דברים רבה ד׳Devarim Rabbah 4

Section 4ד׳

דָּבָר אַחֵר, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (דברים יא, כב): כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן וגו', מַהוּ אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי לֵוִי זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע, רַבָּנָן אָמְרֵי זוֹ הַשַּׁבָּת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, אָמַר בַּר קַפָּרָא, הַנֶּפֶשׁ וְהַתּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בְּנֵר, הַנֶּפֶשׁ, דִּכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, וְהַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם הַזֶּה, נֵרִי בְיָדְךָ וְנֵרְךָ בְיָדִי, נֵרִי בְיָדְךָ זוֹ הַתּוֹרָה, וְנֵרְךָ בְיָדִי זוֹ הַנֶּפֶשׁ, אִם שָׁמַרְתָּ אֶת נֵרִי אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת נֵרְךָ, וְאִם כִּבִּיתָ אֶת נֵרִי, אֲנִי מְכַבֶּה אֶת נֵרְךָ, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (דברים ד, ט): רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, הֱוֵי כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֶחָד הָיָה לוֹ כֶּרֶם בַּגָּלִיל וְאֶחָד וכו', כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם תּוֹרָתִי בְּיָדְךָ וְנַפְשְׁךָ בְּיָדִי, אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת שֶׁלְּךָ, אִם אִבַּדְתָּ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְאַבֵּד אֶת שֶׁלְּךָ, הֱוֵי כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימָא, אִם שָׁמַרְתָּ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה וכו' עַד נִשְׁבָּרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שְׁמַרְתֶּם דִּבְרֵי תוֹרָה, אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶתְכֶם מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זְעִירָא, אֵין בֵּית רֹבַע בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה אֲלָפִים מַזִּיקִין, וְכָל אֶחָד פּוֹרְמָא נְתוּנָה בְּפָנָיו שֶׁלֹא יַבִּיט בְּאָדָם וְיַזִּיק, וּבְשָׁעָה שֶׁעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם גּוֹרְמִין, מַעֲבִיר פּוֹרְמָא מִפָּנָיו וְהוּא מִסְתַּכֵּל בּוֹ וּמַזִּיקוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, יט): פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי וגו', אֵימָתַי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי, וּמִי הֵם, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם מְשַׁמְּרִין אֶת הָאָדָם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אִיקוֹנְיָא מְהַלֶּכֶת לִפְנֵי הָאָדָם וְהַכָּרוֹזוֹת כּוֹרְזִין לְפָנָיו, וּמָה הֵן אוֹמְרִים, תְּנוּ מָקוֹם לָאִיקוּנִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה כַּמָּה שׁוֹמְרִין מְשַׁמְּרִין אוֹתְךָ, אֵימָתַי בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מְשַׁמֵּר דִּבְרֵי תוֹרָה. הֲרֵי נָתַתִּי לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי דְרָכִים, בְּרָכָה וּקְלָלָה, בְּרָכָה אִם תִּשְׁמְעוּ לִדְבָרַי, קְלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִדְבָרַי.

Another matter, what is written prior to this passage? “For if you will observe [this entire commandment]” (Deuteronomy 11:22). What is “this entire commandment”? Rabbi Levi said: This is the recitation of Shema. The Rabbis say: This is Shabbat, which is equivalent to all the mitzvot in the Torah. Another matter, “for if you will observe [this entire commandment]” – bar Kappara said: The soul and the Torah were likened to a lamp. The soul, as it is written: “The soul of man is the lamp of the Lord” (Proverbs 20:27). And the Torah, as it is written: “For a mitzva is a lamp, the Torah is light” (Proverbs 6:23). The Holy One blessed be He said to man: ‘My lamp is in your hand and your lamp is in My hand. My lamp is in your hand – this is the Torah. Your lamp is in My hand – this is the soul. If you observe My lamp, I protect your lamp. If you extinguish My lamp, I extinguish your lamp.’ From where is this derived? As it is written: “Only beware, and protect yourself greatly, [lest you forget the matters that your eyes saw]” (Deuteronomy 4:9). That is, “for if you will observe.” Another matter, Rabbi Shimon said: To what is the matter comparable? To two people; one of them had a vineyard in the Galilee, and one…. So the Holy One blessed be He said to man: ‘My Torah is in your hand and your soul is in My hand – if you observe mine, I protect yours. If you ruin mine, I will ruin yours.’ That is, “for if you will observe.” Another matter, Rabbi Yehuda bar Sima said: If you observed two hundred and forty-eight…until “will be broken.” Another matter, what is “for if you will observe”? The Holy One blessed be He said: ‘If you observe the words of the Torah, I will protect you from the demons.’ Rabbi Abba bar Ze’ira said: There is no beit rova of space in the world in which there are not thousands of demons. Each one has a mask on its face so it will not look at a person and harm him. But when a person’s iniquities warrant it, it removes the mask from its face, and it looks at him and harms him. From where is this derived? As it is stated: “He redeemed me unharmed from the battle against me” (Psalms 55:19). When? [When He protects me, as in the verse:] “For there were many with me” (Psalms 55:19). Who are they? They are the angels that protect a person. Rabbi Yehoshua ben Levi said: An image goes before a person, and the heralds proclaim before him. What do they say? ‘Make room for the image of the Holy One blessed be He.’ See how many guards are protecting you. When [is this so]? When you observe the words of the Torah. I have placed two paths before you – blessing and curse; blessing, if you heed My words, curse, if you do not heed My words.

