זוהר, ויקרא י״אZohar, Vayikra 11

Segment 1א׳

עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, הָא מָארֵיהּ דְּחָכְמְתָא אָתֵי, נְקַבֵּל אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא. כַּד קְרִיבוּ בַּהֲדֵּיהּ, אִשְׁתְּמִיט מִקַּסְטוֹרָא דְּקוּפְטְרָא, וְנָחַת גַּבּוֹן.

As they went along they saw R. Abba approaching. They said: ‘Here comes a master of wisdom; let us greet the Shekinah.’ When, however, they came up, he himself slipped off the saddle and came down to the ground by them.

Segment 2ב׳

פָּתַח ואָמַר, (שמות י״ט:י״ט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְגוֹ'. ויְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר, הָכָא אַפְלִיגוּ סִפְרֵי קַדְמָאֵי, וְכֻלְּהוּ בְּחַד מִלָּה אִתְתְּקָעוּ. אִית מַאן דְּאָמַר, קוֹל הַשּׁוֹפָר תְּרֵי, קוֹל חַד, הַשּׁוֹפָר תְּרֵי. וְדָיִיק לָהּ, מִדְּלָא כְּתִיב וַיְהִי הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק, אֶלָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, דְּודַּאי שׁוֹפָר אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו כ״ז:י״ג) יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ שׁוֹפָר גָּדוֹל, דְּבֵיהּ נָפְקִין עַבְדִּין לְחֵירוּת עָלְמִין. וְהָא אוּקְמוּהָ.

He then began to discourse on the verse: “And there was the voice of a trumpet (shofar) exceedingly loud” (Ex. 19, 16). ‘The ancient scribes’, he said, ‘differed as to the correct intonation of this verse. Some punctuated it so as to read, “And there was a voice, the trumpet exceeding strong”, making the voice and the trumpet two things, the trumpet being the signal for slaves to go forth to everlasting freedom.

Segment 3ג׳

ואִית מַאן דְּתָנֵי וְדָיִיק דְּכֹלָּא חַד, בְּגִין דִּכְתִּיב קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. ומְנָא לָן דְּאִקְרֵי קוֹל. מִמַּה דִּכְתִּיב, (דברים ה׳:י״ט) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וְהַאי קוֹל גָּדוֹל אִקְרֵי שׁוֹפָר. וְעַל דָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ כְּתִיב. לְאָן הוֹלֵךְ. אִי תֵּימָא לְהַר סִינַי, אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. יוֹרֵד מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹרַיְיתָא מֵהָכָא נָפְקָא. וּמֵאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל שְׁאָר קָלִין אִתְיְיהִיבַת, וכַד יִסְתַּכְּלוּן מִלֵּי כֹּלָּא חַד.

And there are those who teach and deduce that all is one, because it is written “the voice of the shofar”: a voice that is called shofar. And how do we know that it is called a voice? From what is written, “a great voice, and it went on no more” (Deut. 5, 19); and this great voice is called shofar. And therefore it is written, “the voice of the shofar goes.” Where does it go? If you say to Mount Sinai, or to Israel, it should have said “comes down”. But the Torah issues from here, and from this place, which is the sum of all the other voices, it was given. And when the words are examined, all is one.