אורח חיים שס״וOrach Chayim 366

Se’if 1א׳

חָצֵר שֶׁהַרְבֵּה בָּתִּים פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר עַד שֶׁיְּעָרְבוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁגּוֹבִים פַּת מִכָּל בַּיִת וּבַיִת וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲצֵרוֹת, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ אָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ כֻּלָּם דָּרִים בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת וּכְאִלּוּ כָּל הֶחָצֵר מְיֻחָד לְאוֹתוֹ בַּיִת.

About a courtyard with many houses that open up into it, the Rabbis prohibited carrying from house to house until they create an eruv in which they have collected bread from each household and place it in one of the houses in the courtyard. With this method, we see that it's as if all citizens [of the courtyard] are living in one house and the entire courtyard is designated to that one house.

Se’if 2ב׳

יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים אוֹ סֻכּוֹת, אוֹ מַחֲנֶה שֶׁהִקִּיפוּהוּ מְחִצָּה, אֵין מְטַלְטְלִין מֵאֹהֶל לְאֹהֶל עַד שֶׁיְּעָרְבוּ כֻּלָּם; אֲבָל שַׁיָּרָא שֶׁהִקִּיפוּהָ מְחִצָּה, אֵין צְרִיכִים לְעָרֵב לְפִי שֶׁכֻּלָּם מְעֹרָבִים וְאֵין אוֹתָם אֹהָלִים קְבוּעִים לָהֶם. הַגָּה: בָּתִּים שֶׁבִּסְפִינָה צְרִיכִים עֵרוּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַסְּפִינָה מְחִצּוֹת, וְאִם אֵין לַסְּפִינָה מְחִצּוֹת אָסוּר לְטַלְטֵל בַּסְּפִינָה רַק בְּאַרְבַּע אַמּוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט). וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סי' שפ"ב וְסי' ת"ה סָעִיף ז'.

Those who dwell in tents or booths, or a camp that they surrounded with a partition, may not carry from tent to tent until they all make an eruv (the loaf set aside to join separate households into one for the Sabbath); but a caravan that they surrounded with a partition need not make an eruv, for they are all intermingled and those tents are not fixed for them. Hagah [Rema]: Houses that are on a ship require an eruv even though the ship has partitions; and if the ship has no partitions, it is forbidden to carry on the ship except within four cubits (Beit Yosef in the name of Shibbolei haLeket). And see below, the end of siman 382, and siman 405, se'if 7.

Se’if 3ג׳

הַבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הָעֵרוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן פַּת. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵרוּב שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ בֶּחָצֵר, אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁרָאוּי לְדִירָה, לַאֲפוּקֵי בַּיִת שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ הוּא שֶׁל קָטָן. וְאִם רְגִילִים לִתְּנוֹ תָּמִיד בְּבַיִת יָדוּעַ, אֵין לָהֶם לְשַׁנּוֹתוֹ וְלִתְּנוֹ בְּבַיִת אַחֵר, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שְׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ קָטָן יָכוֹל לִגְבּוֹת הָעֵרוּב וּלְקַבְּצוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג בַּזְּמַן הַזֶּה לְהַנִּיחַ הָעֵרוּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכֵן נָהֲגוּ הַקַּדְמוֹנִים. וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם, דְּעֵרוּבִין שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם דִּין שִׁתּוּף וְאֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ בְּבֵית דִּירָה. וְע' לְקַמָּן סי' שפ"ו ושפ"ז.

The house in which the eruv is placed need not give bread. And the eruv need not be worth a perutah (the smallest copper coin). And it is not placed in the courtyard but in a house that is fit for dwelling — excluding a gatehouse, a portico and a gallery. And it must have in it four cubits by four cubits. And even if it belongs to a minor. And if they are accustomed always to put it in a particular house, they should not change it and put it in another house, on account of the ways of peace. And even a minor may collect the eruv and gather it. Hagah [Rema]: And the custom at this time is to place the eruv in the synagogue, and so the early authorities practised. And it seems to me that the reason is that our eruvin have the law of a partnership and need not be placed in a dwelling-house. And see below, simanim 386 and 387.