בבא קמא ד׳Baba Kamma 4

Passage 1א׳

בבא קמא פרק ד - תְּנָן הָתָם: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע וְכוּ', חָנָן בִּישָׁא תָּקַע לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר לֵיהּ: זִיל הַב לֵיהּ פַּלְגָּא דְּזוּזָא! הֲוָה לֵיהּ זוּזָא מָכָא, בָּעִי לְמֵיתְבָה לֵיהּ מִינֵיהּ פַּלְגָּא דְּזוּזָא, לָא הֲוָה מִשְׁתָּקִיל לֵיהּ, תָּקַע לֵיהּ אַחֲרִינָא, וִיהָבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ.

English arrives with our Bavli rendering of Baba Kamma 37a

Passage 2ב׳

ט רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, שְׁכִיבָא לֵיהּ בַּרְתֵּיהּ. אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן לְעוּלָא: קוּם נֵיזֵל נִינַחֲמֵיהּ. אָמַר לְהוּ: מַאי אִית לִי גַבֵּי נֶחֱמָתָא דְּבַבְלָאֵי, דְּגִידוּפָא הוּא, דְּאַמְרֵי: "מַאי אֶפְשָׁר (ליה) לְמֶעֱבַד", הָא אֶפְשָׁר (להו) לְמֶעֱבַד, עַבְדֵּי?! אָזִיל הוּא לְחוּדֵיהּ גַּבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: (דברים ב) "וַיֹאמֶר ה' אֵלָי: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה". וְכִי [מֶה] עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? אֶלָּא, נָשָׂא מֹשֶׁה קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמַה מִּדְיָנִים, שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לַעֲזֹר אֶת מוֹאָב, אָמְרָה תּוֹרָה: (במדבר כה) "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם", מוֹאָבִים עַצְמָם, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתְּךָ, עָלְתָה עַל דַּעְתִּי. שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם; רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת, חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא הֶחֱרִיבָן, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי, אִם כְּשֵׁרָה הִיא וּרְאוּיָה הִיא לָצֵאת מִמֶּנָּהּ דָּבָר טוֹב, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דַּהֲוָה חָיָה.

Passage 3ג׳

י אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, אֲפִלּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה. דְּאִלּוּ בְּכִירָה, דְּקָאָמְרָה: 'מוֹאָב', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (דברים ב׳:ט׳) "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה", מִלְחָמָה הוּא דְּלָא, הָא אַנְגַּרְיָא עָבִיד בְּהוּ. צְעִירָה דְּקָאָמְרָה: 'בֶּן־עַמִי', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (שם) "וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצוּרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם", כְּלָל! דַּאֲפִלּוּ אַנְגַּרְיָא לָא תַּעָבִיד בְּהוּ. וְאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁבִּשְׁבִיל לַיְלָה אַחַת שֶׁקִּדְּמָתָהּ בְּכִירָה לִצְעִירָה, קִדְּמָתָהּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל: עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְאִלּוּ צְעִירָה, עַד רְחַבְעָם, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ד:כ״א) "וְשֵׁם אִמוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית".