חושן משפט שי״חChoshen Mishpat 318

Se’if 1א׳

השוכר רחים מחבירו ושוב לא נצטרך. ובו סעיף אחד: השוכר רחים מחבירו שיטחן לו עשרים סאה בכל חדש בשכרו והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחון שם אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון לעצמו או לאחרים כופין אותו ליתן דמי טחינת עשרים סאה שזו מדת סדום היא ואם אין לו יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים:

One who hires a mill from his fellow, and afterwards it was no longer needed; it contains one se'if. One who hires a mill from his fellow on terms that he grind for him twenty se'ah each month as its hire, and the owner of the mill became rich and no longer needs to grind there: if the hirer has wheat that he needs to grind, for himself or for others, they compel him to give the value of grinding twenty se'ah, for this is the trait of Sodom; and if he does not have it, he can say, "I have no money, and here I am grinding for you as I hired; and if you do not need it, sell it to others".