הלכות ברכות ג׳Blessings 3

Halacha 1א׳

חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ"מ בלא לווי.

There are five species of grain;—wheat, barley, spelt, oats and rye. Spelt belongs to the wheat species; oats and rye belong to the barley species. As long as they are in the ear, these five species are everywhere called produce. After having been threshed and winnowed, they are termed grain. When they have been ground and the meal has been kneaded and baked, the product is called bread. The bread made of any of these species is everywhere styled bread without qualification.

Halacha 2ב׳

האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ולאחריה ארבע ברכות אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.

Whoever eats bread has to recite before the meal the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who bringest forth bread from the earth"; [and after the meal, the four blessings of the Grace after meals.*Words in brackets are not in the manuscript but are in the printed text.] If one eats grain, plainly boiled, he recites before the meal the blessing; *All these blessings have the introductory formula “Blessed art Thou Lord, our God, King of the Universe”. "… Who createst the fruit of the earth", and after it, "Who createst many living beings with their wants etc.". If one eats meal, he first recites the blessing "by Whose word all things exist", and after he has eaten, "Who createst many living beings".

Halacha 3ג׳

קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.

Meal of any one of these five species of grain that had been boiled and then mixed with water or other fluids, if it is so thick that it can be eaten and masticated, requires, before it is eaten, the recital of the blessing, "Who createst various kinds of foods," and after it is eaten, the recital of the blessing, "For the sustenance and nourishment etc." If the gruel was so thin that it could only be drunk, the blessing before partaking of it is, "by Whose word all things exist", and afterwards that beginning, "Who createst many living beings".

Halacha 4ד׳

קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות.

If meal of one of these five species was boiled in a saucepan by itself, or mixed with other ingredients, as in the case of pancakes etc., or if grain was split or crushed and boiled in a saucepan as for example, groats or crushed early grain—all of which are called pot-food,—or if any one of these five species was mixed, either in the form of meal or bread with any cooked food, the blessing to be recited before partaking of it is "Who createst different species of food."

Halacha 5ה׳

בד"א כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת.

This only applies when this species of grain was regarded by the consumer as the chief constituent in the dish and not as an adjunct. But if one of the five species of grain that had been mixed with other ingredients was secondary, the consumer recites the blessing for the chief constituent of the dish and is freed from the obligation of uttering a blessing for the adjunct. For the general rule in the recital of blessings is that where a dish contained both a principal and a secondary constituent, the blessing is recited for the principal constituent, and this recital dispenses one from reciting a blessing for the adjunct, whether the latter was mixed with the former or not.

Halacha 6ו׳

כיצד היא הטפלה המעורבת כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר.

What is a mixed adjunct? For example, if turnip or cabbage is cooked, and meal of one of the five species of grain is added in the cooking to thicken the dish, the blessing "Who created different species of foods" is not recited, because the turnip or cabbage is the principal constituent while the meal is secondary. For everything added to a dish to give it thickness, fragrance or color, is adjunctory. What however is added to give savour [taste] to the mixture, is regarded as a chief constituent. Accordingly, when various kinds of honey are cooked together with the addition of starch to thicken the mixture in order to make sweetmeats, the blessing "Who createst different species of food" is not recited over the products, since the principal constituent is the honey.

Halacha 7ז׳

כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו וכן כל כיוצא בזה.

What is an unmixed adjunct? If one needs to eat salt fish and eats bread with it, so that the salt should not injure his throat and tongue, he recites the blessing for the salty dish, and this dispenses him from the obligation of reciting the blessing for the bread, since the bread is an adjunct. The same rule applies to similar cases.

Halacha 8ח׳

הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות.

When bread is broken up and the pieces are cooked in a saucepan or kneaded together with the addition of broth, if there are some pieces of the size of an olive, or if they are recognizable as bread,—their appearance being unchanged, the blessing before eating them is "Who bringest forth bread from the earth". But if none of the pieces is of the size of an olive, or if they have completely lost the appearance of bread, the blessing before eating them is "Who createst different species of food."

Halacha 9ט׳

עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא.

When dough is baked in the earth, as the Arabs who live in the desert bake it, the previous blessing is "Who createst different kinds of food", the product riot having the appearance of bread. If one makes a meal of it, the blessing is "Who bringest forth bread from the earth." So too when a dough is kneaded with honey, oil or milk, or mixed with different ingredients and then baked—this is termed cake,—the blessing, before eating it, is "Who createst different kinds of food." But if one makes a meal of it, the blessing is "Who bringest forth bread from the earth."

Halacha 10י׳

אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.

When rice is cooked or bread is made of it, the blessing said before eating it is "Who createst various kinds of food", and afterwards "Who createst many living beings etc."—provided however that the food is not mixed with anything else but is only rice. When bread is made of millet or other species of rice, the blessing recited before eating it is "By Whose word all things exist", and afterwards "Who createst many living beings etc."

Halacha 11י״א

כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז.

Any food for which the blessing "Who bringest forth bread from the earth" is first said, requires, after it is eaten, the recital of the full Grace after Meals with its four blessings. Any food for which the blessing "Who createst different kinds of food" is first said requires after the meal the Blessing which is an epitome of the first three blessings of the Grace after meals. Rice is an exception to this rule.

Halacha 12י״ב

במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל.

The above rules apply if the food consumed is as much [in size] as an olive, or more. But if the food eaten by an individual is less in volume than an olive—whether it be bread or other food,—or if the quantity drunk by a person is less than the fourth of a Log—whether it be wine or other liquids, he first recites the blessing prescribed for the particular food or drink but says no blessing afterwards.

Halacha 13י״ג

וזו היא ברכה אחת מעין שלש:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון.

The Epitome of the first three blessings of the Grace after meals is as follows: "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, for the sustenance and for the nourishment, and for the desirable, good and ample land which Thou wast pleased to give as an heritage unto our fathers. Have mercy, O Lord our God, (upon us and upon Israel Thy people),*Omitted in the manuscript. upon Jerusalem Thy city, and upon Zion, the abiding-place of Thy glory. Lead us up thither and make us rejoice in its rebuilding."*“May we eat of its fruits and be satisfied with its goodness” is in the manuscript but marked to be struck out. And we will bless Thee for it in holiness and purity. Blessed art Thou, O Lord, for the land and for the sustenance." On Sabbaths and Festivals a reference to the special sanctity of the day is added, as in the Grace after meals.