דברים רבה ג׳Devarim Rabbah 3

Section 1א׳

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוֹרָה שֶׁעֲשׂוּיָה פְּרָקִים פְּרָקִים, מַהוּ לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַמַּרְכִּיב קְנֵי מְנוֹרָה בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת, וּמִשּׁוּם מָה מְחַיֵּב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּרְכִּיב אֶת הַמְנוֹרָה בְּשַׁבָּת כְּאָדָם שֶׁבּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּר' חֲנִינָא, אֵימָתַי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כְּשֵׁם שֶׁרָאוּי לָהּ, תְּחִלָּה כְּשֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן בְּאָלוּשׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ל): וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא לְרָעָתְךָ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשַּׁבָּת, לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶלָּא לְטוֹבָתְךָ, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי חִיָּא בְּר' אַבָּא אַתְּ מְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּמְהַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר, מִנַּיִן (ישעיה נח, יג): וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה נח, יד): אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' (תהלים לז, ד): וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ (דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.

“It will be, because you heed these ordinances, and observe and perform them, that the Lord your God will maintain for you the covenant and the kindness regarding which He took an oath to your forefathers” (Deuteronomy 7:12). Halakha: If a person of Israel has a candelabrum made of separate pieces, may one carry it on Shabbat? So taught the Sages: One who assembles the branches of a candelabrum on Shabbat incurs liability to bring a sin offering. For what is he liable? Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Yoḥanan: One who assembles the candelabrum on Shabbat is like one who builds on Shabbat, and one who builds on Shabbat is liable. Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: When did Israel observe Shabbat properly? When it was first given to them in Alush. From where is this derived? As it is stated: “The people rested on the seventh day” (Exodus 16:30). [God said:] ‘Do you perhaps think that I gave you Shabbat to your detriment? I gave it only for your benefit.’ How so? Rabbi Ḥiyya ben Rabbi Abba said: [God said:] ‘You sanctify the Shabbat with food, drink, and clean garments, and bring pleasure to your soul, and I will give you reward.’ From where is this derived? “And you call Shabbat a delight…” (Isaiah 58:13). What is written thereafter? “Then you will delight in the Lord” (Isaiah 58:14). “[Delight in the Lord], and He will grant you the desires of your heart” (Psalms 37:4). Israel said to Him: ‘When will you give us the reward for the mitzvot that we perform?’ The Holy One blessed be He said to them: ‘The mitzvot that you perform, their fruits you consume now, but their reward I will give you at the end [be’ekev].’ From where is this derived? From what we read in our verse: “It will be, because [ekev] you heed.”

Section 2ב׳

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה עֵקֶב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ס, ט): לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, מַהוּ גִּלְעָד, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כו' עַד שֶׁהֵן מִבְּנֵי יְהוּדָה. דָּבָר אַחֵר (תהלים ס, י): מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹפֵת אֲנִי לְמוֹאָב יוֹרָה שֶׁל פֻּרְעָנוּת, מַהוּ (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל מוּכָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי דּוֹרֵךְ גִּתָּהּ שֶׁל אֱדוֹם בַּעֲקֵב רַגְלִי, אֵימָתַי, וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֶתְכֶם כְּעֶבֶד שֶׁאֲדוֹנוֹ מְבַקֵּשׁ לִמְכֹּר אוֹתוֹ קוֹרִיסִין בְּכָל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, אֶלָּא כָּךְ אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם יִסּוּרִין עַד שֶׁתָּכִינוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶצְלִי. אָמַר רַב אַחָא בִּשְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יַנִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יב): לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְךָ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, וְעַד הֵיכָן אֲנִי מְיַסֵּר אֶתְכֶם, עַד הֶעָקֵב (עמוס ד, יב): עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ, עַד שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי עַד הֶעָקֵב.

Another matter, “it will be, because [ekev]” – this is what the verse said: “Gilad is mine, Manasseh is mine” (Psalms 60:9). What is Gilad? Reish Lakish said…they were from the sons of Judah. Another matter, “Moav is my washbasin” (Psalms 60:10) – Rabbi Shimon ben Ḥalafta said: The Holy One blessed be He said: ‘I will place a cauldron of punishment on the fire for Moav.’ What is, “I will cast my shoe on Edom”? (Psalms 60:10). The Holy One blessed be He said: ‘When everything is prepared for repentance, I will stomp Edom’s winepress with the heel [baakev] of my foot.’ When will “it be, ekev”? It will be when “you heed.” The Holy One blessed be He said to Israel: ‘My children, do not believe that I am treating you like a slave whose master seeks to sell him [because he is] deficient, for whatever [price] he can fetch. Rather, I will bring suffering upon you until you prepare your heart [to return] to Me.’ Rav Aḥa said: The Holy One blessed be He took an oath that He would never forsake Israel. From where is this derived? As it is stated: “Therefore [lakhen], so I will do to you, Israel” (Amos 4:12), and lakhen is nothing other than an oath, like the matter that is stated: “Therefore [velakhen], I have taken an oath to the sons of Eli” (I Samuel 3:14). Until when will I afflict you? Until the end [haakev]. “Because [ekev] I will do this to you” (Amos 4:12) – until you observe My mitzvot completely [ad haakev].

