חושן משפט קכ״אChoshen Mishpat 121

Siman 121 of 427 in Choshen Mishpat — 12 se'ifim

הלכות העושה שליח לגבות חובוDebt Collection· siman 121

Choshen Mishpat is set from the Lemberg 1898 edition, which is unpointed, so the vowels switch has nothing to remove here.

Se’if 1א׳

השולח חובו על ידי שליח. ובו יב סעיפים: שלח לו חובו או פקדונו ע"י שליח אם אמר לו המלוה לשלחו על ידו ונאבדו פטור אפילו לא אמר לו פה אל פה אלא ששלח לו בכתב שלח לי ע"י פלוני ושלחם על ידו ונאבדו פטור והוא שיכיר שהוא כתב ידו אפילו שהשליח עכו"ם או חרש שוטה וקטן אפילו לא יחד לו אדם ידוע לומר שלח ע"י פלוני אלא כתב לו שלח לי ביד מי שתרצה ושלחם לו ונאבדו או כפר בהם השליח פטור והוא ששלח לו ביד אדם נאמן ובדרך שבני אדם [רגילים] להעביר שם ממונם אבל אם שלח לו ע"י מי שהוחזק כפרן או במקום סכנת דרכים שאין הרבים רגילים להעביר שם ממונם הרי פשע וחייב שעל דעת כן לא הרשהו אלא אם כן פירש לו:

One who sends his debt by an agent; it contains twelve se'ifim. He sent him his debt or his deposit by an agent: if the lender told him to send it by his hand, and it was lost, he is exempt. Even if he did not tell him face to face, but sent him in writing, "Send it to me by so-and-so", and he sent it by his hand and it was lost, he is exempt — and this is where he recognises that it is his handwriting — even if the agent is a gentile, or a deaf-mute, one who is not of sound mind, or a minor. Even if he did not specify a known person to him, saying, "Send it by so-and-so", but wrote to him, "Send it to me by whomever you wish", and he sent it to him, and it was lost, or the agent denied it, he is exempt — and this is where he sent it to him by a trustworthy man, and by a road by which people are accustomed to transport their money. But if he sent it to him by one established as a denier, or through a place of danger on the roads, where the many are not accustomed to transport their money, he has been negligent, and he is liable; for he did not authorise him on that understanding, unless he specified it to him.

Se’if 2ב׳

אפילו לא אמר לשליח אמור לפלוני שישלח על ידך מעות שבידו אלא אם אמר לו בפני עדים מעות יש לי ביד פלוני לך ואמור לו שדעתך לבא לכאן ואם יתנם לך הביאם לי ונתנם לו הלוה ונאבדו בדרך פטור אבל לא עשאו שליח אלא אמר לו יש לי מעות ביד פלוני ואינו שולחם לי אולי אינו מוציא שליח לשלחם לך והתראה אליו אולי ישלחם על ידיך לי לא הוי שליח ואם נתנם לו ונאבדו חייב באחריותם.

Even if he did not say to the agent, "Tell so-and-so to send by your hand the money that is in his hand", but said to him before witnesses, "I have money in so-and-so's hand; go and tell him that you intend to come here, and if he gives it to you, bring it to me", and the borrower gave it to him, and it was lost on the way — he is exempt. But if he did not make him an agent, but said to him, "I have money in so-and-so's hand, and he does not send it to me; perhaps he does not find an agent to send it; show yourself to him, perhaps he will send it to me by your hand" — he is not an agent, and if he gave it to him and it was lost, he bears the responsibility for it.

Se’if 3ג׳

לא עשאו שליח בעדים אלא מסר לו חותמו לסימן שהוא שלוחו ומסרו לו לאמר לך והבא לי מעותי והוא בא אצל הלוה לומר פלוני שלחני אליך שתשלח לו מעותיו והילך חותמו לסימן ועדים מעידים שהוא חותמו אבל אינם מעידים שעשאו שליח ושלחם לו ונאבדו לא נפטר הלוה: הגה ויחרים תחלה (על) מי ששלח שליח זה ולא יודה (טור ס"ו בשם הרמב"ם) וי"א שצריך לישבע תחלה כדין שאר נשבעין ונוטלין (טור בשם י"א):

He did not make him an agent before witnesses, but handed him his seal as a sign that he is his agent, handing it to him and saying, "Go and bring me my money"; and he comes to the borrower, saying, "So-and-so has sent me to you, that you should send him his money, and here is his seal as a sign"; and witnesses testify that it is his seal, but do not testify that he made him an agent; and he sent it to him and it was lost — the borrower is not quit. Hagah [Rema]: And he first pronounces a cherem (the severer form of the ban) on (whoever) sent this agent and does not admit it (Tur, se'if 6, in the name of the Rambam); and some say that he must first swear, as the law of others who swear and take (Tur, in the name of "some say").

