אורח חיים רנ״גOrach Chayim 253

Se’if 1א׳

כִּירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כִּקְדֵרָה וְשׁוֹפְתִין עַל פִּיהָ קְדֵרָה לְמַעְלָה, וְיֵשׁ בָּהּ מָקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אִם הֻסְקָה בְּגֶפֶת שֶׁהוּא פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים אוֹ בְּעֵצִים, אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק (פי' הוֹלֵךְ וְחָסֵר) וְרַע לוֹ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יְחַתֶּה, אוֹ שֶׁהָיָה חַי שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּלָל דְּכֵיוָן שֶׁהוּא חַי מַּסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה עַד לְמָחָר, וּבְכָל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהִתְבַּשֵׁל בְּלֹא חִתּוּי, אֲבָל אִם נִתְבַּשֵּׁל קְצָת וְלֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יְחַתֶּה וְאָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אִם כֵּן גָּרַף דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנָּה כָּל הַגֶּחָלִים, אוֹ קָטַם דְּהַיְנוּ שֶׁכִּסָה הַגֶּחָלִים בְּאֵפֶר לְמַעֵט חֻמָּם; וְאִם נָתַן בָּהּ חֲתִיכָה חַיָּה, מֻתָּר כְּאִלּוּ הָיְתָה כֻּלָּהּ חַיָּה דְּעַל יְדֵי כָּךְ מַסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה. וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּרוּפָה (פי' שֶׁמָּשַׁךְ הַגֶּחָלִים מֵהַתַּנּוּר) וּקְטוּמָה (פי' שֶׁכִּסָה הַגֶּחָלִים בְּאֵפֶר), מֻתָּר לִסְמֹךְ לָהּ קְדֵרָה בְּסָמוּךְ חוּצָה לָהּ; וְאִם הֻסְקָה בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ אֲפִלּוּ אֵינָהּ לֹא גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה. הַגָּה: שְׁתֵּי כִּירוֹת הַמַּתְאִימוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְדֹפֶן שֶׁל חֶרֶס בֵּינֵיהֶם, הָאַחַת גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, מֻתָּר לִשְׁהוֹת עַל הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף הֲבָל מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה (גמ' פֶּרֶק כִּירָה). וְתַנּוּר, אֲפִלּוּ אִם הֻסַק בְּקַשׁ וּגְבָבָא, אָסוּר אֲפִלּוּ לִסְמֹךְ לוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא גָּרוּף וְקָטוּם. הַגָּה: כֹּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי). וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹת בְּתוֹכוֹ אוֹ עַל גַּבּוֹ. וְכֻפָּח, שֶׁהוּא מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת, אִם הֻסַק בְּקַשׁ אוֹ גְּבָבָא דִּינוֹ כְּכִירָה; בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים, דִּינוֹ כְּתַנּוּר. וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ דִּינָם כְּכִירָה. (רַ"ן ר"פ כִּירָה וְכָל בּוֹ וְכֵן מַשְׁמָע מִפֵּרוּשׁ רַשִׁ"י). וְאִם שָׁכַח וְשָׁהָה, אִם הוּא תַּבְשִׁיל שֶׁבֻּשַּׁל כָּל צָרְכּוֹ, מֻתָּר אֲפִלּוּ הוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ; וְאִם הוּא תַּבְשִׁיל שֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵׁל וְלֹא בֻּשַּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת; וְאִם עָבַר וְשָׁהָה אָסוּר בִּשְׁנֵיהֶם. הַגָּה: עַד בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ (הגה"א וְרַמְבַּ"ם פ"ג). וְאִם הֶחֱזִירָהּ עַכּוּ"ם בְּשַׁבָּת, דִּינוֹ כְּשָׁכַח וְשָׁהָה (הָג"א); וְאִם הֶחֱזִירָם יִשְׂרָאֵל, דִּינוֹ כְּעָבַר וְשָׁהָה (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי), וְאִם מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ, מֻתָּר שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר (בֵּית יוֹסֵף) וְעַיִּןִ לְעֵיל רֵישׁ סי' רנ"ז. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי (פי' שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה אוֹכֵל מַאֲכָלוֹ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ), אוֹ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִּירָה. הַגָּה: אוֹ אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי תַּנּוּר (הַמַּגִּיד פ"ג וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי וּמַיְמוֹנִי פ"ג וְרֵישׁ פ' כִּירָה וּבֵית יוֹסֵף), אֲפִלּוּ הֻסַק בְּגֶפֶת וְעֵצִים וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה; וְלֹא הֻזְכְּרָה גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְהֻסַק בְּקַשׁ וּגְבָבָא אֶלָּא כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵׁל וְלֹא הִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי; וְכֵן לְעִנְיַן אִם נָטַל הַקְּדֵרָה מֵעָלֶיהָ וּבָא לְהַחְזִירָהּ עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת; וְאִם שָׁכַח וְשָׁהָה תַּבְשִׁיל שֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵׁל וְלֹא הִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי, אָסוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם עָבַר וְשָׁהָה. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְכָל זֶה בְּעִנְיַן שְׁהִיָּה, שֶׁהַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵא שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים; אֲבָל הַטְמָנָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, לד"ה אָסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ אִם הַקְּדֵרָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ מַמָּשׁ, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְגֻלָּה לְמַעֲלָה לֹא מִקְרֵי הַטְמָנָה, וְשָׁרֵי; וְכֵן הַמִּנְהָג, רַק שֶׁנִּזְהָרִים לְנַתְּקָן קְצָת קֹדֶם הַשַּׁבָּת מִן הָאֵשׁ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל יִשְׂרָאֵל לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם; וְאִם לֹא נִתְקוֹ מִן הָאֵשׁ וְנִמְצְאוּ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת, יֵשׁ לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם עַל יְדֵי עַכּוּ"ם; וְאִם לֵיכָּא עַכּוּ"ם, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם. וְיִזָּהֵר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ מִשָּׁם בְּנַחַת וְלֹא יְנַעְנַע הַגֶּחָלִים, וְאָז אַף אִם יְנַעְנְעָן קְצָת, דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן שָׁרֵי (מָרְדְּכַי ר"פ כִּירָה וְהַגמי"י פ"ו).

