שבת ז׳Shabbat 7

Passage 1א׳

שבת פרק ז כלל גדול - אָמַר רַב הוּנָא: הָיָה מְהַלֵּךְ (בדרך או) בַּמִּדְבָּר, וְאֵינוֹ יוֹדֵע אֵימָתַי שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁשָּׁה יָמִים, וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד. חִיָּא בַּר רַב אוֹמֵר: מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה (ימים). בְּמַאי קָמִיפְלְגֵי? מַר סָבַר, כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַר סָבַר, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן.

Rav Huna said: one who was walking on the road or in the wilderness and does not know when it is the Sabbath counts six days and keeps one day. Chiyya bar Rav says: he keeps one day and counts six. In what do they differ? One Master holds: as with the creation of the world; and one Master holds: as with Adam the first man. They raised an objection: one who was walking on the road and does not know when it is the Sabbath keeps one day for every six. Is it not that he counts six and keeps one day? No — he keeps one day and counts six. If so, then instead of "he keeps one day for every six" it should have said "he keeps one day and counts six". And furthermore it was taught: one who was walking on the road or in the wilderness and does not know when it is the Sabbath counts six and keeps one day. This is a refutation of Chiyya bar Rav — a conclusive refutation.

our rendering of Shabbat 69b

Passage 2ב׳

כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: שַׁבְּתָא דְּרַב בֵּיבָי הֲוָאִי, וְאִיקְלְעוּ רַב אַמִי וְרַב אַסִי; שָׁדָא קַמַּיְהוּ כַּלְכָּלָה דְּפֵירֵי, וְלָא יָדַעְנָא אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר: אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, אָסוּר. אִי מִשּׁוּם, 'עַיִן־יָפָה' הוּא דִּמְכַוִּין.

English translation being prepared for this passage

Passage 3ג׳

הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. קְשִׁירָה בַּמִּשְׁכָּן הֵיכָא הֲוָאִי? אָמַר רָבָא: שֶׁכֵּן קוֹשְׁרִים בִּיתֵדוֹת אֹהָלִים. [אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי]: קוֹשְׁרִים?! הַהוּא, קֶשֶׁר עַל מְנָת לְהַתִּיר הוּא! אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי: שֶׁכֵּן אוֹרְגֵי יְרִיעוֹת שֶׁנִּפְסַק לָהֶם נִימָא, קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ. אָמַר לֵיהּ רָבָא: תֵּרַצְתָּ 'קוֹשֵׁר', 'מַתִּיר', מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵּימָא: דְּאִי מִתְרַמִּי לֵיהּ תְּרֵי חוּטֵי קְשֻׁרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, שָׁרִי חַד וְקָטַר חַד, הַשְׁתָּא, לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן! לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹשִׂים? אֶלָּא, אָמַר רָבָא, וְאִיתֵימָא רַבִּי אִלָעִאי: שֶׁכֵּן צָדֵי חִלָּזוֹן, קוֹשְׁרִים וּמַתִּירִים.

English translation being prepared for this passage