זוהר, ויקהל ו׳Zohar, Vayakhel 6

Segment 1א׳

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (יונה ב) וַיֹּאמֶר יְיָ' לַדָּג וְגוֹ', וְכִי בְּאָן אֲתָר אָמַר לֵיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, בְּיוֹמָא חֲמִישָׁאָה בָּרָא נוּנֵי יַמָּא. כְּדֵין פָּקִיד וְאָמַר, דִּיְּהֵא זַמִין חַד נוּנָא לְמִבְלַע לְיוֹנָה, וִיֵּהֵא בְּמֵעוֹי תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלַת לֵילָוָון, וּלְבָתַר דְּיִּרְמֵי לֵיהּ לְבַר.

R. Abba then discoursed on the text: “And the Lord (had) said unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land” (Jonah 2, 11). ‘Where and when did God speak to the fish?’ he asked. ‘It was’, he replied, ‘at the time of Creation, when the Holy One, blessed be He, created the world; to wit, on the fifth day, when He created the fishes of the sea. Then He ordained and appointed a certain fish to swallow up Jonah and retain him in its body three days and three nights and then eject him.

Segment 2ב׳

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא כָּל מַה דְּעַבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, בְּכֹלָּא אַתְנֵי עִמֵּיהּ. בְּיוֹמָא קַדְמָאָה בָּרָא שְׁמַיָא, אַתְנֵי עִמְּהוֹן דִּיְסַלִיק לְאֵלִיָּהוּ הַשָּׁמַיְמָה בְּגוֹ סְעָרָה, וְכֵן הֲוָה, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ב׳:י״א) וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם. בְּהַהוּא יוֹמָא בָּרָא נְהוֹרָא, וְאַתְנִי עִמֵּיהּ דְּיַחְשִׁיךְ לְשִׁמְּשָׁא בְּמִצְרַיִם תְּלָתָא יוֹמִין, דִּכְתִּיב, (שמות י׳:כ״ב) וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים.

And not only in this case, but with all that He created did God make certain stipulations. Thus, on the first day, when He created the heavens, He stipulated with them that they should take up Elijah into heaven by a whirlwind, and so it was, as it is written, “and Elijah went up by a whirlwind into heaven” (2 Kings 2, 11). On the same day He created the light and stipulated with it that the sun should become darkened in Egypt three days, as it is written, “and there was a thick darkness in all the land of Egypt three days” (Ex. 10, 22).

Segment 3ג׳

בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא בָּרָא רְקִיעָא, דִּיהֵא מַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא, כְּדִכְתִיב (בראשית א׳:ו׳) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וַיְהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְאַתְנִי עִמְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּמַיָּא יְהוֹן מַפְרִישִׁין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין טוּמְאָה לְטָהֳרָה, לְאִתְדַכְּאָה בְּהוּ, וְכַךְ הֲוָה.

On the second day He created the firmament to divide the waters from the waters, and in doing so He stipulated that they should separate between defilement and purity on behalf of Israel and be to them a means of cleansing, and so it was.