The Laws of Kirah and a Tanur, placing pots on them on Erev Shabbos. Containing 5 paragraphs: A Kirah is one which is constructed in the shape of a (large) kettle. Pots are placed on top of it, where it has its mouth, and there is room for placing two pots. If this Kirah was fired by means of Gefes [olive waste], or with wood, one may not place food on it to cook in the evening (on Erev Shabbos) with the intention of leaving it there (until after Shabbos arrives) – unless the food has already been fully cooked and is shrinking (i.e., continually getting bigger and smaller as a result from the cooking) to its detriment, in which case it need not be feared that the coals in the stove will be stirred. It is also permitted to place the pot on the stove if the food is raw, i.e. it has not been cooked at all. Since it is raw, one will not pay attention to it until the next morning, as it is can finish cook during the night without stoking the coals. However, if the food is cooked a little bit, or even if it is fully cooked but shrinking through cooking will benefit it, we are concerned that the coals might be stoked. Therefore, leaving it on the stove is forbidden unless the stove is raked, in other words, all the coals are removed from it or are covered with ashes, in other words the coals are covered with ashes to lessen the heat’s intensity. If a raw piece (of meat) is put into the pot, it is permitted just as if it would consist entirely of raw (meat), since now he will not pay attention to the entire pot. But even if the coals were not raked (meaning the coals were taken out of the oven) or covered with ashes (meaning the coals were covered with ashes) it is permitted to place a pot next to it, on the outside. If it was fired with straw or stubble, it is permitted to allow a pot to stay on it even if it was not Gerufa (raked from the stove) or Ketuma (the coals are covered with ashes). RAMA: If two Kirah stoves are joined one beside the other, with an earthenware partition between them: if one is Gerufa or Ketuma and the second is not Gerufa or Ketuma, it is permitted to allow a pot to stay on the one which is Gerufa or Ketuma, even though the one which is not Gerufa or Ketuma will add to its heat. However, as for a Tanur stove even if it was fueled by straw or stubble, it is forbidden to place (a pot) even adjacent to it – even if it is Garuf ve’katum RAMA as long as it is Yad soledes bo. (Haga'ot Mordechai) It goes without saying that it is forbidden to let a pot stay within it or on it. As for a Kupach-stove which has room for placing one pot on it, where it was fueled by straw or stubble, it has the status of a Kirah; where it was fueled by Gefes or wood, it has the status of a Tanur. (Our types of ovens have the status of a Kirah) (R"an). And if he forgot and left it (on the stove) if it is a Tavshil that is cooked all the way it is permitted even if it is food that improves as it condenses (called 'Mitztamech v'Yafeh Lo'). But if it is a dish that is beginning to cook and is not cooked all the way it is forbidden until Motzei Shabbos. Where one deliberately leaves a pot of food, it is forbidden in both cases RAMA: until a time period has elapsed (after Shabbos) during which the cooking done on Shabbos could be done (after Shabbos) (Ha'agahot Ashiri and Rambam). But if a Non-Jew puts it back on on Shabbos the law is the same as one who forgot and left it on (Ha'agahot Ashiri). And if a Jew puts it back on the law is the same as one who intentionally left it on. (Ha'agahot Mordechai). And if the food condensed through more cooking to its detriment it is permitted because he receives no benefit from the forbidden thing. (Beis Yosef, and see the beginning of Siman 237) There are those who say that where it has already been cooked to the degree of Ma’achal ben Derusa’i (i.e. the name of a thief who ate his food semi-cooked) or it is completely cooked and further cooking will improve it, it is permitted to leave it on a Kirah. RAMA: or even on a Tanur (HaMagid; Ha'agahot Mordechai; the beginning of the paragraph Kirah in the Beis Yosef) even one fired with Gefes (olive waste) or wood, and even if it was not Gerufa or Ketuma. In this opinion, Garuf ve’katum and firing with straw and stubble were mentioned only when the cooking process has begun but has not reached the stage of Ma’achal ben Derusa’i; or, where one has removed the pot from the stove and desires to return it on Shabbos. Where one forgets and leaves a pot of food, which has begun to cook, but has not reached the stage of Ma’achal ben Derusa’i , it is forbidden to eat it. It goes without saying where one intentionally leaves it there that it is forbidden to eat. RAMA: The people’s custom is to be lenient and follow this last opinion

