זהר חדש, פרשת יתרו א׳–ל׳Zohar Chadash, Yitro 1–30

Paragraph 1א׳

(שמות כ׳:ב׳) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּהַאי פְּסוּקָא שָׁאַל רַבִּי יֵיסָא זְעִירָא דְּמִן חַבְרַיָיא מֵרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְאָמַר לֵיהּ, אִית לִי לְמִשְׁאַל שְׁאִילְתָּא חָדָא מִינָךְ, וּמְכַשְׁכְּשָׁא לִי בְּלִבָּאי, וַאֲנָא דָּחֵיל מִלְּמִשְׁאַל מִינָךְ. וַאֲמִינָא, אִי נִשְׁאַל, דָּחֵילְנָא דִּילְמָא אִיתְעָנֵשׁ. אִי לָא נִשְׁאַל, מְשַׁבְּשָׁא לִי בְּלִבָּאי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָא.

An English rendering of this passage is being prepared.

Paragraph 2ב׳

אָמַר לֵיהּ הַאי דּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַדְכַּר לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. (ויקרא י״ט:ל״ו) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. מַאי רְבוּתָא אוֹלִיף הָכָא. תְּנָאָה שְׁלִים הוּא, הֲדָא הוּא דַּאֲמַר לְאַבְרָהָם, (בראשית ט״ו:י״ג) כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וְגו' וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. אִם כֵּן, לָמָּה לְאַדְכְּרָא לְהוֹן מִילְּתָא דָא בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר.

He said to him, “That which the Holy One, blessed be He, mentions in every place to the Jewish people, ‘I am the Lord, your God, who took you out of the land of Egypt’ (Exodus 20:2); ‘I am the Lord, your God, who took you out of the land of Egypt’ (Leviticus 19:36) - what novelty is taught here? It is [just] the payback of the stipulation! This is what He said to Abraham - ‘that your descendants will be foreigners in a land that is not theirs, etc. afterwards they will leave with great wealth’ (Genesis 15:13-14). If so, why mention it to them in every place?”

Paragraph 3ג׳

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי בְּרִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַתְנֵי עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא דְּיַפֵּיק יַת יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא דְמִצְרַיִם, וְלָא מִתְּחוֹת שִׁעְבּוּדָא דְּדַחֲלָא אָחֳרָא. דְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּמִצְרַיִם, אִסְתְּאָבוֹ וְאִתְטְנָפוֹ גַּרְמֵיהוֹן בְּכָל זִינֵי מְסָאֲבוּ, עַד דַּהֲווֹ שָׁרָאן תְּחוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע חֵילֵי דִּמְסָאֲבוּתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפֵּיק יַתְהוֹן מִתְּחוֹת פּוּלְחַן כָּל שְׁאָר חֵילִין.

He said to him, “Come and see, my son! The Holy One, blessed be He, only stipulated with Abraham that He would take the Jewish people out of the exile of Egypt, but not from under the subjugation to another [god]. As when the Jewish people were in Egypt, they certainly defiled themselves with all types of impurity, to the point that they dwelt under the forty-nine powers of impurity. Yet the Holy One, blessed be He, took them out from under the service to all the other powers.