Section 3ג׳

דָּבָר אַחֵר, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (דברים ז, ט): וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ פִּקָּדוֹן, וּמֵת אוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, בָּא בְּנוֹ וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַפִּקָּדוֹן מִיָּדוֹ, אָמַר לוֹ תֵּן לִי הַפִּקָּדוֹן שֶׁהִפְקִיד אַבָּא אֶצְלְךָ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ מָצָאתָ אַחֵר טוֹב מִמֶּנִּי, הַפִּקָּדוֹן שֶׁאֶצְלִי לֹא שָׁמַרְתִּי אוֹתוֹ וְלֹא קִפַּלְתִּי אוֹתוֹ. כָּךְ כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יִרְמְיָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל (ירמיה ב, ה): מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל, עַל כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לֹא קִיַּמְתִּי, נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם שֶׁאֲנִי מְבָרֵךְ אֶת בְּנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וגו', לֹא בֵּרַכְתִּי אֶתְכֶם עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם. אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶתְכֶם בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יד): וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל, לֹא עָשִׂיתִי כָּךְ, (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל, לְפִיכָךְ אָמַר משֶׁה (דברים ז, ח): וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה, מִן (דברים ז, ח): וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא הָאֵל הַנֶּאֱמָן. דָּבָר אַחֵר, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וכו' בָּא בְּנוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת הַפִּקָּדוֹן, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ וְהָבֵא שְׁנֵי אִיסְטַרְטִין וּשְׁנֵים עָשָׂר בִּלְבִיטוֹן וְעַל יְדֵיהֶן אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת הַפִּקָּדוֹן, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֲבוֹתֵיכֶם הִפְקִידוּ אֶצְלִי פִּקָּדוֹן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, טז): פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, אָמַר לָהֶן יָבוֹאוּ שְׁנֵי אִיסְטַרְטִין וּשְׁנֵים עָשָׂר בִּלְבִיטוֹן, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן וּשְׁנֵים עָשָׂר רָאשֵׁי שְׁבָטִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ג ד): תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה. דָּבָר אַחֵר, הָאֵל הַנֶּאֱמָן. רַבָּנִין אָמְרֵי מֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ יוֹדֵעַ אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָיָה דָּר בְּעִיר אַחַת בַּדָּרוֹם, וְהָלְכוּ אֲנָשִׁים לְהִתְפַּרְנֵס שָׁם, וְהָיוּ בְּיָדָן שְׁתֵּי סְאִין שֶׁל שְׂעוֹרִים וְהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ וְשָׁכְחוּ אוֹתָן וְהָלְכוּ לָהֶן, וְהָיָה רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר זוֹרֵעַ אוֹתָן בְּכָל שָׁנָה וְעוֹשֶׂה אוֹתָן גֹּרֶן וְכוֹנְסָן, אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים הָלְכוּ אוֹתָן הַחֲבֵרִים לְשָׁם, לִתְבֹּעַ אוֹתָן לִתֵּן לָהֶם, מִיָּד הִכִּיר אוֹתָן רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וּטְלוּ אוֹצְרוֹתֵיכֶם, הֲרֵי מֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתָּה יוֹדֵעַ אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָלַךְ לְעִיר אַחַת וְהָיוּ הָעַכְבָּרִים אוֹכְלִים בִּתְחוּמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, בָּאוּ וּבִקְּשׁוּ הֵימֶנוּ, מֶה עָשָׂה רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, אָמַר לָהֶן לָמָּה אֵין אַתֶּם מַפְרִישִׁין מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם כָּרָאוּי, מְבַקְּשִׁים אַתֶּם שֶׁנַּעֲרֹב אֶתְכֶם, שֶׁאִם אַתֶּם מַפְרִישִׁין מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם כָּרָאוּי אֵין עַכְבָּרִים אוֹכְלִין עוֹד, אָמְרוּ לוֹ אִין, עָרַב אוֹתָן וְהָלְכוּ הָעַכְבָּרִים וְלֹא נִרְאוּ עוֹד. דָּבָר אַחֵר, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר שִׁיחִין לָרַבִּים, בִּתּוֹ הָיְתָה הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וּבָאת לַעֲבֹר בַּנָּהָר וּשְׁטָפָהּ, בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי פִּינְחָס כָּךְ הִגִּיעַ לְבִתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, אָמַר לָהֶם אִי אֶפְשָׁר, כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמַּיִם, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת בִּתּוֹ בַּמַּיִם, מִיָּד נָפְלָה צְוָחָה בָּעִיר בָּאֲתָה בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּיוָן שֶׁאָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר כָּךְ, יָרַד מַלְאָךְ וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח שֶׁלָּקַח חֲמוֹר אֶחָד מִיִּשְׁמְעֵאלִי אֶחָד, הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ בּוֹ אֶבֶן אַחַת טוֹבָה תְּלוּיָה לוֹ בְּצַוָּארוֹ, אָמְרוּ לוֹ, רַבִּי, (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, חֲמוֹר לָקַחְתִּי אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי, הָלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ לְאוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי, וְקָרָא עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, הֱוֵי מֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתָּה יוֹדֵעַ אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם לְיִשְׂרָאֵל שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין, מִנַּיִן (שמות יב, יז): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, אֲבָל מַתַּן שְׂכָרָן וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, בְּעֵקֶב אֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם.

Another matter, what is written above? “You shall know that the Lord your God, He is God, the faithful God” (Deuteronomy 7:9) – Rabbi Ḥiyya bar Abba said: To what is the matter comparable? To the friend of a king who entrusted a deposit to the hands [of the king]. The friend of the king died, and his son came and requested the deposit from [the king]. He said to him: ‘Give me the deposit that my father entrusted with you.’ The king said to him: ‘Have you found another better than I? Have I not guarded the deposit that is with me, and have I not folded it?’ So, when Israel sinned in the days of Jeremiah, the Holy One blessed be He said to Jeremiah: ‘Go and say to Israel: “What injustice did your fathers find in Me?” (Jeremiah 2:5). I took an oath to them that I will bless their descendants, as it is stated: “For I will bless you….” (Genesis 22:17). Did I not bless you by means of Moses, as it is stated: “The Lord your God has multiplied you”? (Deuteronomy 1:10). I said to him that I would take them out with great wealth, as it is stated: “Then they will emerge with great wealth” (Genesis 15:14). Did I not do so?’ – “He brought them out with silver and gold; none among His tribes faltered” (Psalms 105:37). That is why Moses said: “And from His observance of the oath” (Deuteronomy 7:8), “He redeemed you from the house of bondage” (Deuteronomy 7:8); you know that He is the faithful God. Another matter, “That the Lord your God, He is God” (Deuteronomy 7:9) – Rabbi Levi said: To what is the matter comparable? To the friend of a king…his son came and requested the deposit from him. The king said to him: ‘Go bring two military commanders and twelve advisers, and through them I will give you the deposit.’ So the Holy One blessed be He said when Israel departed from Egypt: ‘Your ancestors entrusted Me with a deposit [pikadon].’ From where is this derived? As it is stated: “I have remembered [pakod pakadeti] you” (Exodus 3:16). He said to them: ‘Let two commanders and twelve advisers come’ – these are Moses and Aaron and the twelve heads of the tribes. From where is this derived? As it is stated: “You shall count [tifkedu] them according to their hosts, you and Aaron…. And with you shall be a man for each tribe” (Numbers 1:3–4). Another matter, “the faithful God” – from the faithfulness of mortal man you can know the faithfulness of the Holy One blessed be He. There was an incident involving Rabbi Pinḥas ben Yair who was residing in a certain city in the South. People went there to earn a living. They had two se’a of barley and they deposited it with him, forgot about it, and left. Rabbi Pinḥas ben Yair would sow them every year, place them in a grain pile and gather them. Seven years later, those same friends went there, to demand that he give it to them. Rabbi Pinḥas ben Yair recognized them immediately and said to them: ‘Come and take your storehouses.’ That is, from the faithfulness of mortal man you can know the faithfulness of the Holy One blessed be He. There was another incident involving Rabbi Pinḥas ben Yair, who went to a certain city, and the mice were devouring [everything] within the boundaries of that city. They came and asked his help. What did Rabbi Pinḥas ben Yair do? He said to them: ‘Why do you not separate your tithes properly? Are you asking me to guarantee you that if you separate your tithes properly the mice will devour no more?’ They said to him: ‘Yes.’ He guaranteed them, and the mice departed and were not seen again. Another matter, there was an incident involving a certain man who would dig water channels for the public. His daughter was walking on her way and came to cross a river, and it swept her away. They came and said to Rabbi Pinḥas: ‘This happened to the daughter of so-and-so.’ He said to them: ‘It is impossible; since he performed the will of the Holy One blessed be He concerning water, the Holy One blessed be He would not eliminate his daughter by means of water.’ Immediately there was an outcry in the city: ‘The daughter of so-and-so has come!’ Our Rabbis say: When Rabbi Pinḥas ben Yair said this, an angel descended and lifted her [from the water]. There was an incident involving Rabbi Shimon ben Shetaḥ, who purchased a certain donkey from a certain Ishmaelite. His disciples went and found on it a gem suspended from its neck. They said to him: ‘Rabbi, “the blessing of the Lord, it will enrich”’ (Proverbs 10:22). Rabbi Shimon ben Shetaḥ said to them: ‘I purchased a donkey, I did not purchase a gem.’ He went and returned it to that Ishmaelite. That Ishmaelite called out in his regard: ‘Blessed is the Lord, God of Shimon ben Shetaḥ.’ That is, from the faithfulness of mortal man you can know the faithfulness of the Holy One blessed be He, who is faithful to pay Israel reward for the mitzvot they perform. From where is this derived? “You shall guard the unleavened bread [ushmartem et hamatzot]” (Exodus 12:17). But the reward for them: “It will be, because [ekev] you heed” – in the end [be’ekev] I will give you your reward.