זוהר, ויקהל י״טZohar, Vayakhel 19

Segment 1א׳

לְבָתַר דְּנָפִיק שַׁבְּתָא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַפְרָשָׁא, בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. אֲמַאי. דְּהָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לִמְמָנָן דִּלְתַתָּא לְשַׁלְּטָאָה עַל עָלְמָא, וּבְכָל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא, לְאַחֲזָאָה יִחוּדָא, בְּאֲתָר קַדִּישָׁא, בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וּלְאַפְרְשָׁא לְתַתָּא מִיִחוּדָא עִלָּאָה, וּלְבָרְכָא עַל נְהוֹרָא דְּאֶשָּׁא.

At the conclusion of the Sabbath we have to make “separation” between holy and profane, for the reason that at the moment the inferior spirits resume their sway over the world and all its doings; and so we have to demonstrate the existence of the Holy One in His holy place wrapt in holiness absolute, and to distinguish between the lower elements and most exalted Unity. To do this, we recite a blessing over the light of fire.

Segment 2ב׳

בְּגִין דְּכָל אֶשִּׁין אַחֲרָנִין, אִתְטְמָרוּ וְאִתְגְּנִיזוּ בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, בַּר אֶשָּׁא חַד דִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, דְּאִתְגַּלְיָא וְאִתְכְּלִילָא בִּקְדוּשָׁא דְּשַׁבְּתָא. וְכַד הַאי אֶשָּׁא אִתְגַּלְיָיא, כָּל אֶשִּׁין אַחֲרָנִין אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ קַמֵּיהּ. וְהַאי אֶשָּׁא, אִיהִי דַּעֲקֵידָה דְּיִצְחָק, דְּאִתְלָהֲטָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. בְּגִין כַּךְ, בָּעֵי לְבָרְכָא עַל נְהוֹרָא דְּאֶשָּׁא. וְהַאי אֶשָּׁא, לָא בָּעֵי אֶשָּׁא דְּחוֹל, אֶלָּא אֶשָּׁא דְּשַׁבָּת, וְהַאי אֶשָּׁא, אִיהוּ אֶשָּׁא דְּנָפִיק מֵהַהוּא אֶשָּׂא דִּלְעֵילָּא.

For, although all other fires are put out and hidden on the Sabbath, one fire still shows itself on this day, being included in the holiness of Sabbath; when this comes forth, all the other fires hide themselves. It is the fire of the altar upon which Isaac was to have been offered as a sacrifice. We have to say the blessing over the fire that burnt on the Sabbath, which is the fire that emanated from the celestial fire,

Segment 3ג׳

וְדָא אִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא. וְכֵיוָן דְּהַאי אֶשָּׁא דְּנָפִיק מֵאֶשָּׁא דִּלְעֵילָּא אִתְבָּרְכָא בִּבְרָכָה דִּנְהוֹרָא, כְּדֵין כָּל שְׁאַר אֶשִּׁין אַחֲרָנִין נָפְקִין, וְאִתְמַנָּן בְּדוּכְתַּיְיהוּ, וְאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּתָא לְאַנְהָרָא.

the fire that carries fire; and when this is blessed, all other fires come forth and are assigned to their places.