הלכות תפילה וברכת כהנים י״בPrayer and the Priestly Blessing 12

Halacha 1א׳

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

Moses, our teacher, established the rule for Israel that they should read the Law publicly on Sabbaths and also on the second and fifth days of the week, during the morning service, so that three days shall not elapse without hearing the Law. Ezra established the rule that the Torah should be read at the afternoon service, every Sabbath for the benefit of those who would otherwise spend the day vacuously. He also ordained that on the second and fifth days of the week, three persons should be called to the reading of the Law and that they should read not less than (three verses each) [ten verses].

Halacha 2ב׳

ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד.

The following are the days on which the Law is publicly read: Sabbaths, Festivals, the first day of each month, Fast-days, the Feast of Dedication, the Feast of Lots, the second and fifth day of the week. Lessons from the Prophets are only read on Sabbaths, Festivals and the ninth day of Ab.*According to the German and Polish ritual, on the other Scriptural fast-days, at the afternoon service.

Halacha 3ג׳

אין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין ואין קורין פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה מן המנין ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים.

The Torah is not read publicly unless at least ten male Israelites—all adults and freemen—are present. A minimum of ten verses must be read. The introductory verse, "And the Lord spake unto Moses, saying" is counted among the ten verses. Not less than three must be called to the reading of the Law. They do not begin to read at a place less than three verses from the beginning of a section, nor do they end at a place less than three verses from the close of a section. No reader may read less than three verses.

Halacha 4ד׳

שלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.

When ten verses are read by three persons, two of them read three verses each, and one reads four verses. The one who reads the four verses, whether he is the first, last or intermediate reader, is praiseworthy.

Halacha 5ה׳

כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה.

Each reader opens the scroll of the law, looks at the place where he will read and recites the invocation, "Bless ye the Lord, who is blessed." The congregation responds, "Blessed is the Lord, who is blessed for ever and ever." He then recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast*Literally “Who hath chosen us from all peoples and given us His Law.” God is addressed in the second person, “Blessed art Thou, O Lord our God because of our consciousness of His existence and attributes—Justice, Kindness, Wisdom and Goodness. The Blessing continues in the third person Who hath chosen us, because His essence is unknown.*Literally “Who hath chosen us from all peoples and given us His Law.” God is addressed in the second person, “Blessed art Thou, O Lord our God because of our consciousness of His existence and attributes—Justice, Kindness, Wisdom and Goodness. The Blessing continues in the third person Who hath chosen us, because His essence is unknown. chosen us from all peoples and given us Thy Law. Blessed art Thou, O Lord, Who givest*Literally: “Who hath given us the Law” “Who giveth the Law” in the 3rd person. the law." The congregation responds Amen. He then reads his section, till he concludes it, rolls up the scroll, and then recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hath given us a Law of truth and planted eternal life in our midst, blessed art Thou O Lord, Who giveth the Law."

Halacha 6ו׳

אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף.

A person who reads the Law must not begin till the sound of the Amen recited by the congregation has ceased. If he made a mistake, even if only in the correct enunciation of a single letter, he is made to turn back to the place where the mistake was made and read the word correctly. Two are not to read in the Torah at the same time, but only one by himself. If one, while reading, has been suddenly stricken so that he cannot continue, another person should take his place and begin where the stricken one began, and recite the blessing after reading his portion.

Halacha 7ז׳

אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין.

The person who reads may not do so till the chief member of the congregation invites him to do so. Even the appointed officer of the synagogue or its president does not read, at his own volition, but waits till the congregation or its chief member tells him to do so. And some one should stand at his side, while he is reading, just as the appointed officer stands at the side of other persons who read.

Halacha 8ח׳

הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק.

The reader has (sometimes*On the Day of Atonement.) to skip from passage to passage—both being on the same theme—as, for instance, that beginning, ".… After the death of the two sons of Aaron" (Leviticus chapter 16 verse 1) to that beginning, "And on the tenth day of this seventh month" (Numbers 29:7-11) which is in the weekly portion Emor. But he must take care not to recite by heart, it being forbidden to recite even a single word without referring to the text. Nor, when skipping, may he pause for a longer time than it takes the interpreter to translate the last verse [of the former passage].

Halacha 9ט׳

כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה.

As soon as he has begun to read in the Torah, it is forbidden to converse even on a Halachic topic. All must listen silently and give heed to what he is reading, as it is said, "And the ears of all the people were attentive unto the book of the Law" (Nehemiah 8:3). It is likewise forbidden to leave the synagogue while the Torah is being read. But one may leave in the interval between one section and another. A person who is continuously engaged in the study of the Torah, this being his sole occupation, may continue his study while the Law is being read.

