חושן משפט רצ״זChoshen Mishpat 297

Se’if 1א׳

הכופר בפקדון אפי' נותן המפקיד סימן. ובו סעיף אחד: המפקיד אצל חבירו שלא בעדים נאמן לומר להד"מ אע"פ שאין הנפקד אמוד שיהא לו חפץ כזה והמפקיד נותן בו סימן ואפי' הפקיד אצלו בעדים אם לא ראו עתה בידו נאמן לומר החזרתיו לך או נתתו לי במתנה ואפי' אם טוען הפקדתי בידך חטים וזה אומר החזרתי לך והלה אומר והרי כך וכך היו ונתתם בחבית פלונית ונמצא כדבריו אפי' הכי נאמן הנפקד לומר החזרתי לך את שלך ואלו אחרים הם אפי' הפקידם בעדים אבל אם עדים מעידים שהפקיד בידו זה החפץ ורואים אותו עתה בידו אינו נאמן לומר חזרתי [ולקחתי ממך] או נתתו לי במתנה ולא מבעיא אם הוא חי שמוציאין אותו מידו אלא אפי' אם מת מוציאים אותו מהיורשי' אפי' בלא שבועה: הגה אמר המפקיד חפץ פלוני הפקדתי בעדים בידו שסימנו כך וכך ואנו רואים ביד היתומים חפץ כזה צריכין להראותו לעדים ואם עדים מעידים אותו שהוא זה מחזירין אותו ואם אמרו היתומים אבינו אמר שלו הוא נאמנים בשבועה (טור ס"ד) ולא עוד אלא מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנים מובהקים ונמצא הפקדון כמו שאמר והיה יודע הדיין שלא היה המת אמוד שזה הפקדון שלו יש לו לדיין הזה לתת הפקדון לזה שנתן סימניו והוא שלא יהיה המפקיד רגיל להכניס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל להכניס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנים שלו באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמוד אין מוציאין מיד היתומים בעדותן שאין זה ראיה ברורה ואומדן דעתם אינו אומד דעתו ואין לו לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו ומשרבו בתי דינים שאינם הגונים ואפי' יהיו הגונים במעשיהם אינם חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו רוב בתי דיני ישראל שאין מוציאים מהיתומים באומד דעתו של דיין (החזיר פקדון ע"פ ב"ד ואח"כ נודע שטעו הנפקד פטור) (ר' ירוחם נ"א חי"א):

One who denies a deposit, even though the depositor gives an identifying mark; it contains one se'if. One who deposits with his fellow not before witnesses — the bailee is believed to say, "These things never happened", even though the bailee is not assessed as one who would have such an object and the depositor gives an identifying mark in it. And even if he deposited with him before witnesses, if they do not now see it in his hand, he is believed to say, "I returned it to you", or "You gave it to me as a gift". And even if he pleads, "I deposited wheat in your hand", and this one says, "I returned it to you", and the other says, "But it was such-and-such, and you put it in such-and-such a barrel", and it is found as he says — even so, the bailee is believed to say, "I returned yours to you, and these are others", even if he deposited them before witnesses. But if witnesses testify that he deposited this object in his hand and they now see it in his hand, he is not believed to say, "I returned it, and I took it from you", or "You gave it to me as a gift". And it goes without saying that if he is alive it is taken out of his hand; but even if he died, it is taken out from the heirs, even without an oath. Hagah [Rema]: If the depositor said, "I deposited such-and-such an object in his hand before witnesses, whose mark is such-and-such", and we see in the orphans' hand an object like this — they must show it to the witnesses, and if the witnesses testify of it that it is this one, they return it; and if the orphans said, "Our father said it is his", they are believed with an oath (Tur, se'if 4). And not only this, but one who comes and says, "I deposited such-and-such with your father", and gives distinctive identifying marks, and the deposit is found as he said, and the judge knows that the dead man was not assessed as one who would own this deposit — this judge may give the deposit to the one who gave its marks; and this is where the depositor was not accustomed to go in to the man who died; but if he was accustomed to go in to him, perhaps it is another's and he recognised its marks. If witnesses came and testified to the judge that this man was not so assessed, it is not taken out of the orphans' hand by their testimony, for this is not clear proof, and their assessment is not his assessment, and the judge has only what his mind relies upon. And since courts that are not proper have multiplied — and even if they are proper in their deeds, they are not wise and men of understanding as they should be — most of the courts of Israel have agreed that nothing is taken out from the orphans by the judge's assessment of intent (if he returned a deposit by order of the court and afterwards it became known that they erred, the bailee is exempt) (Rabbeinu Yerucham, netiv 1, part 11).