חושן משפט ש״אChoshen Mishpat 301

Se’if 1א׳

דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים: ג' דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים אינם לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ולא בנכסי עכו"ם ולא בהקדשות הן של מזבח או של בדק הבית ש"ח אינו נשבע נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים ומ"מ ש"ש מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי וכן פטורים אף מפשיעה (והכי קי"ל) ויש מחייבים בפשיעה וכל אלו חוץ מן ההקדשות פטורים אפילו משבועה שאינם ברשותו: הגה ועיין לעיל סי' ס"ו סעיף ל"ט שומר שמסר לשומר בדברים אלו חייב דגרע מפשיעה (הרא"ש כלל ל"ט סי' ב') ויש חולקין (מהרי"ק שורש ו' ועיין בר' ירוחם נ"ל ח"ב) השואל בית ונשרף פטור לשלם דה"ל קרקעות (מרדכי פ' הדיינים ושם בתוס'):

The law of bailees with slaves and lands, and with consecrated things, and with what belongs to the poor; it contains ten se'ifim. The three laws stated in the Torah regarding the four bailees do not apply to lands, nor to slaves, nor to documents, nor to the property of gentiles, nor to consecrated things, whether of the altar or of the upkeep of the Temple. An unpaid bailee does not swear; one who takes pay, or a hirer, or a borrower does not pay. Nevertheless, a paid bailee forfeits his pay until he swears that he guarded properly. And likewise they are exempt even from negligence (and so we hold); and some hold them liable for negligence. And all these, except the consecrated things, are exempt even from an oath that it is not in his domain. Hagah [Rema]: And see above, siman 66, se'if 39. A bailee who handed over to a bailee in these things is liable, for it is worse than negligence (the Rosh, klal 39, siman 2); and there are those who disagree (Maharik, shoresh 6; and see Rabbeinu Yerucham, netiv 30, part 2). One who borrows a house and it burnt down is exempt from paying, for it is land (Mordechai, chapter "The judges", and there in the Tosafot).

Se’if 2ב׳

הא דאין נשבעין על אלו ה"מ בפני עצמן אבל ע"י גלגול נשבעים:

This, that they do not swear on these, applies to them by themselves; but by way of gilgul (the rolling of a further claim into an oath already owed) they swear.

Se’if 3ג׳

אע"פ שאמרו שאין נשבעים על אלו הני מילי מדאורייתא אבל נשבעים עליהם היסת אם היתה שם טענת ודאי:

Even though they said that they do not swear on these, these words apply by Torah law; but they swear the oath of hesset (the oath the Sages imposed on one who denies a claim outright) on them, if there was a claim of certainty there.