זוהר, וישב א׳Zohar, Vayeshev 1

Segment 1א׳

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים לה) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ יְיָ. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה מְקַטְרְגִין אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ מִיּוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב בֵּיהּ נִשְׁמָתָא (ד"א ל"ג לבר נש) (לאתקיימא) בְּהַאי עַלְמָא. דְּכֵיוָן דְּנָפִיק בַר נָשׁ לַאֲוִירָא דְעַלְמָא, מִיָּד אִזְדַּמַּן לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע כְּמָה דְאִתְּמָר. דִּכְתִיב, (בראשית ד׳:ז׳) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וְגו'. וּכְדֵין אִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע.

AND JACOB DWELT IN THE LAND OF HIS FATHER’S SOJOURNINGS, IN THE LAND OF CANAAN. R. Hiya discoursed on the verse: Many are the ills of the righteous, but the Lord delivereth him out of them all (Ps. 34, 20). ‘Many, indeed’, he said, ‘are the adversaries with whom a human being has to contend from the day that God breathes into him a soul in this world. For as soon as he emerges into the light of day, the evil prompter is at hand in readiness to join him, according to our interpretation of the verse: “Sin coucheth at the door” (Gen. 4, 7).

Segment 2ב׳

וְתָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא, דְּהָא בְּעִירֵי מִיּוֹמָא דְּאִתְיַלִּידוּ, כֻּלְּהוּ נָטְרֵי גַרְמַיְיהוּ, וְעָרְקִין מִן גּוֹ נוּרָא, וּמִן כָּל אַתְרִין בִּישִׁין. וּבַר נָשׁ, מִיָּד אָתֵי לַאֲרָמָא גַּרְמֵיהּ גּוֹ נוּרָא, בְּגִין דְּיֵצֶר הָרָע שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, וּמִיָּד אַסְטֵי לֵיהּ לְאָרְחָא בִישָׁא.

In proof whereof note that the beasts from the day they are born are able to take care of themselves, and avoid fire and similar dangers, whereas man, on the other hand, seems to feel at first a natural propensity to throw himself into the fire, the reason being that the evil prompter dwells within him and from the beginning lures him into evil ways.

Segment 3ג׳

וְאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב, (קהלת ד׳:י״ג) טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. טוֹב יֶלֶד, דָּא הוּא יֵצֶר טוֹב דְּהוּא יֶלֶד מִיּוֹמִין זְעִירִין עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּהָא מִתְּלֵיסַר שְׁנִין וָאֵילָךְ (עמיה) כְּמָה דְאִתְּמָר.

So Scripture says: “Better is a poor and wise child than an old and foolish king, who knoweth not how to receive admonition any more” (Eccl. 4, 13). The “child” here signifies the good prompter, who is so called because he is, as it were, a youngster by the side of man, whom he does not join till he is at the age of thirteen years, as elsewhere affirmed.