ויקרא רבה ל׳Vayikra Rabbah 30

Section 1א׳

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ויקרא כג, מ), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ח, י): קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, קְחוּ מוּסָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְאַל כָּסֶף, (ישעיה נה, ב): לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם, לָמָּה אַתֶּם שׁוֹקְלִים כֶּסֶף לִבְנֵי עֵשָׂו בְּלוֹא לֶחֶם, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה. (ישעיה נה, ב): וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה, לָמָּה אַתֶּם יְגֵעִים וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂבֵעִים, בְּלֹא לְשָׂבְעָה, עַל שֶׁלֹּא שְׂבַעְתֶּם מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא אֲבוֹי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרָאי אָמַר, כְּתִיב (ירמיה ל, כ): וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו, אֲפִלּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה, חוּץ מִשְּׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, שֶׁאֵינָן נוֹטְלִין אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָה בִּלְבָד, אֲבָל שְׂכַר דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִתֵּן מַתַּן שְׂכָרָהּ. תָּנֵי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְצָצִין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם חוּץ מִמַּה שֶּׁמּוֹצִיא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמַה שֶּׁהַתִּינוֹקוֹת מוֹלִיכִים לְבֵית רַבָּן, אִם מוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ אִם פּוֹחֵת פּוֹחֲתִין לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְטַיֵּל, סָלֵק מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין, וַהֲוָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מִסְמַךְ לֵיהּ, מָטוֹן חַד בֵּית חֲקַל אֲמַר הָדֵין בֵּית חַקְלָא הֲוָה דִידִי וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית כַּרְמָא אֲמַר הָדֵין בֵּית כַּרְמָא דִידִי הֲוֵית וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא. מָטוֹן חַד דְּבֵית זֵיתָא, אֲמַר הָדֵין בֵּית זֵיתָא דִידִי הֲוָה וְזַבֵּינִית יָתֵיהּ בִּגְלַל לְמִזְכֵּי בְּאוֹרַיְתָא, שָׁרֵי רַבִּי חִיָּא בָּכֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָה אַתְּ בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ עַל דְּלָא שְׁבַקְתְּ לְסִיבוּתָךְ כְּלוּם. אָמַר לוֹ קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי שֶׁמָּכַרְתִּי דָבָר שֶׁנִּבְרָא לְשִׁשָּׁה יָמִים וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וּכְתִיב (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב רַבִּי יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה, (דברים ט, ט): בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא רָאוּ מִטָּתוֹ שֶׁפָּרְחָה בָּאֲוִיר, וְהָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבָּא הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טִירְיָא, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, מַהוּ מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל, אֶלָּא דַהֲוָה קָרָיי וְתָנָיי וּפַּיְיטָן וְדַרְשָׁן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מִשְּׂכַר לְקִיחָה אַתָּה לָמֵד שְׂכַר לְקִיחָה, בְּמִצְרַיִם כְּתִיב (שמות יב, כב): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, בְּכַמָּה הֲוָת טִימְיָא דִּידֵיהּ בְּאַרְבָּעָה מִינֵי, וְהוּא גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל לִירַשׁ בִּזַּת הַיָּם, בִּזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, בִּזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. לוּלָב שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָדָם בְּכַמָּה דָּמִים, וְכַמָּה מִצְווֹת יֵשׁ בּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