Section 5ה׳

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לִי, שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד. רַבָּנִין אָמְרִין אַתְּ מוֹצֵא יֵשׁ שׁוֹמֵעַ [לאשתו ומפסיד, ויש שומע] לְאִשְׁתּוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר, כֵּיצַד אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ אַל תִּטְעַם דָּבָר עַד שֶׁאָבוֹא מִן הַמֶּרְחָץ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ טְעַם אֶת הַתַּבְשִׁיל הַזֶּה שֶׁלֹא יְהֵא מְבַקֵּשׁ לִתֵּן לְתוֹכוֹ אוֹ מֶלַח אוֹ מוּרְיָס, בָּא הַמֶּלֶךְ וּמְצָאוֹ מְטַעֵם בְּשִׂפְתוֹתָיו, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אַל תֹּאכַל וְאָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ, מָרִי, שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ וּלְשִׁפְחָתִי שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם (בראשית ב, יז): וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, מֶה עָשְׂתָה חַוָּה, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי אָבִין לֹא בִקְשָׁה אֶלָּא לִבְכּוֹת וּלְיַלֵּל עָלָיו בְּקוֹלָהּ, וְאָכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, לְדִבְרֵי אִשְׁתְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ מָרִי, הֲרֵי שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יב): וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. אָמַר לוֹ וּלְחַוָּה שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מִיָּד נִטְרַד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, הֲרֵי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד. וְיֵשׁ שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר, זֶה אַבְרָהָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טז, ב): וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּהּ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן, רָאָה אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אֶחָד, אָמַר, זֶה הַנַּעַר עָתִיד לִהְיוֹת אַרְכִי לִסְטִים, צָרִיךְ הוּא לְאָבִיו לְהַשְּׁלִיכוֹ, שָׁמַע אָבִיו אָמַר לִבְנִי אֲנִי מַשְּׁלִיךְ, שָׁמַע אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר לָכֶם בְּנִי שִׁמְעוּ לוֹ. כָּךְ רָאֲתָה שָׂרָה לְיִשְׁמָעֵאל יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י): גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, וְהֵרַע לוֹ, נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (בראשית כא, יב): אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ וגו', שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וְנִשְׂתַּכֵּר, שֶׁנִּקְרָא זַרְעוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַה אִם מִי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ כָּךְ עָשָׂה שָׂכָר, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בָּא וּמְפָרֵשׁ (משלי א, לג): וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

The Holy One blessed be He said: ‘Heed Me, as there is no person who heeds Me and loses.’ The Rabbis say: You find there is one who heeds [his wife and loses, and one who heeds] his wife and gains. How so? Adam the first man heeded his wife and lost. From where is this derived? As it is stated: “And to Adam He said: Because you heeded the voice of your wife…[cursed is the ground on your account]” (Genesis 3:17). Rabbi Yitzḥak said: To what is the matter comparable? To a king who said to his servant: ‘Do not taste anything until I return from the bathhouse.’ His wife said to him: ‘Taste the cooked dish, so he will not need to seek to add salt or fish gravy.’ The king came and saw him licking his lips. The king said to him: ‘Did I not tell you do not eat, and yet you ate?’ He said to him: ‘My master, your maidservant gave it to me.’ The king said to him: ‘And you heeded my maidservant more than me?’ So, the Holy One blessed be He said to Adam: “But of the tree of the knowledge of good and evil, you shall not eat of it” (Genesis 2:17). What did Eve do? She fed him. Rabbi Avin said: She did not ask, but she wept and wailed to him with her voice, and he ate of it, as so it is written: “[Because you heeded] the voice of your wife.” “The words of your wife” is not written here, but rather, “the voice of your wife.” The Holy One blessed be He said to him: “Did you eat from the tree that I commanded you not to eat of it?” (Genesis 3:11). He said to Him: ‘My Master, Your maidservant gave it to me.’ From where is this derived? As it is stated: “The man said: The woman whom You gave to be with me, she gave me from the tree, and I ate” (Genesis 3:12). He said to him: ‘And you heeded Eve more than Me?’ [Adam] was immediately expelled [from the Garden of Eden], as it is stated: “He banished the man; He stationed the cherubs east of the Garden of Eden, and the blade of the ever-turning sword, to guard the path of the tree of life” (Genesis 3:24). That is, he heeded his wife and lost. There is one who heeded his wife and gained. This is Abraham. From where is this derived? As it is stated: “Sarai said to Abram: Please, behold, the Lord has kept me from bearing; please, consort with my maidservant; perhaps I shall be built through her. Abram heeded the voice of Sarai” (Genesis 16:2). Rabbi Shmuel bar Naḥman said: To what is the matter comparable? To one to whom a son was born. A certain astrologer saw him and said: ‘This lad is destined to be an arch-robber, his father must cast him away.’ His father heard and said: ‘Would I cast away my son?’ The father of that astrologer heard and said: ‘Everything that my son said to you, heed him.’ So, Sarah foresaw that Ishmael was taking to evil ways, and she would say to Abraham: “Banish this maidservant and her son” (Genesis 21:10) and it distressed him. The Holy One blessed be He appeared to [Abraham] and said to him: “Do not be distressed about the lad and about your maidservant; everything that Sarah says to you, heed her voice…” (Genesis 21:12). He heeded her voice and gained, as his descendants were considered [only those] descending from Isaac, as it is stated: “For it is through Isaac that descendants will be accounted to you” (Genesis 21:12). The Holy One blessed be He said: ‘If one who heeded his wife is so rewarded, one who heeds Me, all the more so.’ King Solomon came and articulated it: “But one who heeds me will reside securely and tranquilly, without fear of evil” (Proverbs 1:33).