חושן משפט רס״דChoshen Mishpat 264

Siman 264 of 427 in Choshen Mishpat — 8 se'ifim

הלכות אבידה ומציאהLost Property· siman 264

Choshen Mishpat is set from the Lemberg 1898 edition, which is unpointed, so the vowels switch has nothing to remove here.

Se’if 1א׳

אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח סעיפים: מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ובאבידת חבירו אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם ואם לא יחזיר את שלו שאבידתו קודמת אפי' לאבידת אביו ורבו כדדרשינן מאפס לא יהיה בך אביון ואעפ"כ יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר שלי קודם אם לא בהפסד מוכח ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות:

His own lost object takes precedence over that of every man; the lost object of his teacher and the lost object of his father — whose takes precedence; it contains eight se'ifim. One who lost a lost object and came upon his own lost object and his fellow's lost object: if he can bring back both of them, he is obliged to return them; and if not, he brings back his own, for his own lost object takes precedence even over the lost object of his father and his teacher, as we expound from "only there shall be no poor among you" (Deuteronomy 15:4). And even so, a man ought to go beyond the strict line of the law and not be exacting and say, "Mine comes first", unless it is a case of evident loss; and if he is always exacting, he casts off from himself the yoke of acts of kindness, and in the end he will come to depend on other people.

Se’if 2ב׳

פגע באבידת אביו ובאבידת רבו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה למד ממנו (ועבי"ד סי' רמ"ב סל"ד):

If he came upon the lost object of his father and the lost object of his teacher: if his father was the equal of his teacher, his father's takes precedence; and if not, his teacher's takes precedence. And this is where he is his principal teacher, from whom he learned most of his wisdom of the Torah (and see Yoreh De'ah, siman 242, se'if 34).

Se’if 3ג׳

הניח אבידתו והחזיר אבידת חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו כיצד שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו שוה מנה ושל חבירו ק"ק הניח שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן דמי שלי או שהתנה כן בפני ב"ד חייב ליתן לו דמי שלו ואע"פ שעלה חמורו מאיליו זכה במה שהתנה עמו: הגה מיהו הוא הפקר וכל הקודם בו זכה (נ"י פרק הגוזל בתרא) ואם אין הבעלים שם אע"פ שלא התנה כאילו התנה דמי (טור) ועיין לקמן סי' רס"ה:

If he left his own lost object and returned his fellow's lost object, he has only the wage due to him. How so? If a river swept away his donkey and his fellow's donkey, his own worth a maneh and his fellow's two hundred, and he left his own and rescued his fellow's, he has only the wage due to him. But if he said to him, "I will rescue yours, and you give me the value of mine", or he stipulated so before a court, the other is obliged to give him the value of his own; and even though his donkey came up of itself, he has acquired what he stipulated with him. Hagah [Rema]: However, his own is ownerless, and whoever comes first to it acquires it (Nimukei Yosef, chapter "One who robs, the latter"). And if the owner is not there, even though he did not stipulate, it is as though he had stipulated (Tur). And see below, siman 265.

Se’if 4ד׳

ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו הראוי לו: הגה ודוקא שהתנה עם הבעלים אבל לא התנה עם הבעלים וירד להציל ולא הציל אפילו שכרו אין לו דהא לא הועיל לו וכן אם עלה חמורו מאליו אבל אם הציל לא יוכל בעל החמור לומר חמורי היה עולה בלעדי הצלתך אלא חייב ליתן לו שכרו וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו אין חייב ליתן לחבירו כלום הואיל ולא התנה עמו ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אע"פ שהאמת אתו מ"מ חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד כן נ"ל (ועיין במרדכי פ' הגוזל בתרא תשובת מהר"ם ודלא כמהר"ם פאדוואה סי' ס"ג) ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו דאפי' בשבילו לבדו היה צריך לכל הוצאות אלו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר לכן יש מי שפסק מי שהציל ספריו וספרי חבירו אם לא הוצרך להרבות הונאות בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום (הגהות אלפסי פ' הגוזל) ונ"ל דווקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל ג"כ של חבירו עמו אבל אם ירד על דעת שניהן חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל של חבירו וכמו שנתבאר כן נ"ל וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו (ר"ן פ' שני דייני גזירות):

