra, Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Ḥiyya bar Abba, and Rebbi Ḥanina the colleague of the rabbis, were sitting and eating together. Rebbi Jacob bar Aḥa took the cup and said “let us praise”, he did not say: “praise!”. Rebbi Ḥiyya bar Abba asked him, why did you not say “praise!” He said to him, did we not state: “One does not insist on the formulation. Whether he says ‘let us praise’, or he says ‘praise!’, one does not criticize him, but the pedants criticize him for that.” Rebbi Zeïra felt badly that Rebbi Jacob bar Abba had called Rebbi Ḥiyya bar Abba a pedant.

שְׁמוּאֵל אָמַר אֵינִי מוֹצִיא אֶת עַצְמִי מִן הַכְּלָל. הוֹתִיבוּן הֲרֵי בִּרְכַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן מִכֵּיוָן דְּיֵימַר הַמְּבוֹרָךְ אַף הוּא אֵינוֹ מוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

Samuel said: I do not want to exclude myself from the group. They objected: look at the benediction for the Torah where he says “praise!” Rebbi Abun said, since he will conclude by “the Praised One”, he does not exclude himself from the group.

רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵי זְעִירָא. מְזַג לֵיהּ כַּסָּא. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְהַב דַעְתָּךְ דְּאַתְּ מִישְׁתִּי חוֹרָנָה. דְּתַנִּי הַשַּׁמָּשׁ מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל כָּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה. אֲמַר לֵיהּ כְּמָא דַּאֲנָא יְהַב דַּעְתִּי מַפְקָא יָתָיךְ יְדֵי חוֹבָתָךְ בְּבִרְכָתָה. כֵּן הַב דַּעְתָּךְ מַפְקָא יְדֵי חוֹבָתִי בְאָמֵן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא.

Rebbi Abba bar Zamina waited upon Zeïra and mixed him a cup. He said to him: Old man, make the benediction, and have the intention of drinking another one, as we have stated: The waiter makes a benediction for every single cup but not for every morsel. He answered him: Just as I have the intention of absolving you of your obligation by the benediction so you must have the intention of absolving me of my obligation by “Amen”. Rebbi Tanḥum bar Jeremiah said, a Mishnah ( Rosh Hashanah 4:8) states this: The absent-minded did not fulfill his obligation and he who heard from the absent-minded did not fulfill his obligation.

בְּמֵאָה אוֹמֵר כו׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ דִבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִיבּוֹא. רָבָא אָמַר הֲלָכָה כְּמִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִיבּוֹא.

“If there are a hundred” etc. Rebbi Yoḥanan said, these are the words of Rebbi Jose the Galilean, but the Sages say “there is no difference between ten and ten myriads”. Rava said, practice follows him who states that there is no difference between ten and ten myriads.

מְנַיִין לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה. רִבִּי בָּא וְרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר כַּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מַה עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר כַּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן נֶאֱמַר כַּאן תּוֹךְ וְנֵאֱמַר לְהַלָּן תּוֹךְ וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבּוֹר בָּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים. מַה תוֹךְ הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כִּי אִם מִתּוֹךְ אַתְּ יְלִיף לָהּ סַגִּין אִינוּן. אֶלָּא נֶאֱמַר כַּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה.

From where that “congregation” means ten people? Rebbi Abba and Rebbi Yasa in the name of Rebbi Yoḥanan: It is said here “congregation” and it says there “congregation”. Since “congregation” mentioned there means ten, so also “congregation” mentioned here must mean ten. Rebbi Simon said, it is said here “in the midst” and it is said there “in the midst” ( Gen. 42:5): “The sons of Israel came to buy grain in the midst of those who came.” Since “in the midst” said there means ten, so also here it must mean ten. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said to him, if you deduce from “in the midst”, there are too many of them. But it is said here “the children of Israel” and it is said there “the children of Israel.” Since “children of Israel” said there means ten, so here it also must mean ten.

מַה מְקַיְימִין רַבָּנָן טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי בְּמַקְהֵלוֹת בְּכָל קְהִילָּה וּקְהִילָּה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ במקהלת כְּתִיב.

