חושן משפט פ״זChoshen Mishpat 87

Se’if 1א׳

דיני שבועת היסת ושבועת דאורייתא. ובו לט סעיפים: התובע לחבירו ממון או חפץ שהיה יכול להחזיק בו בטענת להד"מ או החזרתיו לך או לקוח הוא בידי אם הוא מודה מקצת חייב שבועה מן התורה וכן אם הוא כופר בכל ועד א' מכחישו חייב שבועה מן התורה אפי' אינו ידוע שחייב לו אלא ע"פ העד אבל הכופר בכל ואין עד א' מכחישו פטור משבועת התורה (טור ס"י בשם הרמב"ם והרא"ש) בין במלוה בין בפקדון אבל חייב שבועת היסת אפי' אמר ליה מנה לי בידך והלה אומר להד"ם נשבע היסת (טור סי' ט') (ובלבד שיתבענו ודאי כמו שנתבאר לעיל סי' ע"ה) ואפי' מודה מקצת אם אמר לו הילך המקצת שאני מודה אינו חייב אלא היסת ואינו נקרא הילך אא"כ יהא המקצת שהוא מודה לו מוכן בידו בפני ב"ד ליתנו לו מיד אבל אם אמר הרי הוא בביתי ואתננו לך לא ואפי' אם יתן לו משכון על מה שמודה בו לא חשיב הילך וי"א דמשכון חשיב הילך דהא אפי' שטר חשוב הילך (טור ובעל העיטור):

The laws of the oath of hesset and the oath by Torah law; it contains thirty-nine se'ifim. One who claims from his fellow money or an object which he could have held on to by the plea "these things never happened", or "I returned it to you", or "it is bought and in my hand" — if he admits part, he is obliged to take an oath by Torah law; and likewise if he denies everything and one witness contradicts him, he is obliged to take an oath by Torah law, even if it is not known that he owes him except by the word of the witness. But one who denies everything, and no single witness contradicts him, is exempt from the oath by Torah law (Tur, se'if 10, in the name of the Rambam and the Rosh), whether with a loan or with a deposit; but he is obliged to take the oath of hesset (the oath the Sages imposed on one who denies a claim outright). Even if he said to him, "You have a maneh (a hundred zuz) of mine", and the other says, "These things never happened", he swears the oath of hesset (Tur, siman 9) (provided that he claims from him with certainty, as was explained above, siman 75). And even one who admits part, if he said to him, "Here is the part that I admit", is obliged only to the oath of hesset; and it is not called "here it is" unless the part that he admits to him is ready in his hand before the court, to give it to him at once; but if he said, "It is in my house and I will give it to you", no. And even if he gives him a pledge for what he admits, it is not counted as "here it is"; and some say that a pledge is counted as "here it is", since even a document is counted as "here it is" (Tur and Ba'al haIttur).

Se’if 2ב׳

תבעו שני כלים והודה לו בא' מהם ואמר לו הילך וטען התובע שנשתמש בזה שהוא מודה לו ונפחת מדמיו והוא מודה לו (או שהוא ידוע) אין זה הילך תבעו מאתים והודה לו במנה והוא בענין שלא היה יכול לכפור באותה מנה כגון שאותה מנה הוא מעשה ב"ד לא מיקרי הודאה במקצת:

He claimed two vessels from him, and he admitted to him one of them and said to him, "Here it is", and the plaintiff pleaded that he had used this one that he admits to him and it had lost value, and he admits it to him (or it is known) — this is not "here it is". He claimed two hundred from him and he admitted to him a maneh, and it is in a case where he could not deny that maneh — for example, that maneh is by act of the court — it is not called an admission of part.

Se’if 3ג׳

אם נראה לדיין שהוא מערים לומר הילך לדחות שבועת התור' מעליו חייב לישבע שבועת התור':

If it appears to the judge that he is using a stratagem in saying "here it is", to push the oath by Torah law off himself, he must swear the oath by Torah law.