“You shall take for you on the first day the fruit of a pleasant tree, branches of date palms, and a bough of a leafy tree, and willows of the brook, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40). “You shall take for you on the first day” – Rabbi Abba bar Kahana began: “Take my admonishment, and not silver” (Proverbs 8:10) – take the admonishment of Torah and not silver. “Why do you weigh out silver not for bread?” (Isaiah 55:2) – why do you weigh out silver for the descendants of Esau? “Not for bread” – it is because you did not get your fill of the bread of Torah. “And your exertion for no satisfaction” (Isaiah 55:2) – why do you exert yourselves while the nations of the world are satisfied? “For no satisfaction” – it is because you did not get your fill of the wine of Torah, as it is written: “Drink of the wine that I mixed” (Proverbs 9:5). Rabbi Berekhya and Rabbi Ḥiyya his father said in the name of Rabbi Yosei ben Nehorai: It is written: “I will reckon with all his oppressors” (Jeremiah 30:20), even charity collectors, other than for the wages of Bible teachers and Mishna teachers, who do not collect wages, but rather reimbursement for lost time. But wages for [teaching even] one matter of Torah, no person is able to pay its wages. It is taught: From Rosh HaShana, a person’s sustenance is determined, with the exception of his expenditures for Shabbatot, festivals, and the New Moon, and the expenditures of taking the children to school. If he increases, it is increased for him; if he decreases, it is decreased for him. Rabbi Yoḥanan was strolling, ascending from Tiberias to Tzippori, and Rabbi Ḥiyya bar Abba was supporting him. They arrived at a certain field. He said: ‘This field was mine and I sold it in order to acquire Torah.’ They arrived at a certain vineyard. He said: ‘This vineyard was mine and I sold it in order to acquire Torah.’ They arrived at a certain olive grove. He said: ‘This olive grove was mine and I sold it in order to acquire Torah.’ Rabbi Ḥiyya began weeping. Rabbi Yoḥanan said: ‘Why are you weeping?’ He said to him: ‘Because you did not leave anything for your old age.’ [Rabbi Yoḥanan] said to him: ‘Is it insignificant in your eyes what I did, that I sold an item that was created in six days and acquired an item that was given in forty days, as it is stated: “He was there with the Lord forty days and forty nights” (Exodus 34:28), and it is written: “I stayed on the mountain forty days and forty nights” (Deuteronomy 9:9)?’ When Rabbi Yoḥanan died, his generation read in his regard: “If a man would give all the wealth of his house for love” (Song of Songs 8:7), the love that Rabbi Yoḥanan had for the Torah, “he would be scorned [boz yavuzu lo].” When Rabbi Hoshaya of Tireya died, they saw his bier floating in the air. His generation read in his regard: “If a man would give all the wealth of his house for the love” that the Holy One blessed be He loved Rabbi Hoshaya of Tireya, he would be scorned. When Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon died, his generation read in his regard: “Who is this coming up from the wilderness like columns of smoke, perfumed with myrrh and frankincense, and with all the powders of the merchant?” (Song of Songs 3:6). What is “with all the powders of the merchant”? It is that he was a master of Bible, of Mishna, liturgy, and homiletics. Rabbi Abba bar Kahana said: From the reward for taking you derive the reward for taking. In Egypt, it is written: “You shall take a bundle of hyssop” (Exodus 12:22). How much was its price? It was four maot, and it led to Israel taking possession of the plunder at the sea, the plunder of Siḥon and Og, and the plunder of the thirty-one kings [of Canaan]; the palm branch that costs a person a considerable sum of money and includes several mitzvot, all the more so. Therefore, Moses exhorts Israel and says to them: “You shall take for you on the first day.”

Section 2ב׳

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד אִם חַיִּים אַתָּה צָרִיךְ, יִסּוּרִין אַתָּה צָרִיךְ, כְּדִכְתִיב (משלי ו, כג): וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. שׂבַע שְׂמָחוֹת, שִׂבְּעָנוּ בַּחֲמִשָּׁה שְׂמָחוֹת, מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדוֹת. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁעֲתִידִים לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה וּפְנֵיהֶם דּוֹמוֹת לַחַמָּה וּלְבָנָה, לָרָקִיעַ, לַכּוֹכָבִים, לַבְּרָקִים וּלְשׁוֹשַׁנִּים וְלַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לַחַמָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): בָּרָה כַּחַמָּה. לַלְּבָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): יָפָה כַלְּבָנָה. לָרָקִיעַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. לַכּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לַבְּרָקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ה): מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. לְשׁוֹשַׁנִּים מִנַּיַן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, א): לַמְנַצֵּחַ עַל שׁשַׁנִּים. לַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ. (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנוּ אֵיזוֹ כַּת הַחֲבִיבָה וְהַנְּעִימָה שֶׁבָּהֶן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר זוֹ שֶׁבָּאָה מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִכֹּחָן שֶׁל מִצְווֹת, וְאָחֳרָנָא אָמַר אֵלּוּ סוֹפְרִין וּמַשְׁנִין שֶׁמְּלַמְּדִין תִּינוֹקוֹת בַּאֲמִתָּן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

Another matter: “You shall take for you” – that is what is written: “Inform me of the way of life, abundant joy” (Psalms 16:11). David said before the Holy One blessed be He: Inform me which gate leads directly to life in the World to Come. Rabbi Yudan said: The Holy One blessed be He said to David: If it is life that you need, you need suffering [yisurin], as it is written: “Rebukes of admonition [musar] are the way of life” (Proverbs 6:23). “Abundant joy [sova semaḥot]” (Psalms 16:11) – He satisfied us [sabenu] with five joys [semaḥot]: Bible, Mishna, Talmud, Tosefta, and aggada. Alternatively, “abundant joy in Your presence” (Psalms 16:11) – these are the seven groups of righteous people who are destined to receive the Divine Presence, and their faces are similar to the sun, the moon, the firmament, the stars, lightning, lilies, and the pure candelabrum that was in the Temple. To the sun, from where is it derived? As it is stated: “Pure like the sun” (Song of Songs 6:10). The moon, from where is it derived? As it is stated: “Fair like the moon” (Song of Songs 6:10). The firmament, from where is it derived? As it is stated: “The wise will shine like the radiance of the firmament” (Daniel 12:3). The stars, from where is it derived? As it is written: “Those who lead the multitudes to righteousness, like the stars, forever and ever” (Daniel 12:3). Lightning, from where is it derived? As it is stated: “Their appearance is like torches, they romp like lightning” (Nahum 2:5). Lilies, from where is it derived? As it is stated: “For the conductor, for lilies” (Psalms 45:1). The pure candelabrum, from where is it derived? As it is stated: “He said to me: What do you see? I said: I saw, and behold, a candelabrum of gold in its entirety” (Zechariah 4:2). “Eternal pleasure [ne’imot] is by Your right hand” (Psalms 16:11). Who will inform us which group is the most beloved and delightful [hane’ima] among them? There are two amora’im; one said: The one that comes from the power of Torah and from the power of mitzvot. The other said: These are the Bible teachers and the Mishna teachers, who teach children accurately, as they are destined to stand to the right of the Holy One blessed be He. That is what is written: “Eternal pleasure is by Your right hand.” Another matter: “Sova semaḥot” (Psalms 16:11) – do not read it so, but rather, as “seven [sheva] celebrations [semaḥot]”; these are the seven mitzvot of the festival of Sukkot, and these are: The four species of the palm branch, sukka, the festival peace offerings, and the peace offerings of rejoicing. If [one brings] festival offerings, why [also] offerings of rejoicing; if offerings of rejoicing, why festival offerings? Rabbi Avin said: This is analogous to two [litigants] who came before a judge and we do not know who prevailed. But if one comes and takes palm branches in his hand we know that he is the one who prevailed. So, Israel and the nations of the world litigate before the Holy One blessed be He on Rosh HaShana, and we do not know who prevailed. But when Israel emerges from before the Holy One blessed be He with their palm branches and their citrons in their hands, we know that it is Israel that emerged victorious. Therefore, Moses exhorts Israel and says to them: “You shall take for you on the first day.”

Section 3ג׳

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, יח): פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל בַּדִּין וְנִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְהֵן אוֹמְרִים נָצְחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, כט): וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל אִם קִיַּמְתֶּם מִצְוַת לוּלָב שֶׁנִּקְרָא נָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, הֲרֵי אַתָּה מְבֻשָּׂר שֶׁנִּצַּחְתָּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. אָמַר רַבִּי אָבִין, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְאָמַר רַבִּי אָבִין אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד עַל אַפּוֹ שֶׁל דָּוִד, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט שֶׁצַּדִּיקִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ כְּגוֹן: אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, חִזְקִיָּה וְיֹאשִׁיָּה, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים עב, א): אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וּבְשָׁעָה שֶׁצּוֹפֶה רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן: אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי פָּתַר קְרָיָה בַּפּוֹעֵל הַזֶּה, מָה הַפּוֹעֵל הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר לִכְשֶׁיַּפְלִיג מְלַאכְתּוֹ קִמְעָא וְיַלְקִישֶׁנָּה בַּסּוֹף כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ל, מב): וְהָיוּ הָעֲטֻפִים לְלָבָן, מַהוּ הָעֲטֻפִים, רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי חִלְקִיָה אָמַר לַקִּישָׁא. דָּבָר אַחֵר, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, הָיָה לוֹ לוֹמַר לֹא בָזָה תְּפִלָּתוֹ, וְאִם לֹא בָזָה תְּפִלָּתָם, הָיָה לוֹ לוֹמַר פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָרִים, אֶלָּא פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, זֶה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה עַרְעָר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, זוֹ תְּפִלָּתוֹ וּתְפִלַּת אֲבוֹתָיו, דִּכְתִיב (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ, מַהוּ וַיֵּעָתֶר לוֹ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּעֲרָבְיָא צָוְוחִין לַחֲתִירָתָא עֲתִירָתָא. (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ, בַּמֶּה הֱשִׁיבוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוֹנָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, בָּרוּחַ הֱשִׁיבוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (דברי הימים ב לג, יג): וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה אִית דִּין וְאִית דַּיָּנָא. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָא בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא נָבִיא, לֹא כֹהֵן וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ בִּלְבָד, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תִּבְזֶה אֶת תְּפִלָּתָם, (תהלים קב, יט): תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַשָּׁבִים, (תהלים קב, יט): וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה נָטוּי לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיוּ נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, אֵלּוּ דּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְראוֹת אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, לִקַּח לוּלָב וְאֶתְרוֹג וּנְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

