זוהר, ויקרא כ״טZohar, Vayikra 29

Segment 1א׳

(ויקרא ד׳:ב׳) נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (שיר השירים ב׳:י״ז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְגוֹ', כַּמָה אִית לְהוּ לִבְנִי נָשָׁא לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבֵיהוֹן, דְּלָא לְמֶחטֵי קָמֵי מָארֵיהוֹן, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקָארֵי, אַתְּעֲרוּ בְּנִי עָלְמָא לִבַּיְיכוּ לְקָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. אַתְּעֲרוּ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבַיְיכוּ. אַתְּעֲרוּ נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא דְּיָהַב בְּגַּוויְיכוּ מֵאֲתַר קַדִּישָׁא עִלָּאָה.

IF A SOUL SIN, ETC. R. Jose said: ‘How greatly should men take heed not to sin before their Master, for every day a herald goes forth proclaiming, Turn your hearts, ye peoples, to the holy King, be on your guard against sin, arouse the holy soul which He has given you from the celestial holy place.

Segment 2ב׳

דְּתָנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק נִשְׁמְתָא לְנַחְתָּא בִּבְנֵי נָשָׁא, אַסְהִיד בָּהּ בְּכַמָּה יִעוּדִין, בְּכַמָּה קַסְטוֹרִין, בְּגִין לְנַטְרָא פִּקּוּדוֹי. וְלא עוֹד אֶלָּא דְּאַעְבָּר לָהּ בְּאֶלֶף וּתְמַנְיָא עָלְמִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא, וּלְמֶחמֵי בְּהוּ יְקָרָא דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. (נפקא) וְקַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר, בְּדִיּוּקְנָא דְּהַאי עָלְמָא, בִּלְבוּשׁ יְקָר עִלָּאָה אִסְתְּכָּלַת בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא כָּל יוֹמָא, וְאַעְטַּר לָהּ בְּכַמָּה עִטְרִין.

For so we have learnt, that when the Holy One, blessed be He, draws forth a soul to send it down to earth, He impresses upon it many warnings and threats to keep His commandments, and He also takes it through a thousandand-and-eight worlds to see the glory of those who have devoted themselves to the Torah, and who now stand before the King in a robe of splendour in the form which they possessed in this world, beholding the glory of the King and crowned with many diadems.

Segment 3ג׳

בְּשַׁעֲתָא דְּמָטֵי זִמְנָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא, עַבְדַת מָדוֹרָהָא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא תְּלָתִין יוֹמִין, לְמֵחמֵי יְקָרָא דְּמָארֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעֵילָּא, וּבָתַר דָּא נַחְתַּת לְעָלְמָא, אַעְטָּר לָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּשְׁבַע עִטְרִין, עַד דְּאָתַת וְעָאלַת בְּגוֹ גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. וְכַד אִיהִי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וְחָבַת בְּהַאי עָלְמָא, וְאִשְׁתַּדְּלַת בַּחֲשׁוֹכָהָא. אוֹרַיְיתָא תַּווהָא עָלָה, וְאַמְרַת, וּמַה כָּל יְקָרָא דָּא, וְכָל אַשְׁלְמוּתָא אַשְׁלִים לְנַפְשָׁתָא מַלְכָּא עִלָּאָה, וְהִיא חָבָאָת קָמֵיהּ, נֶפֶשׁ כִּי תֶחטָא, מַה דִּין הוּא דְּתֶחטָא.

When its time comes to descend to earth, it makes its abode in the terrestrial Paradise for thirty days to see the glory of the Master of the righteous, and then ascends to their abode above and afterwards comes down to earth. Before it enters into the body of a man, the holy King crowns it with seven crowns. If it sins in this world and walks in darkness, the Torah is grieved for it and says, All this honour and all this perfection has the holy King delivered to the soul, and she has sinned before Him!