Se’if 2ב׳

כִּירָה שֶׁהִיא גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְנָטַל הַקְּדֵרָה מֵעָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, מֻתָּר לְהַחְזִירָהּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא רוֹתַחַת. הַגָּה: וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ (טוּר), וְלֹא הִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הַגָּה: וְדַעְתּוֹ לְהַחְזִירָהּ (טוּר); וְדַוְקָא עַל גַּבָּהּ, אֲבָל לְתוֹכָהּ אָסוּר. וּבְתַנּוּר, אָסוּר לְהַחֲזִיר אֲפִלּוּ הוּא גָּרוּף וְקָטוּם; וְהוּא הַדִּין לְכֻפָּח, אִם הִסִיקוֹ בְּגֶפֶת וְעֵצִים. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁהַתַּבְשִׁיל מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ (בֵּית יוֹסֵף), וְאָז מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ, וַאֲפִלּוּ לְכִירָה אַחֶרֶת, אֲבָל אִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אָסוּר, אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ כִּירָה (מַיְמוֹנִי פ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר רַק כְּשֶׁנְּטָלוֹ מִן הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא הֶחֱזִירוֹ עַד שֶׁחָשְׁכָה; אֲבָל אִם לְקָחוֹ מִשָּׁם מִשֶּׁחָשְׁכָה, אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע מֻתָּר (רַ"ן פ' כִּירָה וְכָל בּוֹ), וְכֵן נוֹהֲגִים לְהָקֵל בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין כִּירָה, וְסוֹמְכִין עַצְמָם עַל דִּבְרֵי הַמְקִלִּין, וְטוֹב לְהַחְמִיר. מִיהוּ אִם נִצְטַנֵּן, לְכֻלֵּי עָלְמָא אָסוּר (בֵּית יוֹסֵף). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הוֹצִיא מַאֲכָל מִן הַתַּנּוּר (בְּשַׁבָּת), אָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּכַרִים וּבִכְסָתוֹת (הגה"מ פ"ז). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אוֹ סָמוּךְ לְבָרְכוּ שֶׁהוּא קַבָּלַת שַׁבָּת לְדִידָן, (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי), אִם הוּא סָמוּךְ כָּל כָּךְ שֶׁאִם נִצְטַנֵּן הַקְּדֵרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ מְקִלִּין בָּזֶה, וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל, אַךְ טוֹב לְהַחְמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צֹרֶךְ כָּל כָּךְ. וְדַוְקָא עַל גַּבֵּי כִּירָה מַמָּשׁ, אֲבָל לִסְמֹךְ, אֲפִלּוּ סָמוּךְ לָאֵשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שָׁרֵי אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה (הגמ"ר וְהַגמי"י). וּבְתַנּוּר אֵין חִלּוּק בֵּין לְהַחֲזִיר עָלָיו אוֹ לִסְמֹךְ אֶצְלוֹ; וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת, אֲבָל אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם, שָׁרֵי אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סי' שי"ח.

