חושן משפט שצ״דChoshen Mishpat 394

Se’if 1א׳

בהמה שנפל' לגנה והזיק' וכיצד משערין ההיזק. ובו ו סעיפים: בהמה שהוחלק' באבן או במימי רגלים ונפל' לגנה ונחבטה על גבי פירות וירקות או שאכל' משלם מה שנהנית ואפי' הלכ' מערוגה לערוג' ואפי' נשאר' שם כל היום כולו אינו משלם אלא מה שנהנית ומה הנאה יש לה בחבטה שהרי מצאה מקום רך ולא נתרסקו איבריה אבל אם ירדה כדרכ' ואכלה משלם מה שהזיק' ואפי' טנפה פירות במי לידה משלם מה שהזיק' מפני שתחלתו בפשיע' וכן אם דחפה חבירת' ונפל' משלם מה שהזיק' מפני שהי' לו להעבירם אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו (וכן דעת הרי"ף) הגה וי"א דאם דחפה חבירתה לא מקרי פשיעה אלא הוי אונס ופטור (טור ס"ד בשם ר"י והרמ"ה והרא"ש) אם העבירה אצל גינת חבירו והיה אפשר לה לירד וליכנס לגינה אפילו נפלה באונס חייב דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס (טור ס"א ותוספות והרא"ש) ויש מי שחולק בזה (ב"י בשם הרשב"א בשם הראב"ד):

An animal that fell into a garden and damaged, and how the damage is assessed; it contains six se'ifim. An animal that slipped on a stone or on urine and fell into a garden, and was flattened on produce and vegetables, or ate — he pays what it benefited; and even if it went from bed to bed, and even if it remained there the whole day long, he pays only what it benefited. And what benefit has it in the flattening? That it found a soft place and its limbs were not crushed. But if it went down in its usual way and ate, he pays what it damaged; and even if it soiled produce with the waters of birth, he pays what it damaged, because it began in negligence. And likewise if its companion pushed it and it fell, he pays what it damaged, because he should have taken them across one by one, so that they would not push one another (and so is the view of the Rif). Hagah [Rema]: And some say that if its companion pushed it, it is not called negligence but is a mishap, and he is exempt (Tur, se'if 4, in the name of the Ri, the Ramah and the Rosh). If he took it across beside his fellow's garden, and it was possible for it to go down and enter the garden, even if it fell by mishap he is liable, for it began in negligence and ended in mishap (Tur, se'if 1, and the Tosafot and the Rosh); and there is one who disagrees with this (Beit Yosef in the name of the Rashba, in the name of the Raavad).

Se’if 2ב׳

הוחלקה ונפל' ויצא' (והוא ידע) (טור ס"ב) וחזרה לגינה אע"פ שחזר' שלא לדעת הבעלים משלם מה שהזיק' מפני שהי' לו לשומר' שלא תחזור שהדבר ידוע שכיון שידע' דרך הגינה הרי היא חוזרת מאליה: הגה מיהו אם שמרה בשמירה מעולה ויצאה והזיקה פטור (טור):

If it slipped and fell and went out (and he knew) (Tur, se'if 2), and it returned to the garden, even though it returned without the owner's knowledge, he pays what it damaged, because he should have guarded it so that it would not return; for it is a known thing that once it knows the way to the garden it will return of itself. Hagah [Rema]: However, if he guarded it with excellent guarding and it went out and damaged, he is exempt (Tur).

Se’if 3ג׳

המעמיד בהמת חבירו על גבי קמת חבירו המעמיד חייב לשלם מה שהזיק' וכן אם הכישה (פי' הכה אותה) עד שהלכה לקמת חבירו והזיק' זה שהכיש' חייב: הגה ואפי' הפירות ברשות הרבים דהוי כמזיק בידים (המ"מ פ"ד מנזקי ממון וב"י בשם רשב"א): ודוקא הכישה כיוצא בזה אבל קם לה באפה עד שהלכה שם פטור דהוי גרמא בניזקין (המגיד שם ודלא כדעת הראב"ד):

One who stands his fellow's animal on his fellow's standing grain — the one who stood it there must pay what it damaged. And likewise if he struck it (that is, hit it) until it went into his fellow's standing grain and damaged, this one who struck it is liable. Hagah [Rema]: And even if the produce was in the public domain, for he is as one who damages with his hands (the Maggid Mishneh, chapter 4 of the Laws of Damage to Property, and Beit Yosef in the name of the Rashba). And specifically where he struck it, or the like; but if he stood before it until it went there, he is exempt, for it is indirect causation in damages (the Maggid there, and not as the view of the Raavad).