Another matter: “You shall take for you on the first day” – that is what is written: “He has heeded the prayer of the destitute; He did not despise their prayer” (Psalms 102:18), as Israel prevailed at trial, and their iniquities were atoned; and they say: Israel prevailed [natzeḥu], as it is stated: “Moreover, the Eternity [netzaḥ] of Israel will not lie and will not regret” (I Samuel 15:29). That is what David said to Israel: ‘If you have fulfilled the mitzva of the palm branch, which is called delightful [ne’ima],’ as it is stated: “Eternal pleasure [ne’imot] is by Your right hand,” ‘you will be informed that you have prevailed over the nations of the world,’ as it is stated: “Moreover, the Eternity [netzaḥ] of Israel.” Therefore, Moses exhorts Israel and says to them: “You shall take for you on the first day.” Rabbi Avin said: “He has heeded the prayer of the destitute” (Psalms 102:18) – and Rabbi Avin said: We are unable to ascertain David’s nature; sometimes he calls himself poor, sometimes he calls himself king. How [is this to be understood]? When he would gaze and see that righteous individuals were destined to emerge from him, such as Asa, Yehoshafat, Hezekiah, and Yoshiya, he would call himself king, as it is stated: “Endow the king with Your justice, God” (Psalms 72:1). But when he would gaze [and see] wicked individuals emerging from him, such as Aḥaz, Menashe, and Amon, he would call himself poor, as it is stated: “The prayer of a poor man, when he feels overwhelmed” (Psalms 102:1). Rabbi Alexandri interpreted the verse regarding this laborer, just as this laborer sits and waits for when he takes a short break from his labor and ultimately finishes it later, just as it says: “The atufim will be for Lavan” (Genesis 30:42). What are “the atufim”? Rabbi Yitzḥak ben Rabbi Ḥilkiya: The late ones. Another matter: “He has heeded the prayer of the destitute [haarar]; [He did not despise their prayer]” (Psalms 102:18) – it should have said: “He did not despise his prayer.” If it says: “He did not despise their prayer,” it should have said: “He has heeded the prayer of the destitute [haararim].” Rather, “He has heeded the prayer of the destitute” – this is the prayer of Menashe king of Judah, who was destitute of good deeds. “He did not despise their prayer” – this is his prayer and the prayer of his ancestors, as it is written: “He prayed to Him, and He acceded to his entreaty” (II Chronicles 33:13). What is “He acceded to his entreaty [vaye’ater lo]”? Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon said: In Arabia, they call digging [ḥatirata] atirata. He restored him to Jerusalem to his kingdom” (II Chronicles 33:13) – how did He restore him? He restored him with the wind, just as it is said: He causes the wind to blow. At that moment, “Menashe knew that the Lord, He is God” (II Chronicles 33:13). At that moment, Menashe said: There is justice, and there is a Judge. Rabbi Yitzḥak interpreted the verse regarding these generations that have neither a king nor a prophet, neither a [High] Priest nor the Urim and the Tumim, and they have nothing other than prayer alone. David said before the Holy One blessed be He: ‘Master of the universe, do not despise their prayers. “Let this be written for the generation to come”’ (Psalms 102:19) – from here [it may be inferred] that the Holy One blessed be He accepts penitents. “And a people which shall be created shall praise the Lord” (Psalms 102:19), [indicates] that the Holy One blessed be He creates them as a new creation. Another matter: “Let this be written for the generation to come” (Psalms 102:19) – this is the generation of Hezekiah, which was on the verge of death. “And a people which shall be created shall praise the Lord” (Psalms 102:19), [indicates] that the Holy One blessed be He created them as a new creation. Alternatively, “let this be written for the generation to come” – this is the generation of Mordekhai, which was on the verge of death. “And a people which shall be created shall praise the Lord,” [indicates] that He created them as a new creation. Alternatively, “let this be written for the generation to come,” refers to these generations, which are on the verge of death. “And a people which shall be created shall praise the Lord,” [indicates] that the Holy One blessed be He is destined to create them as a new creation. What is incumbent upon us to do? To take a palm branch and a citron and laud the Holy One blessed be He. Therefore, Moses exhorts Israel and says to them: “You shall take for you on the first day.”