A Kirah that is Gerufa or Ketuma, if one removes a pot from it even on Shabbos, he may return it as long as it is boiling hot Rema: and it is still in his hand (Tur) and he has not placed it on the floor RAMA: and his intention is to return it (Tur). This is specifically to the top [of the stove] but to the inside it is forbidden. It is forbidden to return [a pot] to a Tanur even if it is raked and covered up. Similarly, a Kupach when fired with Gefes [olive waste] and wood. RAMA: This is specifically when the food is fully cooked (Beis Yosef). It is then permitted to return it, even to another Kirah. But if it is not fully cooked it is forbidden even to return it to the same Kirah. There are those who say that all is forbidden only where one removes it from the Kirah while it is still day and wishes to return it after dark. However, if he removes it after dark it is permitted [to return] even if in the meantime he places it on the floor. (R"an Perek Kirah). This is our custom to be lenient for our [type of] ovens, that have the status of a Kirah, because the lenient opinion is relied upon. And it is better to be more stringent. But in all opinions where it has cooled off it is forbidden [to return it] [Beis Yosef]. There are those who say that if one removes the food from the Tanur on Shabbos it is forbidden to wrap it up in pillows or blankets. There are those who say that close to dark or close to Barchu which for us constitutes an acceptance of Shabbos (Ha'agahot Mordechai), where it is so close to Shabbos that if the pot would be cool it would be impossible to boil it up while still day, the same law (of Chazora) applies as to Shabbos itself. Some are lenient in this, and such is the accepted practice. Nevertheless it would be preferable to be stringent where there is no real need. But this refers only (to returning) directly onto a Kirah, however placing it next to it (the stove) or even next to a fire where the heat is Yad soledes bo is permitted even close to dusk. For a Tanur there is no difference between returning a pot onto it or next to it when that area is at a temperature of Yad soledes bo, but if that area is not Yad soledes it is permitted even on Shabbos, as will be stated below in Siman 318.

Se’if 3ג׳

הַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה שֶׁהִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ, וְיָרֵא פֶּן יַקְדִּיחַ יוֹתֵר, יָכוֹל לְהָסִיר וּלְהַנִּיחַ קְדֵרָה יְשָׁנָה רֵיקָנִית עַל פִּי הַכִּירָה וְאָז יָשִׂים הַקְּדֵרָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵרָה רֵיקָנִית; וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָשִׂים קְדֵרָתוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְשֶׁתִּהְיֶה רוֹתַחַת. וּכְבָר נִתְבָּאֵר שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָקֵל אַף אִם נְתָנָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע.

If one rises early (on Shabbos morning) and finds that the food in his pot is beginning to burn, if he is concerned that it might burn more, he may remove it, place a used empty pot on the mouth of the Kirah, and then put the pot containing the food atop the empty pot. One should be careful not to place the pot (containing the food) on the ground and it should be boiling hot. It has already been stated that it is customary to be lenient even where it has been placed on the ground.