זוהר, ויקרא י׳Zohar, Vayikra 10

Segment 1א׳

רִבִּי אֲחָא הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, והֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יְהוּדָה, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא דְּתָנֵינָן בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, בְּתוּלָה דְּאִתְבָּרְכָא מִן שֶׁבַע (ס"א מישראל), דְּאִקְרֵי בַּת שֶׁבַע, ואוּקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתַר. וּבְתוּלָה לְתַתָּא, יָרְתָא ז' בְּרָכוֹת בְּגִינָהּ. וְהָא כְּתִיב וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, ודַּאי עָלָהּ אִתְּמַר, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ודָא קַשְׁיָא מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב (עמוס ה׳:ב׳) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. וְהַאי דְּקָא אַמְרֵי כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא בְּמִלָּה דָּא שַׁפִּיר הוּא. אֲבָל אִי פַּרְשְׁתָּא אִתְּמַר בְּאֹרַח נְחָמָה הֲוִינָן אַמְרֵי הָכִי. אֲבָל בְּהַאי קִינָה אִתְּמַר, וְהָא קְרָא אוֹכַח הָכִי.

R. Aha was once walking in company with R. Judah. As they were going along, R. Judah said: ‘We have learnt that the “Virgin of Israel” is blessed from seven sources; yet the Scripture says, in reference to her, “And do thou, O son of man, raise a lament over the virgin of Israel”, and what is even worse, “The virgin of Israel is fallen, she shall no more rise” (Amos 5, 2). It is true that this last verse has been explained by all the Companions as a message of comfort. This, however, can hardly be accepted, as the prophet himself calls it a lamentation (v. I).’

Segment 2ב׳

אָמַר לֵיהּ ודַּאי הָכִי הוּא, וְהָא הֲוָה קַשְׁיָא לִי הַהוּא מִלָּה יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְאֲתֵינָן לְגַבֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, בַּחֲשׁוֹכָן דְּאַנְפִּין. אָמַר לִי, מֵחֵיזוּ דְּאַנְפָּךְ, אִשְׁתְּמוֹדַע מַה דִּבְלִבָּךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ ודַּאי, דְּאַנְפִּי וְלִבִּי שָׁוִין. אָמַר לִי אֵימָּא לִי מִלָךְ. אֲמֵינָא לֵיהּ, כְּתִיב נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, מַאן דְּאִית לֵיהּ רוּגְזָא בִּדְבִיתְהוּ, וְנָפְקָא מִנֵּיהּ, לָא תֵּהָדַר לְעָלְמִין, אִי הָכִי וַוי לִבְנִין דְּאִתְתְּרָכוּ עִמָּהּ. אָמַר לִי, וְלָא סַגֵּי לָךְ מַה דְּאָמְרוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא. אֲמֵינָא, הָא שְׁמַעְנָא מִלַּיְיהוּ, דְּהַוִה מֵרַחֲמֵי, וְלָא מִתְיַשְּׁבָן בְּלִבָּאי.

Said R. Aha: ‘I, too, have been perplexed with the same difficulty. I once came before R. Simeon looking very troubled. He said to me: “Your face shows that there is something on your mind.” I said: “Truly my mind is as sad as my face.” He said to me: “Tell me what it is.” I said: “It is written, ‘The virgin of Israel is fallen, she shall no more rise’. If a man is angry with his wife and she leaves him, shall she never return? If so, alas for the children who have been sent away with her!” He said to me: “Are you not content with what the Companions have said?” I replied: “I have heard their explanation, that it is really a message of comfort, but it does not satisfy me.”

Segment 3ג׳

אָמַר, כָּל מַה דְּאָמְרוּ חַבְרַיָּיא כֹּלָּא שַׁפִּיר וְיָאוּת, אֲבָל ווי לְדָרָא כַּד רַעְיָין לָא מִשְׁתַּכְּחִין, וְעָנָא סָאטָן וְאַזְלִין, וְלָא יַדְעִין לְאָן אֲתַר אַזְלֵי, לָא לִימִינָא וְלָא לִשְׂמָאלָא. וַדַּאי הַאי קְרָא בַּעְיָא לְמִנְדַּע, וְכֻלְּהוּ גַּלְיָין לְאִינּוּן דְּחָמָאן בְּאָרְחָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּאֹרַח קְשׁוֹט.

He said: “What the Companions have said is quite right as far as it goes, but there is more to be said. Alas for the generation when the shepherds are gone and the sheep stray without knowing whither they are going! Truly this verse requires understanding, but it is all plain to those who can interpret the Torah fittingly.