קידושין ב׳Kiddushin 2

Passage 1א׳

קידושין פרק ב - [תָּנוּ רַבָּנָן: עַל מְנָת שֶׁאֲנִי קַרְיָנָא, כֵּיוָן שֶׁקָּרָא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּקְרָא וִיתַרְגֵּם. יְתַרְגֵּם מִדַּעְתֵּיהּ? וְהָתַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ, הֲרֵי זֶה בַּדַּאי, וְהַמּוֹסִיף עָלָיו, הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. אֶלָּא מַאי 'תַּרְגּוּם'? תַּרְגּוּם דִּידָן. וְהַנֵי מִילֵי דְּאָמַר לָהּ: 'קַרְיָנָא'. אֲבָל אָמַר לָהּ: 'קָרָא אֲנָא', עַד דְּקָרִי אוֹרַיְתָא, נְבִיאֵי וּכְתוּבֵי בְּדִיּוּקָא]. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה', חִזְקִיָּה אָמַר: הֲלָכוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תּוֹרָה. מֵיתִיבִי: אֵיזוֹ הִיא 'מִשְׁנָה'? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֲלָכוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִדְרָשׁ. מַאי 'תּוֹרָה'? מִדְרַשׁ תּוֹרָה. וְהַנֵי מִילֵי דְּאָמַר לָהּ: 'תַּנִּינָא', אֲבָל (אם) אָמַר לָה: 'תַּנָּא אֲנָא' עַד דְּתָנִי הִלְכְתָא, סִיפְרָא וְסִפְרֵי [וְתוֹסֶפְתָּא]. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד', אֵין אוֹמְרִים: כְּשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹ כְּשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ וְאוֹמְרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּמַסֶכֶת כַּלָּה. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי חָכָם', אֵין אוֹמְרִים: כְּחַכְמֵי יַבְנֶה, כְּרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ דְּבַר חָכְמָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי גִּבּוֹר', אֵין אוֹמְרִים: כְּאַבְנֵר בֶּן נֵר וּכְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֶלָּא כָּל שֶׁחֲבֵרָיו מִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גְּבוּרָתוֹ. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר', אֵין אוֹמְרִים כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, אֶלָּא כָּל שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק', אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר, מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. 'עַל מְנָת שֶׁאֲנִי רָשָׁע', אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר, מְקֻדֶּשֶׁת! שֶׁמָּא הִרְהֵר דְּבַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּלִבּוֹ.

Passage 2ב׳

לג עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. וְגַּסּוּת, לְבָבֶל לָא נָחִית? וְהָכְּתִיב: (זכריה ה׳:ט׳) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדָה לְבָבֶל. אִין, לְהָכָא נָחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוּבִי הוּא דְּאִישְׁתַּרְבּוּב לְהָתָם. דִּיּקָא נַמִּי דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת", שְׁמַע מִינָהּ! אֵינִי? וְהָא אָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת! וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי 'עֲנִיּוּת'? 'עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה', דִּכְתִיב: (שיר השירים ח׳:ח׳) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַּרְסִיִּים וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ מִצְרַיִם וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבַיָּא וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין (שחרות) [שִׁכְרוּת] יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה (נטל כושן) [נָטְלוּ כּוּשִׁיִּם] וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים וְאֶחָד נָטְלוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.

Passage 3ג׳

תַּנְיָא: הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִים חוֹלְקִים. מַאי 'חוֹלְקִים'? חוֹטְפִים, כְּדִקְתָּנִי סֵיפָא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ: 'בֶּן חַמְצָן' עַד יוֹם מוֹתוֹ. אָמַר רַבָּה בַּר [רַב] שִׁילָא: מַאי קְרָאָה: (תהילים ע״א:ד׳) "אֱלֹהַי, פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע, מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ". (רבא) [רַבָּה] אָמַר: מֵהָכָא: (ישעיהו א׳:י״ז) "לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ".