זוהר, ויקהל מ״בZohar, Vayakhel 42

Segment 1א׳

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, הָווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד, וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי. הָא כְּתִיב (בראשית ג׳:ט״ז) וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנִךְ וְהֵרוֹנִךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְגוֹ'. וְאוֹלִיפְנָא דְּדָא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. תִּינָח לְתַתָּא, אֲבָל אִיהוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

R. Simeon and R. Eleazar his son were one night sitting together studying the Torah. Said R. Eleazar to his father, R. Simeon: ‘It is written: “Unto the woman he said: I will greatly multiply thy pain and thy travail, in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband”, etc. (Gen. 3, 16). We have learned that this passage contains a profound mystical teaching. One may comprehend this passage in its terrestrial significance, but what corresponds in the supernal world?’

Segment 2ב׳

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהילים מ״ב:ב׳) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל חַיָּה חֲדָא אִית בְּעָלְמָא, וְאִיהִי שַׁלְטָא בְּשֻׁלְטָנָא עַל אֶלֶף מַפְתְּחָן בְּכָל יוֹמָא. וְאִיהִי נוּקְבָּא וְתִיאוּבְתָּא דִּילָהּ תָּדִיר עַל אֲפִיקֵי מַיִם לְמִשְׁתֵּי וּלְאִתְרַוָואָה מִצַחוּתָא, דִּכְתִּיב כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם.

R. Simeon cited the verse: “As the hart panteth after the water brooks”, etc. (Ps. 42, 2). ‘This verse has already been expounded,’ he said. ‘There is, however, a certain female animal that has under her daily charge a thousand keys, and that pants continually after the water brooks to drink and quench her thirst, of which it is thus written, “As the hart panteth after the water brooks.”

Segment 3ג׳

הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא. בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב כְּאַיָּל, וְלָא כְּתִיב כָּאַיֶּלֶת, וּלְבָתַר תַּעֲרוֹג, וְלָא כְּתִיב יַעֲרוֹג. אֲבָל רָזָא דָּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא דְּלָא לְאַפְרָשָׁא לוֹן, וְחַד אִיהוּ, דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְסַלְּקָא דָּא מִן דָּא, אֶלָּא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא. וְהַאי נוּקְבָּא, תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם, וְאִיהִי מִתְעַבְּרָא מִן דְּכוּרָא, וְקָשֵׁי עָלָהּ דְּהָא עַל דִּינָא קַיְּימָא.

It is to be observed that this verse commences with a masculine subject, “hart” (‘ayyal), and continues with a feminine predicate, tha’erog (she panteth). The recondite explanation of this is that it is an allusion to the male-female as one undivided and inseparable; and so it is the female part of the same that “panteth for the water brooks” and then becomes impregnated from the male element, and is in labour, coming under the scrutiny of Rigour.