הלכות תפילה וברכת כהנים י״אPrayer and the Priestly Blessing 11

Halacha 1א׳

כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בה"כ וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.

Wherever there are ten Israelites resident, an edifice must be fitted up, where they can assemble for worship at each period of prayer. Such a building is termed a synagogue. The residents exercise compulsory powers on each other for the purpose of erecting a synagogue and purchasing a scroll of the Law (Pentateuch), the prophetical books and the Hagiography.

Halacha 2ב׳

כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלהינו ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה.

When a synagogue is to be built, the highest part of the town should be selected for the site, as it is said, "At the head of the noisy streets she [Wisdom] calleth" (Proverbs 1:21). The building is to be raised sufficiently high to overtop all the other courtyards of the town, as it is said, "To exalt the house of our God." (Ezra 9:9). The doors of the Synagogue are to be made to open only on the East side, as it is said, "And those who encamped before the Tabernacle eastwards" (Numbers 3:38). Within, a shrine is built to contain a scroll of the Law. This shrine is erected on the side towards which the people in that town turn when praying, so that when they are standing engaged in prayer, they will face the shrine.

Halacha 3ג׳

ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם.

In the centre of the building, a platform is erected, which the Reader of the lesson from the Pentateuch or whoever exhorts the people mounts, so that all the congregation may hear. The desk (Tebah) on which the scroll is placed (when reading the Torah) is set up in the centre,*In the centre of the platform. its back towards the Shrine, its front facing the people.

Halacha 4ד׳

כיצד העם יושבין בבתי כנסיות הזקנים יושבין ופניהן כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין שורה לפני שורה ופני השורה לאחורי השורה שלפניה עד שיהיו פני כל העם כלפי הקודש וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ובעת ששליח ציבור עומד לתפלה עומד בארץ לפני התיבה ופניו לפני הקדש כשאר העם.

How are the people seated in synagogues? The elders sit facing the congregation with their backs to the Shrine. The people are seated in rows, one behind the other, the front of each row being at the rear of the one before it, so that all the people are facing the Shrine, the elders and the desk. When the reader stands up to recite the (Amidah) prayer, he stands on the floor before the Tebah*Elevated platform, with the desk on it for reading the Torah, rearward of him, the reader standing near to the Ark (Shrine). and, like the rest of the congregation, his face is turned to the Shrine.

Halacha 5ה׳

בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם ובערי אדום יושבין בה על הכסאות.

Synagogues and houses of study must be treated with respect. They are swept and sprinkled to lay the dust. In Spain and the West (Morocco), in Babylon and in the Holy Land, it is customary to kindle lamps in the synagogues and to spread mats on the floor on which the worshippers sit. In the lands of Edom (Christian countries) they sit in synagogues on chairs [or benches].

Halacha 6ו׳

בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק.

There must be no light behaviour in synagogues and houses of study; no jesting, no mockery or idle talk. One may not eat or drink, indulge in physical recreation or promenade there. One may not enter, during the summer, to seek relief from the heat; or, in the winter, to obtain shelter from the rain.

Halacha 7ז׳

ואין מחשבין בהן חשבונות אא"כ היו חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא בהן ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים כגון שיהיה שם הספד גדולי חכמי אותה העיר שכל העם מתקבצין ובאין בגללן.

Nor are calculations to be made in them, unless these are in connection with a religious duty; for example, counting the contents of the charity box or the proceeds of a collection for redemption of captives etc. Funeral addresses are only delivered in them when these are of public interest, as for example for the great religious authorities of the city, which would be attended by the entire community.

Halacha 8ח׳

היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה.

Where a synagogue or house of study has two doors, one may not use it as a passage, entering at one door and leaving by the other to shorten a journey, since it is forbidden to enter these buildings except to fulfill a religious duty.

Halacha 9ט׳

מי שצריך ליכנס לבית הכנסת לקרות תינוק או חבירו יכנס ויקרא מעט או יאמר שמועה ואחר כך יקרא חבירו כדי שלא יכנס בשביל חפציו בלבד ואם אינו יודע יאמר לתינוק מן התינוקות קרא לי הפסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט בבית הכנסת ואח"כ יצא שהישיבה שם מעסקי המצות היא שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו'.