How do the Sages use the reason of Rebbi Yose the Galilean? “In assemblies”, in each separate congregation. Rebbi Ḥanina the son of Rebbi Abbahu said, it is written במקהלת.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כו׳‏. רִבִּי חִיָיא בַּר אַשִּׁי קָם מִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְאָמַר בָּרְכוּ וְלֹא אָמַר הַמְבוֹרָךְ. בְּעוּן מִישְׁתּוּקִינֵיהּ אֲמַר לָהֶן רַב אַרְפּוּנֵיהּ. דִּנְהִיג כְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי זְעִירָא קָם מִקְרֵי כֹּהֶן בִּמְקוֹם לֵוִי וּבֵירַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וּבְעוּן מִישְׁתּוּקִינֵיהּ אֲמַר לוֹן רִבִּי חִיָיא בַּר אַשִּׁי אַרְפּוּנֵיהּ. דְּכֵן אִינּוּן נְהִיגִין גַּבֵּיְיהוּ.

Rav Ḥiyya bar Ashi rose to read in the Torah and said “Praise the Eternal,” he did not add “the Praised One!” They wanted to silence him. Rav said to them, let him, because he follows Rebbi Aqiba. Rebbi Zeïra rose to read as Cohen in place of a Levite and recited the benediction before and after. They wanted to silence him. Rav Hiyya bar Ashi said to them, let him, because that is their way of doing it.

כְּתִיב וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֵת יי [הָאֱלֹהִים] הַגָּדוֹל. בְּמַה הוּא גוֹדְלוֹ. גּוֹדְלוֹ בְשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב מַתָּנָה אָמַר גּוֹדְלוֹ בִּבְרָכָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהֶחֱזִירוּ הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס מֹשֶׁה הִתְקִין מַטְבְּעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. יִרְמְיָה אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְלֹא אָמַר הַנּוֹרָא. לָמָּה אָמַר הַגִּיבּוֹר לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת גִּיבּוֹר שֶׁהוּא רוֹאֶה חוּרְבָּן בֵּיתוֹ וְשׁוֹתֵק. וְלָמָּה לֹא אָמַר נוֹרָא אֶלָּא שֶׁאֵין נוֹרָא אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁךָ. דָּנִיֵּאל אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְלֹא אָמַר הַגִּבּוֹר בְּנָיו מְסוּרִין בְּקוֹלָרִין הֵיכָן הִיא גְּבוּרָתוֹ. וְלָמָּה אָמַר הַנּוֹרָא. לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת נוֹרָא בְּנוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה לָנוּ בְּכִבְשָׁן הָאֵשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הֶחֱזִירוּ הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. וּבָשָׂר וְדָם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִיתֵּן קִצְּבָה לַדְּבָרִים הַלָלוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר יוֹדְעִין הֵן הַנְבִיאִיִּם שֶׁאֱלוֹהֵן אֶמֶּת וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לוֹ.

It is written ( Neh. 8:6): “Ezra praised the Eternal, the great God.” In what did he declare Him great? He declared Him great by the Explicit Name. Rav Mattanah said, he declared Him great by a benediction. Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi: Why are they called the Men of the Great Assembly? Because they returned the Crown to its former status. Rebbi Phineas said, Moses fixed the formula of benediction, ( Deut. 10:17) “the Great, Strong, and Awesome God.” Jeremiah said ( Jer. 32:18): “the Great, Strong God,” but he left out “Awesome.” Why did he say “the Strong”? He may rightly be called strong because He sees the destruction and is silent. And why did he not say “the Awesome”? Awesome is only the Temple, as it is said ( Ps. 68:36): “Awesome is the Eternal from Your holy place.” Daniel said ( Dan. 9:4): “the Great and Awesome God,” he did not say “the Strong”; His sons are put in neck-irons, where is His strength? Why did he say: “the Awesome?” He may well be called “the Awesome” by the wonders He did for us in the fiery oven. But when the Men of the Great Assembly came,they restituted Greatness to its former place, “the Great, Strong, and Awesome God.” Does flesh and blood have power to set limits in these matters? Rebbi Isaac ben Eleazar said, the prophets know that their God is Truth and they will not fawn before him.

Mishnah

משנה: רַשָּׁאִין לֵיחָלֵק כו׳. שְׁלוֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת אֵינָן רְשָׁאִין לֵיחָלֵק וְכֵן אַרְבָּעָה וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה נֶחְלָקִין עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין עַד שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים.

MISHNAH: Three who ate together are not permitted to split, neither are four or five. Six may split and so on up to ten. Ten may not split and so on unless they are twenty.

Halakhah

הלכה: תַּנִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת. רַב אָמַר חוֹזֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ חוֹזֵר.

HALAKHAH: It was stated: If one was eating sitting down on Sabbath and forgot and did not mention Sabbath, Rav said: he must repeat, and Samuel said: he need not repeat.

שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. סָפֵק לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפַלִּיג. כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע אִם לֹא הִזְכִּיר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן חֲנוּכָּה וּפוּרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע אִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Simeon bar Abba in the name of Rebbi Yoḥanan: If one is in doubt whether he mentioned the New Moon or did not mention it, one does not make him repeat. They found a dissenting statement: On every day that has a Musaph sacrifice (e. g., the day of the new moon and the intermediate days of holidays,) he must mention the occasion and if he did not mention it, one makes him repeat. But on every day that has no Musaph sacrifice (e. g., Hanukkah and Purim,) he must mention the occasion but if he did not, one does not make him repeat.

חָנָן בַּר אַבָּא וַחֲבֵרָיָיא הֲווּ יָתְבִין אָכְלִין בְּשַׁבָּתָא. מִן דְּאָכְלִין וּבָרְכִין קָם אֲזַל לֵיהּ. חֲזַר לְגַבָּן אַשְׁכַּחְנוּן בָּרְכִין. אֲמַר וְלֹא כְּבָר בֵּירַכְנוּ. אָמְרִין לֵיהּ מְבָרְכִין וְחוֹזְרִין וּמְבָרְכִין דַּאֲשַׁכְּחָן מַדְכְּרָא דְשַׁבָּתָא. לָא אֲמַר כֵּן רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא רִבִּי יִרְמְיָה מָטוּ בָהּ בְשֵׁם רַב שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. כַּן בְּשֶׁהִסִּיעַ דַּעְתּוֹ וְכַן בְּשֶׁלֹּא הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ.

Ḥanan bar Abba and the colleagues were eating on Sabbath. After they had eaten and recited Grace he got up and left. When he returned, he found them reciting Grace. He said, did we not recite Grace already? They said to him, we recited, but now we recite again because we forgot to mention the Sabbath. Rebbi Abba in the name of Rav Huna (Rav Jeremiah extends it in the name of Rav) did not say so: If he forgot to mention the Sabbath, he says: He Who gave rest to His people Israel. Here if he turned his mind away, there if he did not turn his mind away.

תַּנִּי עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶּׁכּוּלָּם אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּר עַצְמוֹ אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּם. רִבִּי יִרְמְיָה זְמִין לַחֲבֵרָיָה בְּפוּנְדָקָא.

It is stated: Ten people walking on the road, even if all of them eat from the same loaf, each one recites Grace for himself. If they sat down and ate, even though each one eats his own loaf, one recites Grace for all of them. Rebbi Jeremiah “invited” his colleagues at an inn.

Mishnah

משנה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָרְפִין לְזִימּוּן. וְאִם לָאו אֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין.

MISHNAH: Two groups that ate in one house, if some of one group saw some of the other group they join in “invitation”; otherwise, each group recites the “invitation” for itself. One does not recite a benediction over wine unless he added water; these are the words of Rebbi Eliezer. But the Sages say, one may recite the benediction.

Halakhah

הלכה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד כו׳‏. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי אַבָּא בַּר זָמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לִשְׁנֵי בָתִּים נִצְרְכָה.

HALAKHAH: Rebbi Jonah and Rebbi Abba bar Zamina in the name of Rebbi Zeïra: For two houses, there is a problem.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.

Rebbi Yoḥanan said, it applies only if they entered with that in mind.

אִילֵּין בֵּית נְשִׂאֵי מַה אַתְּ עֲבַד לוֹן בְּבַיִת אֶחָד אוּ בִשְׁנֵי בָּתִּים. נֹאמַר אִם הָיָה דַּרְכָּן לַעֲבוֹר אֵילּוּ עַל אֵילּוּ מְזַמְּנִין. וְאִם לָאו אֵין מְזַמְּנִין. רִבִּי בֶּרֶכְיָה מוֹקִים לַאֲמוֹרֵיהּ עַל תַּרְעָא מְצִיעְיָא דְּבֵי מִדְרָשָּׁא וְהוּא מְזַמֵּן עַל אִילֵּין וְעַל אִילֵּין.

What do you do with those at the house of the patriarch, like one house or like two houses? Let us say that if they usually walk over from one group to the other then they “invite” together; otherwise they do not “invite” together. Rebbi Berekhiah used to place his speaker in the middle of the door of the house of study and he recited the “invitation” together with both groups.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין. רִבִּי זְרִיקָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חִינְנָא מוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא. נְהִיגִין רַבָּנָן בְּהָהֵן כַּסָּא דְקִידּוּשָׁא. מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹסֵה פְּלִיגָא אַדְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה טָעַם כַּסָּא וּמְתַקֵּן לָהּ. אִין תֵימַר שֶׁהוּא מָזוּג. וְהָתַנִּי הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת.