Halacha 10י׳

מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן וחוזר וקורא פסוק שני ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד.

Since the days of Ezra it has been the rule that an interpreter shall be present to interpret to the people what the reader is reading in the Torah, so that they may understand the subject-matter. The reader reads one verse only, waits till the interpreter has interpreted it, and then reads the next verse. The reader may not read to the interpreter more than one verse at a time.

Halacha 11י״א

אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה ולא יתרגם מתוך הכתב אלא על פה ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה והקטן מתרגם ע"י גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם.

The reader may not raise his voice above that of the interpreter nor may the interpreter raise his voice above that of the reader. The interpreter may not begin to translate till the sound of the verse uttered by the reader has ceased. The reader may not read the next verse till the interpreter's translation of the previous verse is ended. The interpreter is not to lean against a pillar or beam, but stands in reverence and awe. He does not read the translation from a script but translates it by heart. The reader may not prompt the interpreter so that it should not be said that the translation is written in the Torah. A minor (under thirteen years) may act as interpreter to an adult who is reading. But it is not respectful to an adult that he should act as interpreter to a minor who is reading. There should not be two interpreters acting together. But one reads and one interprets.

Halacha 12י״ב

ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם.

Not all verses are translated in public. The story of Reuben (Genesis 35:22), The Priestly Benediction (Numbers 6:24-26), the story of the Golden Calf from "And Moses said to Aaron" till "And Moses saw the people etc." (Exodus 32:21-25) and the verse, "And God plagued the people" (Exodus 32:35) are read and not translated. In the story of Amnon (II Samuel c. 13) where the phrase, "Amnon, son of David" occurs, it is read and not translated.

Halacha 13י״ג

המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו שלשה פסוקים חוזר וקורא מה שקרא לפניו ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ואם שלם הענין בפחות מאלו אינו צריך להוסיף ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו ואפילו לא שלם הענין ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין ומדלג מענין לענין אחר ואינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו וכל המדלג לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו.

The person who concludes with the lesson from the prophets has first to read in the Torah, even if it is only three verses. He may repeat what the previous reader has already read. He must not read the lesson from the Prophets till the Scroll of the Law has first been rolled up. He should not read less than twenty-one verses from the prophet. If the topic of the lesson is concluded in a smaller number of verses, he need not read more. If he read ten verses and the interpreter translated them, that is sufficient, even though the topic is not completed. Only one reads the lesson from the prophets, but two may act as interpreters. He may skip from one subject to another, but not from one prophetical book to another except in the minor Prophets; and there he must not pass from the end of the book to the beginning. When skipping, he must not pause longer than it takes the interpreter to recite his translation of what has been read.

Halacha 14י״ד

הקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה ואם היו שלשה הפסוקים שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד בלבד.

The person who reads the lesson from the prophets should read for the interpreter three verses, and the interpreter translates the three one after another, but if the three verses are separate sections, he should read for the interpreter one verse at a time.

Halacha 15ט״ו

המפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים וכו' ומברך לאחריו ארבע ברכות ברכה ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו שנייה חותם בה בונה ירושלים שלישית חותם בה מגן דוד רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה וכן אם חל ראש חדש להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ראש חדש בברכה זו כמו שמזכיר בתפלה.

The person who reads the lesson from the prophets, recites, before doing so, one blessing as follows: "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast*Literally, “who hath chosen.” chosen good prophets etc."; and after the lesson, he recites four blessings. The first blessing he concludes with the formula, "O Lord, God Who are faithful in all Thy words*Literally, “The God who is faithful in all His words.”"; the second with the formula, "Who rebuildest Jerusalem"; (Spanish and German rituals have "Who makest Zion joyful through her children") the third, with the formula, "Shield of David"; the fourth with a formula referring to the special character of the day—identical with the conclusion of the middle blessing in the Amidah prayer for the day. So if the first day of the month falls on a Sabbath, the person who reads the lesson from the prophets mentions the first day of the month in this blessing, as he does in the Amidah.

Halacha 16ט״ז

כמה הן הקוראין בשבת בשחרית קוראין שבעה וביום הכפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה בשבת וביוה"כ במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן.

How many persons read the Law? On Sabbath, in the morning service, seven read the Law; on the Day of Atonement, six; on the festivals, five. These respective numbers may not be diminished but may be increased. On the first day of each month, and on the intermediate days of the festivals, four read the Law. On Sabbath and on the Day of Atonement in the afternoon services, on the second and fifth day of the week throughout the year in the morning service, on the Feast of Lights and on the Feast of Lots in the morning service, and on fast-days in the morning and in the afternoon services, three read the Law. These numbers are neither increased nor diminished.

