חושן משפט צ״גChoshen Mishpat 93

Siman 93 of 427 in Choshen Mishpat — 18 se'ifim

הלכות טוען ונטעןPlaintiff and Defendant· siman 93

Choshen Mishpat is set from the Lemberg 1898 edition, which is unpointed, so the vowels switch has nothing to remove here.

Se’if 1א׳

דין שבועת ספק ושבועת השותפין. ובו יח סעיפים: אלו נשבעים בטענת שמא השותפים והאריסים והאפוטרופסים שמינו אותם ב"ד על היתומים והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית או שהושיבה בעלה חנונית ובן הבית שהוא נושא ונותן בענייני בעל הבית כל אחד מאלו נשבע מדבריהם בנקיטת חפץ בטענת ספק שמא גזל חבירו במשא ומתן או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק עד שיחשוד המשביע אותן בשתי מעין כסף: הגה בין בקרן בין בריוח (הגהות מרדכי פ' כל הנשבעין) וכל אלו יכולין להשביע אימת שירצה ואינן צריכין להמתין עד שיחלוקו וישביעם לבסוף (הרא"ש פ' אלמנה ניזונית):

The law of the oath on doubt and the oath of partners; it contains eighteen se'ifim. These swear on a claim of "perhaps": partners, and sharecroppers, and guardians whom the court appointed over orphans, and the wife who conducts the business within the house or whom her husband set up as a shopkeeper, and the member of the household who conducts the householder's affairs. Each one of these swears by their words, while holding a sacred object, on a claim of doubt — "perhaps he robbed his fellow in the dealings", or "perhaps he was not exact in the account between them". And none of these swears on a claim of doubt until the one making them swear suspects them of two silver ma'ot. Hagah [Rema]: Whether in principal or in profit (Hagahot Mordechai, chapter "All who swear"). And all these can be made to swear whenever he wishes, and he need not wait until they divide and make them swear at the end (the Rosh, chapter "A widow is maintained").

Se’if 2ב׳

אע"פ שאין עדים שזה שותפו או אריסו (עיין לקמן סי' קמ"ט) אלא הוא מודה בפני עצמו ואומר שותפו אני או אריסו או בן ביתו אבל לא גזלתי כלום הרי זה נשבע (דאין אומרים) מיגו ליפטר מן השבועה (טור בשם הרמב"ם והר"י הלוי פ' הנשבעין):

Even though there are no witnesses that this one is his partner or his sharecropper (see below, siman 149), but he admits on his own and says, "I am his partner", or "his sharecropper", or "a member of his household, but I robbed nothing" — he swears, (for we do not say) a migo (a plea he could have made in which he would have been believed) to be exempted from the oath (Tur in the name of the Rambam and Rabbi Yosef haLevi, chapter "Those who swear").

Se’if 3ג׳

אם מת הרי היורש משביע את שותף אביו או אריסו בטענת שמא:

If he died, the heir makes his father's partner or sharecropper swear on a claim of "perhaps".

Se’if 4ד׳

המשלח ביד חבירו חפץ למכרו או ששלח מעות בידו לקנות לו פירות או סחורה אע"פ שלא נתן לו שכר על זה ואין לו חלק ולא הנאה בשליחות זו הואיל ונשא ונתן בממון חבירו הרי זה כבן בית ויש לו להשביעו מספק שלא עכב משלו כלום ויש מי שחולק ואומר שאינו חייב לישבע אלא כשבא ליטול: הגה (היינו) אם בא ליטול חלק בריוח או שהוציא הוצאות ובא ליטול אין חילוק בין אם נושא שכר או לא (ב"י בשם תשובת הרשב"א סי' תתקכ"ד) וכן המקבל עיסקא למחצית שכר אף ע"פ שנתן לו שכר עמלו צריך לישבע כשאר השותפין (כן משמע ברמב"ם) ויש חולקין בזה (תוס' ומרדכי פרק הנשבעין והגהמ"י פ"ט דשלוחין) וע"ל סי' צ"א ס"ג אימת שליח נשבע ונוטל:

One who sends an object by the hand of his fellow to sell it, or sent money by his hand to buy him produce or merchandise — even though he gave him no wage for this, and he has no share and no benefit in this agency — since he dealt with his fellow's money, he is like a member of the household, and he can make him swear out of doubt that he kept back nothing of his. And there is one who disagrees and says that he is obliged to swear only when he comes to take. Hagah [Rema]: (That is,) if he comes to take a share in the profit, or he laid out expenses and comes to take — there is no distinction whether he takes a wage or not (Beit Yosef in the name of a responsum of the Rashba, siman 924). And likewise one who receives an iska (money handed over to trade with, half of it a loan and half a deposit) for half the profit — even though he gave him a wage for his labour, he must swear like other partners (so it is implied in the Rambam); and there are those who disagree on this (the Tosafot and Mordechai, chapter "Those who swear", and Hagahot Maimoni, chapter 9 of the Laws of Agents). And see above, siman 91, se'if 3, when an agent swears and takes.

Se’if 5ה׳

השותפים שנושאים ונותנים ביחד או שהיה א' מהם נושא ונותן ומפקיד הסחורה או מקצתה או מעות ביד השני בלא משקל ובלא מנין ובלא מדה הרי שניהם נכנסים לספק ויכול כל אחד להשביע את חבירו אבל אם היה האחד נושא ונותן והשני לא נתעסק אין נשבעים אלא זה שנשא ונתן:

Partners who deal together, or where one of them was dealing and deposited the merchandise, or part of it, or money, in the hand of the second without weight, without number and without measure — both of them enter into the doubt, and each one can make his fellow swear. But if the one was dealing and the second did not engage in it, only the one who dealt swears.

…and 13 more se'ifim in this siman.

Become a premium member

Or start free — a free account opens your first 5 gematria searches in full. Create free account

The daily learning is free on your account, every day.

Shulchan Aruch, Choshen Mishpat — Lemberg 1898 edition, via Sefaria — public domain

English rendered from the Hebrew for this app — The Gematria's own rendering program. A rendering of the words, not a ruling; practical halacha is learned with a rav