“One does not recite a benediction over wine unless he added water; these are the words of Rebbi Eliezer. But the Sages say, one may recite the benediction.” Rebbi Zeriqa in the name of Rebbi Yose ben Ḥanina: The Sages agree with Rebbi Eliezer that one has to add a small amount of water into the cup used for Grace. The rabbis do so for the Qiddush cup. The statement of Rebbi Yose disagrees with Rebbi Jonah, for Rebbi Jonah tasted it and restored it. If you imply that it was mixed, did we not formulate: He who drinks mixed drinks that were standing through the night, his blood is on his head. Rebbi Yoḥanan said, that is only if it was standing in metal vessels.

רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹאֲלִין שְׂמֹאל מַהוּ שֶׁתְּסַיֵיעַ לִימִין בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת. אַתְּ שְׁמַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְתוֹפְסוֹ בִּימִין. וְצָרִיךְ שֶׁתְּהֵא יָדוֹ גְבוֹהָה מִן הַשּׁוּלְחָן טֶפַח. צָרִיךְ שֶׁנּוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ.

Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Yoḥanan: The first generations asked whether the left hand may help the right hand with the cup used for reciting Grace. You may infer from this three things. You infer that one must hold the cup with his right hand, that one’s hand must be lifted from the table at least a hand-breadth, and that one has to look at the cup.

אָמַר רִבִּי אָחָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה מָלֵא. עִיטּוּר. וּמוּדָּח. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יי. שְׂבַע עִיטּוּר. רָצוֹן מוּדָּח. מָלֵא כְמַשְׁמָעוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אִם עָשִׂיתָה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. אַתְּ זוֹכֶה לִירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

Rebbi Aḥa said: Three things were said about the cup of Grace: full, decorated, and washed. All three come from one verse ( Deut. 33:23): “Naphtali is satiated with goodwill, full of the blessings of the Eternal.” Satiated - decorated, goodwill - washed, full as its acception. Rebbi Ḥanina said, if you did so, what is written there: “West and South his inheritance,” you merit to inherit this world and the world to come.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כּוֹס פָּגוּם אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. טָעֲמוֹ פָּגְמוֹ. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינָּהּ כּוֹס פָּגוּם אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא בוֹ כְשֵׁיעוּר. וְטָעֲמוֹ פָּגְמוֹ.

Rebbi Eleazar said: One does not recite benedictions on a damaged cup. If one tasted from it, he damaged it. You may infer from this three things. You infer that one does not recite benedictions on a damaged cup. And that it must contain a measure. And if one tasted from it, he damaged it.

אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן כְּבוֹד הַיּוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד לַיְלָה. קְדוּשַׁת הַלַּיְלָה קוֹדֶמֶת לִקְדּוּשַׁת הַיּוֹם. אֵי זֶהוּ כְּבוֹד הַיּוֹם רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רַב בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

Rebbi Tanḥum bar Yudan said: The honor of the day takes precedence over the honor of the night. The Qiddush of the night takes precedence over the Qiddush of the day. What is the honor of the day? Rebbi Yosi in the name of Rebbi Jacob bar Aḥa, and Rebbi Eleazar bar Joseph in the name of Rav: “He Who created the fruit of the vine.”

רִבִּי זְרִיקָן בַּר חָמוֹי דְּרִבִּי זְרִיקָן הִזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בָּאָרֶץ וְקִילְּסוּ אוֹתוֹ. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא בַּר בָּא הִזְכִּיר דַּיָין אֱמֶת בְּהַטּוֹב וּמֵטִיב וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ.

Rebbi Zeriqan, son of the father-in-law of Rebbi Zeriqan, mentioned Ḥanukkah in “the Land” and they praised him. Rebbi Abba, son of Rebbi Ḥiyya bar Abba, mentioned “the true Judge” in “He Who is good and does good” and they praised him.

רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא אָכַל מְהַלֵּךְ עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ. אָכַל עוֹמֵד יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. אָכַל יוֹשֵׁב מֵיסָב וּמְבָרֵךְ. אוֹכֵל מֵיסָב מִתְעַטֵּף וּמְבָרֵךְ. אִם עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא כְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת. מַה טַעְמָא בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.

Rebbi Abba, son of Rebbi Ḥiyya bar Abba: If one eats walking, he stands still for Grace. If one eats standing, he sits down for Grace. If one eats sitting, he reclines for Grace. If one eats reclining, he wraps himself in his toga for Grace. If one acts in this fashion, he is like an Angel of Service. What is the reason? ( Is. 6:2) “With two [wings] he would cover his face, and with two [wings] he would cover his feet.”