If one has occasion to go into a synagogue to call a child or other person, he may go in, but should read some portion of Scripture or recite a traditional dictum, so that his entry shall not be for the sake of his private affairs only. If he has no knowledge he should say to one of the children, "Recite to me the verse which you are now reading" or he should stay a while in the synagogue and then leave, for staying there is also a religious act, as it is said, "Happy are they that dwell in Thy house" (Psalms 84:5).

Halacha 10י׳

מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך ומותר לאדם ליכנס לבית הכנסת במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואם היה צריך לרוק ירוק בבית הכנסת.

One who entered a synagogue to pray or read Scripture may leave at the opposite door to that by which he entered, in order to take a short cut. A person may go into a synagogue with his staff, shoes, moneybelt and with dust on his feet. If he has need to do so, he may expectorate in the synagogue.

Halacha 11י״א

בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות שנאמר והשימותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם חוץ מכיבוד וריבוץ שאין מכבדין אותן ואין מרביצין אותן עלו בהן עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום.

Synagogues and houses of study that are in ruins retain their sacred character, as it is said, "And I will desolate your sanctuaries" (Leviticus 26:31)—even when desolate they still retain their sacred character. The same respect must be shown them when they are in ruins as when they were sound and in use. The only difference is in regard to sweeping and laying the dust. Synagogues in ruins are not swept nor sprinkled to lay the dust. If grass has sprung up in them, the blades are plucked and left there, so that the people may be stirred to rebuild the ruined edifices.

Halacha 12י״ב

אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחר ואחר כך סותרין זה שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן.

A synagogue may not be demolished with the intention to build another on the same site or on a different site. The proposed synagogue must first be erected, and then the existing structure may be demolished, for fear that a mishap may occur which will prevent the people building. This rule applies even to the erection of a single wall. The new wall must first be set up adjacent to the old wall, which may then be demolished.

Halacha 13י״ג

בד"א שלא חרבו יסודותיו או שלא נטו כתליו ליפול אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול סותרין אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב.

These rules apply to a structure, of which the foundations are not decayed. But if the foundations are failing or the walls threaten to collapse, the edifice is immediately demolished and work on the new building should be started at once, and proceed expeditiously by day and by night, for fear that there may be delay and the edifice would become a complete ruin.

Halacha 14י״ד

מותר לעשות בית הכנסת בית המדרש אבל בית המדרש אסור לעשותו בית הכנסת שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת ומעלין בקדש ולא מורידין וכן בני העיר שמכרו בית הכנסת יש להן ליקח בדמיו תיבה מכרו תיבה יש להן ליקח בדמיה מטפחות או תיק לספר תורה מכרו מטפחות או תיק לוקחים בדמיו חומשים מכרו חומשין לוקחין בדמיו ספר תורה אבל אם מכרו ספר תורה אין לוקחין בדמיו אלא ספר תורה אחר שאין שם קדושה למעלה מקדושת ספר תורה וכן במותריה.

A synagogue may be turned into a house of study, but a house of study may not be turned into a synagogue; the reason being that the sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue and objects may be raised to a holier use but not degraded to a less holy use. On the same principle, the residents of a town who sold a synagogue should use the proceeds to purchase a Tebah.*Elevated platform with a desk on which the Scroll of the Law is placed for public reading. If they sold a Tebah, they should buy with the proceeds wraps or a case for the scroll of the law. If they sold wraps or a case for the scroll of the law, they should use the proceeds to purchase single books of the Pentateuch. If they sold single books of the Pentateuch, they should buy with the proceeds a scroll of the law. But if they sold a scroll of the law, nothing else can be bought with the proceeds but another scroll of the law, for there is nothing that exceeds the sanctity of a scroll of the law. This same principle applies to money left over from proceeds of sales of sacred articles after other articles of higher sanctity had been purchased.

Halacha 15ט״ו

וכן אם גבו העם מעות לבנות בית המדרש או לבית הכנסת או לקנות תיבה או מטפחות ותיק או ספר תורה ורצו לשנות כל מה שגבו אין משנין אותן אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה ממנה אבל אם עשו מה שגבו לעשות והותירו משנין המותר לכל מה שירצו וכל כלי בית הכנסת כבית הכנסת פרוכת שעל הארון שמניחים בו הספרים כמטפחות הספרים ואם התנו עליהם הרי הן כפי התנאי.

