חושן משפט של״חChoshen Mishpat 338

Se’if 1א׳

דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסור חסימותה. ובו ט סעיפים: הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהי' פורקת ובלבד שלא יטול בידו ויאכילנה:

The law of an animal's eating at the time of work, and the prohibition of muzzling it; it contains nine se'ifim. An animal eats all the time that it is working with what grows from the ground, whether attached or detached; and it eats from the load on its back until it is unloading, provided that he does not take with his hand and feed it.

Se’if 2ב׳

כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכ' לוקה שנא' לא תחסום שור בדישו אחד שור וא' כל מיני בהמה וחיה בין טמאים בין טהורים וא' הדישה ואחד כל שאר מלאכות של גדולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה:

Whoever keeps an animal from eating at the time of work receives lashes, as it is said, "You shall not muzzle an ox in its threshing" — the same is an ox and all kinds of domestic and wild animals, whether unclean or clean; the same is threshing and all other work with what grows from the ground; and "an ox in its threshing" is stated only of the usual case.

Se’if 3ג׳

א' החוסם אותה בשעת מלאכה ואחד החוסם אותה מקודם ועשה בה מלאכה והיא חסומה אפי' חסמה בקול לוקה:

The same is one who muzzles it at the time of work and one who muzzled it beforehand and did work with it while it was muzzled; even if he muzzled it with his voice, he receives lashes.