חושן משפט רע״בChoshen Mishpat 272

Se’if 1א׳

דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים: מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה ה"ז מצוה לפרוק מעליה שנא' עזוב תעזוב עמו (היה דרך הבהמה לרבוץ תמיד תחת משאה או שהיא עומדת תחת משאה אינו חייב) (טור ס"ה) ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאו עליו שנאמר הקם תקים ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה ועבר על מצות ל"ת שנא' לא תראה את חמור אחיך:

The law of animals or ships that met one another; it contains eighteen se'ifim. One who met his fellow on the road, and his animal was lying under its burden — whether it carried a burden fitting for it or it carried more than its burden — it is a mitzvah to unload it, as it is said, "you shall surely release it with him" (Exodus 23:5) (if it was the animal's way always to lie down under its burden, or it is standing under its burden, he is not obliged) (Tur, se'if 5). And he should not unload and leave him in distress and go; rather he lifts it with him and loads his burden onto it again, as it is said, "you shall surely help him lift them up" (Deuteronomy 22:4). And if he left him in distress and neither unloaded nor loaded, he has neglected a positive commandment and transgressed a negative commandment, as it is said, "You shall not see your brother's donkey" (Deuteronomy 22:4).

Se’if 2ב׳

היה כהן והבהמה רובצת בין הקברות אינו מטמא לה:

If he was a priest and the animal was lying among the graves, he does not defile himself for it.

Se’if 3ג׳

וכן אם היה זקן שאין דרכו לפרוק ולטעון הואיל ואינה לפי כבודו פטור (טור ס"ח) זה הכלל כל שאילו היתה שלו היה פורק וטוען ה"ז חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפי' היה הנשיא הגדול וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או של קנים וכיוצא בהם פורק וטוען עמו (ויש חולקין בזה כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רס"ג) (טור ס"ט בשם הרא"ש):

And likewise if he was an elder whose way is not to unload and load, since it is not in keeping with his dignity he is exempt (Tur, se'if 8). This is the rule: whatever, were it his own, he would unload and load, he is obliged to load and unload in his fellow's. And if he was a pious man who acts beyond the strict line of the law — even if he was the great Nasi and saw his fellow's animal lying under its burden of straw or of reeds and the like — he unloads and loads with him (and some disagree in this, as explained above at the end of siman 263) (Tur, se'if 9, in the name of the Rosh).