If he went down to rescue and did not rescue, he has only his wage due to him. Hagah [Rema]: And this is specifically where he stipulated with the owner; but if he did not stipulate with the owner, and went down to rescue and did not rescue, he does not have even his wage, for he did not benefit him; and likewise if the donkey came up of itself. But if he rescued, the owner of the donkey cannot say, "My donkey would have come up without your rescue"; rather, he is obliged to give him his wage. And likewise two who were seized, and one of them laid out expenses: if the second came out of prison without his fellow's efforts, he is not obliged to give his fellow anything, since he did not stipulate with him; and if he came out only through the other's efforts, he cannot say, "I did not need your efforts, for my hand was strong"; even though the truth is with him, nevertheless he is obliged to give him according to what he benefited, as the court sees fit — so it seems to me (and see Mordechai, chapter "One who robs, the latter", a responsum of the Maharam, and not as the Maharam Padua, siman 63). And if it appears to the court that he did not need to increase the expenses for his sake, for even for himself alone he would have needed all these expenses, he is not obliged to give him anything, for this one benefits and that one loses nothing. Therefore there is one who ruled that one who rescued his own books and his fellow's books, if he did not need to increase the expenses for his fellow's sake, his fellow is not obliged to pay him anything (Hagahot Alfasi, chapter "One who robs"). And it seems to me that this is specifically where he went down at first to rescue his own, but rescued his fellow's along with it; but if he went down with both of them in mind, he is obliged to give him what he benefited, since he rescued his fellow's, as has been explained — so it seems to me. And likewise any man who does a piece of work or a favour for his fellow cannot say, "You did it for me for nothing, since I did not command you"; rather, he must give him his wage (the Ran, chapter "Two judges of decrees").

Se’if 5ה׳

וכן שנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש וקודם שישפך הדבש לארץ שפך זה יינו והציל הדבש לתוך החבית אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם א"ל אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי או שהתנה כן בפני ב"ד הרי זה חייב ליתן לו ובעל היין חייב לשפוך יינו כדי להציל דבש חבירו הואיל והבעלים אומרים לשלם לו (טור בסי' רע"ד בשם הרא"ש) (ויש חולקין) (שם בשם הרי"ף והרמ"ה ) ואם נשפך הדבש לארץ הרי זה הפקר וכל המציל לעצמו מציל: הגה וי"א אפי' לא נשפך הדבש עדיין רק שנשבר הכד כל כך שהיה נשפך אם לא הציל זה הוי הפקר (טור וב"י בשם רש"י) וה"ה בכיוצא בזה כגון שהיה שריפה בעיר וברחו היהודים מן העיר מפחד הדליקה והציל אחד מה שהציל הוא שלו דהוי כזוכה מן ההפקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא):

And likewise two who were coming along the road, this one with a barrel of wine and that one with a jug of honey, and the jug of honey cracked, and before the honey spilled on the ground this one poured out his wine and rescued the honey into the barrel — he has only his wage due to him. And if he said to him, "I will rescue yours, and you give me the value of mine", or he stipulated so before a court, the other is obliged to give it to him. And the owner of the wine is obliged to pour out his wine to rescue his fellow's honey, since the owner says he will pay him (Tur, siman 274, in the name of the Rosh) (and some disagree) (there, in the name of the Rif and the Ramah). And if the honey spilled on the ground, it is ownerless, and whoever rescues it rescues it for himself. Hagah [Rema]: And some say that even if the honey had not yet spilled, but the jug was so broken that it would have spilled had he not rescued it, it is ownerless (Tur, and Beit Yosef in the name of Rashi). And the same law applies in similar cases, such as where there was a fire in the town and the Jews fled from the town for fear of the blaze, and one rescued something: what he rescued is his, for it is as one who acquires from ownerless property (Mordechai, chapter "One who robs, the latter").

…and 3 more se'ifim in this siman.

Become a premium member

Or start free — a free account opens your first 5 gematria searches in full. Create free account

The daily learning is free on your account, every day.

Shulchan Aruch, Choshen Mishpat — Lemberg 1898 edition, via Sefaria — public domain

English rendered from the Hebrew for this app — The Gematria's own rendering program. A rendering of the words, not a ruling; practical halacha is learned with a rav