Se’if 4ד׳

שלח המלוה או המפקיד כתב ללוה או לנפקד מנה שיש לי בידך שלחהו ביד לוי ושלחו בידו וטען המלוה לא כתבתי ולא שלחתי לך ישבע הלוה היסת שכתב ידו בא אליו ולפיכך שלח ויפטר אבל אם לא היה הכתב כתב ידו או שאין הלוה יודע שהוא כתב ידו אפילו היו כתובים בו סימנים ואותיות שביניהם ביחוד אם טען המלוה ואמר לא שלחתי כתב ואחרים רימו בו הלוה או הנפקד חייב באחריותן ומשלם אחר שיחרים על מי ששלח כתב זה מדעתו ולא יודה ויש מי שהורה שישבע ואח"כ יטול כדין כל הנשבעים ונוטלים:

The lender or the depositor sent a letter to the borrower or to the bailee: "The maneh of mine that is in your hand, send it by Levi's hand", and he sent it by his hand; and the lender pleaded, "I did not write, and I did not send to you" — the borrower swears the oath of hesset (the oath the Sages imposed on one who denies a claim outright) that the lender's handwriting came to him, and therefore he sent it, and he is exempt. But if the letter was not in his handwriting, or the borrower does not know that it is his handwriting, even if signs and letters private between them were written in it — if the lender pleaded and said, "I did not send a letter, and others deceived you by it", the borrower or the bailee bears the responsibility for it and pays, after the lender pronounces a cherem on whoever sent this letter with his knowledge and does not admit it. And there is one who ruled that he swears and afterwards takes, as the law of all who swear and take.

Se’if 5ה׳

טען המלוה או המפקיד אין זה כתב ידי ואין עדים מצויים לקיימו והנפקד אומר אני מכיר שהוא כתב ידך אם זה הממון נפקד אצלו שלא בעדים או אפילו בעדים על פה מתוך שיכול לומר להד"מ או החזרתים לך מידי לידך נאמן בשבועת היסת אני מכיר שהוא כתב ידך ועל פיו מסרתיו ביד שלוחך (ואם נפקד אצלו בשטר מתוך שיכול לומר נאנסו נאמן ג"כ לומר מסרתיו ליד שלוחך) אלא שצריך לישבע שבועה חמורה כעין של תורה ואם הוא מלוה בשטר אין הלוה נאמן וחייב לשלם אחר שישבע המלוה שבועה חמורה שאין זה כתב ידו: הגה ודוקא במלוה אבל בפקדון אפילו בשטר פטור במיגו דהוי מצי למימר נאנסו בידי (טור ס"ח) אם טען הלוה ישבע לי (השליח) שאומר שנאנסו צריך לישבע שבועת השומרים:

The lender or the depositor pleaded, "This is not my handwriting", and there are no witnesses available to confirm it, and the bailee says, "I recognise that it is your handwriting": if this money was deposited with him without witnesses, or even with witnesses, by word of mouth — since he could say, "These things never happened", or "I returned it to you, from my hand to your hand", he is believed with the oath of hesset, "I recognise that it is your handwriting, and at its word I handed it into your agent's hand" (and if it was deposited with him by document, since he could say, "It was lost by mishap", he is also believed to say, "I handed it into your agent's hand"), except that he must swear a severe oath in the manner of the Torah's oath. And if it is a loan by document, the borrower is not believed, and he must pay, after the lender swears a severe oath that this is not his handwriting. Hagah [Rema]: And specifically with a loan; but with a deposit, even by document, he is exempt, by a migo (a plea he could have made in which he would have been believed), for he could have said, "It was lost by mishap in my hand" (Tur, se'if 8). If the borrower pleaded, "Let (the agent), who says that it was lost by mishap, swear to me", he must swear the oath of the bailees.

…and 7 more se'ifim in this siman.

Become a premium member

Or start free — a free account opens your first 5 gematria searches in full. Create free account

The daily learning is free on your account, every day.

Shulchan Aruch, Choshen Mishpat — Lemberg 1898 edition, via Sefaria — public domain

English rendered from the Hebrew for this app — The Gematria's own rendering program. A rendering of the words, not a ruling; practical halacha is learned with a rav