יורה דעה רכ״גYoreh De'ah 223

Se’if 1א׳

הַמַּדִּיר עַצְמוֹ מֵהֲנָאַת בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַבֵּן מִלִּמּוּדוֹ בִּשְׁבִילוֹ, מֻתָּר הַבֵּן לְמַלְּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, וְלִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. וְכֵן מֻתָּר לִקְנוֹת לוֹ מֵהַשּׁוּק מַה שֶּׁצָּרִיךְ, אִם הוּא אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִקְנוֹת בְּעַצְמוֹ אוֹ אִם הִיא אִשָּׁה שֶׁהִדִּירָה אֶת בְּנָהּ.

One who imposes a vow upon himself from the benefit of his son, so that the son shall not be kept from his study on his account — the son is permitted to fill for him a barrel of water, and to light for him the lamp, and to roast for him a small fish. And likewise it is permitted to buy for him from the market what he needs, if he is a man whose way it is not to buy for himself, or if it is a woman who imposed the vow upon her son.

Se’if 2ב׳

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ: הֲרֵי אַתָּה אָסוּר בַּהֲנָאָתִי, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ, אִם מֵת, יִירְשֶׁנּוּ. אָסוּר עָלָיו הֲנָאָתוֹ וּפֵרֵשׁ בֵּין בְּחַיַּי בֵּין בְּמוֹתִי, אִם מֵת, לֹא יִירְשֶׁנּוּ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רט"ז.

One who says to his son: behold, you are forbidden in my benefit, or who swore that he would not have benefit from him — if he died, he inherits him. He forbade his benefit upon him and specified: whether in my life or in my death — if he died, he does not inherit him. And see above, siman 216.

Se’if 3ג׳

אָסַר בְּנוֹ מֵהֲנָאָתוֹ וְאָמַר: אִם יִהְיֶה בֶּן בְּנִי זֶה תַּלְמִיד חָכָם, יִקְנֶה בְּנִי זֶה נְכָסַי, כְּדֵי לְהַקְנוֹתָם לִבְנוֹ, הֲרֵי זֶה הַבֵּן אָסוּר בְּנִכְסֵי הָאָב וּבֶן הַבֵּן מֻתָּר בָּהֶם, אִם יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה.

He forbade his son from his benefit and said: if this grandson of mine shall be a Torah scholar, this son of mine shall acquire my property, in order to transfer title in them to his son — this son is forbidden in the father's property, and the son's son is permitted in them, if he shall be a Torah scholar as he stipulated.