So too, if the people had collected money to build a house of study or a synagogue, or to buy a Tebah, or wraps and a case (for a scroll of the law) or a scroll of the law, and they desire to use all the money for another purpose, they may only do so if the substitute to be bought is of a higher sanctity. If however the original purpose for which the collection had been made was accomplished, and a surplus was left over, they can use it for any purpose they please. All the appurtenances of a synagogue are in the same category with the synagogue. The curtain above the ark in which the scrolls are placed are in the same class with the wraps of the scrolls. If stipulations had been made with regard to the articles, these stipulations have to be fulfilled.

Halacha 16ט״ז

במה דברים אמורים שמותר למכור בית הכנסת בבית הכנסת של כפרים שלא עשו אותו אלא על דעת בני הכפר לבדם שיהיה להם להתפלל בו שאם רצו כולם למוכרו מותרין אבל בית הכנסת של כרכין הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרין אותו לעולם.

The statement that it is permitted to sell a synagogue only refers to a synagogue, erected in a village for the use of the villagers, that they may have a place where to pray. If all of them agree to sell it, they may do so. But as to a synagogue in a city, since it was built as a public place of worship for all, where any one who comes to that district shall be able to pray, it constitutes the public property of all Israel and may never be sold.

Halacha 17י״ז

בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן או לבנות בדמיו בית הכנסת אחר או לקנות בדמיו תיבה או ספר תורה צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי והוא המקום שמעבדין בו את העורות ולא בית הטבילה ולא בית המים ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר.

Villagers who desire to sell their synagogue, in order to erect with the proceeds another synagogue or purchase a Tebah or a scroll of the law, should stipulate with the purchaser that he is not to turn it into a bathhouse, tannery, ritual bath or laundry. If, at the time of the sale, the seven leaders of the community (forming the Executive), at a meeting of the residents, passed a resolution that the purchaser should be permitted to do any of the above things, it is permitted.

Halacha 18י״ח

וכן אם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר על מותר הדמים שיהיו חולין הרי הן חולין וכשלוקחין הדמים ובונין מהן בית הכנסת אחר או שיקנו מהם תיבה או מטפחות ותיק או חומשין או ספר תורה השאר יהא חולין כמו שהתנו ויעשו בהן מה שירצו.

So too, if the seven leaders of the community, at a meeting of the residents, resolve that the surplus of the purchase money be used for secular purposes, it may be so used. And when they receive the funds and expend them in the erection of another synagogue, or in the purchase of a Tebah, wraps, a case for a scroll of the law, or a Scroll of the law, or copies of single books of the Pentateuch, the surplus is secular in accordance with their resolution, and may be used for any purpose they please.

Halacha 19י״ט

וכן אם קבלו עליהן כל אנשי העיר או רובם אדם אחד כל מה שעשה עשוי והוא מוכר ונותן לבדו כפי מה שיראה ויתנה כפי מה שיראה.

So too, if all the residents or a majority of them have vested a single individual with authority over them, whatever he does is valid. He can, in his discretion sell or give away, and make any stipulations he deems fit.

Halacha 20כ׳

כשם שמותר להם למכור בית הכנסת כך נותנין אותו במתנה שאילו לא היה להם לציבור הנייה במתנה זו לא נתנוהו אבל לא משכירין אותו ולא ממשכנין אותו וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן מותרין למכור ולהחליף ולתת במתנה הלבנים והעצים והעפר שלהן אבל להלוותן אסור שאין הקדושה עולה מהן אלא בדמים או בהנייה שהיא כדמים.

Just as they are permitted to sell a synagogue, so they may give it away; for unless the community derived some advantage from the gift, they would not have made the gift. They must not however let their synagogue for rent or pledge it as security for a loan. So too, when synagogues are demolished to be rebuilt, the bricks, wood and earth may be sold, exchanged or given away, but not loaned, because the sanctity attached to the material passes only if money or a benefit equivalent to money is obtained in return.

Halacha 21כ״א

רחובה של עיר אע"פ שהעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות מפני שהקיבוץ רב ואין בתי כנסיות מכילין אותן אין בו קדושה מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפלה וכן בתים וחצרות שהעם מתקבצין בהם לתפלה אין בהם קדושה מפני שלא קבעו אותם לתפלה בלבד אלא עראי מתפללים בהן כאדם שמתפלל בתוך ביתו.

The broadway of a town, though the people worship there on fast-days and at special services,—the assemblies on such occasions being too large for the synagogues to accomodate—has no sanctity because its sacred use is casual and it has not been appointed for worship. Similarly, houses and courts where people meet for prayer have no sanctity, because they have not been set apart for worship but are only so used casually, just as a man prays in his own home.