Halacha 17י״ז

אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום.

A woman should not read the Law at a congregational service, out of respect to the congregation. A minor who can read and understands to whom the blessings are offered may be counted in the number of those who read the Law. The person who reads the lesson from the Prophets is also counted in their number, since he reads in the Torah as well. If, however, the reader of the congregation intervened with the recital of Kaddish between the reader of the concluding section of the Pentateuchal portion for the day and the reader of the lesson from the Prophets, the latter is not counted in the number of those who read the Law. In a congregation where there is only one individual competent to read, he goes up to the reading-desk, reads a section, goes down, then goes up again and reads a second section, does the same a third time and so on till he has completed the number of those who should have read that day.

Halacha 18י״ח

בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור.

In each and every one of these readings, a Cohen (descendant of Aaron) reads the first section. He is followed by a Levite (descendant of Levi other than a Cohen) and he, in turn, is followed by an Israelite. It is a universal custom that a Cohen, even though he is illiterate, has precedence over a great scholar in Israel. The person, superior in knowledge reads before one who is his inferior. The reader of the concluding section who rolls up the Scroll will receive a reward equal to that of all the others. Hence, even the greatest man in the congregation goes up [to the reading desk] to complete the portion.

Halacha 19י״ט

אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול.

Should no Cohen be present, an Israelite goes up to read the Torah and a Levite should not follow. Should no Levite be present, the Cohen who read the first section, reads the second section in place of a Levite. Another Cohen however does not read after the first, lest it be said that the one first called up was unfit and that therefore another Cohen went up. So too, one Levite does not read after another, lest it be said that one of them is unfit.

Halacha 20כ׳

כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר.

At which part of the service is the Torah read? On the days when an additional Amidah is recited—the Reader, having concluded the morning service, recites Kaddish; takes out a scroll of the Law, and calls members of the congregation individually, who come up and read in the Law. When they have concluded, he replaces the scroll and recites Kaddish; and then the additional service is recited. On days when a lesson from the prophets is read as well as the additional service, it is the usual custom to recite Kaddish before the person comes up to read the lesson from the prophets. In some communities however, Kaddish is recited after the lesson from the prophets has been read.

Halacha 21כ״א

ובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה וכן בתענית קוראין במנחה ואח"כ אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה.

In the afternoon service on Sabbath or on the Day of Atonement, the Reader, after he has ended the recital of the Psalm of David (Psalm 145) and of the Order of Sanctification,*The Ashkenazi practice is to say these before Neilah on the Day of Atonement to mark the distinction between that service and the preceding service. recites Kaddish, and takes out the scroll of the Law, which is read by members of the congregation. He then replaces the scroll and recites Kaddish. The afternoon Amidah is then recited. On Festivals, it is not customary to read the Law during the afternoon service.

Halacha 22כ״ב

ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום ואומר קדיש וכל העם נפטרין.

On a day when no additional service is recited, the reader, after concluding the morning Amidah recites Kaddish and takes out a scroll of the Law which is read. He then replaces it, recites Kaddish, then repeats Psalm 145 and the "Order of Sanctification", as on other days, recites Kaddish, after which the people depart.

Halacha 23כ״ג

אין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני.

Scrolls of single books of the Pentateuch are not used for reading at services in synagogues, out of respect to the congregation. Nor is the scroll of the Law rolled*To the right place for the reading. at a public service, out of regard to the convenience of the congregants so that they should not have the trouble of standing while the scroll is being rolled. Hence, if two sections in different parts of the text are to be read, two scrolls are taken out. One person must not read one section in two scrolls, lest it will be said that the first scroll was defective and therefore he read out of the second.

Halacha 24כ״ד

כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו.

The person who rolls up the scroll rolls it from without.*Towards himself, if he holds and rolls the scroll, himself. If one sits, holding the scroll and another standing before him rolls the scroll, he should roll it inwards, so that the written part shall not be exposed. When fastening it, the fastening should be placed within.*The knot of the band which is wound round the scroll is placed inside the scroll so that the scroll should not have to be turned on its face to undo the knot. And he should set it with the seams in the centre.‡‡So that if the outside sheet of the scroll weakens, the seams connecting one sheet with another would come apart and the scroll would not be torn. In a place where the scroll of the Law, after being read, is taken out of the Synagogue and removed to another place for the sake of security, the Congregation must not leave the synagogue till the scroll has been taken out and they must accompany it, following it to the place where it is deposited.