פסחים ב׳Pesachim 2

Passage 1א׳

פסחים פרק ב כל שעה - י תַּנְיָא, שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי וְאַמְרֵי לָהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי, הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל 'אֶתִּין' שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא", פֵּרַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כָּל אֶתִּין שֶׁדָּרַשְׁתָּ, מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא (ולימד) וְדָרַשׁ: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא", לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

Passage 2ב׳

יא אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה". הֵיכִי דָּמִי? אִי נֵימָא דְּאִיכָּא סַכָּנָה, אֲפִלּוּ עֲצֵי אֲשֵׁרָה נַמִּי! וְאִי דְּלֵיכָּא סַכָּנָה, אֲפִלּוּ כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה נַמִּי לָא! לְעוֹלָם דְּאִיכָּא סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי, עֲצֵי אֲשֵׁרָה לָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר: (דברים ו) "בְּכָל נַפְשְׁךָ", לָמָּה נֶאֱמַר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ"? וְאִם נֶאֱמַר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ", לָמָּה נֶאֱמַר: "בְּכָל נַפְשְׁךָ"? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "בְּכָל נַפְשְׁךָ", וְאִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ". כִּי אָתָא רַבִּין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, הָא דַּאֲמָרָן. גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: (דברים כב) "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה", וְכִי מָה עִנְיָן רוֹצֵחַ אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה? הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד! מַקִּישׁ נַעֲרָה מְאֹרָסָה לְרוֹצֵחַ, וְרוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, מַה נַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה, נִתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ [נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. וְנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה מֵרוֹצֵחַ], מָה רוֹצֵחַ, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, אַף נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבֹר. (ורוצח) [וּשְׁפִיכוּת דָּמִים] גּוּפֵיהּ, מְנָא לָן? סְבָרָא הוּא, כִּי הַהוּא דְּאָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אָמַר לֵיהּ: "מָארִי דּוּרָאִי אָמַר לִי: זִיל קַטְלֵיהּ לִפְלַנְיָא, וְאִי לָא, קַטְלִינָא לָךְ"! אָמַר לֵיהּ: (רבא:) לִקְטְלָךְ וְלָא תִּקְטְלִינֵיהּ! דְּמַאי חָזִית, דְּדָמָא דִּידָךְ סוּמָק טְפֵי? דִּילְמָא דָּמָא דְּהַהוּא גַּבְרָא סוּמָק טְפֵי?

Passage 3ג׳

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: קוֹל וּמַרְאֶה וְרֵיחַ, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְעִילָה.