זוהר, תולדות ט״וZohar, Toldot 15

Segment 1א׳

(בראשית כ״ז:א׳) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב, (בראשית א׳:ה׳) וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל עוֹבָדוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֻּלְּהוּ אִינוּן מִלִּין דִּקְשׁוֹט וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה. וְכָל מִלּוֹי דְאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ מִלֵּי מְהֵימְנוּתָא וְרָזִין עִלָּאִין כְּדְקָא יְאוּת.

AND IT CAME TO PASS, THAT WHEN ISAAC WAS OLD, AND HIS EYES WERE DIM. R. Simeon said: It is written: And God called the light day, and the darkness he called night (Gen. 1, 5). This verse has already been expounded, but there is yet more to be learnt from it. For all the works of the Almighty are manifestations of truth and contain deep lessons; and all the words of the Torah assist faith and are deeply symbolical.

Segment 2ב׳

וְתָּא חֲזֵי, לָא זָכָה יִצְחָק כְּאַבְרָהָם, דְּלָא סָמוּ עֵינוֹי וְלָא כָּהוּ. אֲבָל רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ הָכָא, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. כְּמָה דְאִתְּמָר, דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, דָּא אַבְרָהָם, דְּאִיהוּ נְהוֹרָא דִימָמָא. וּנְהוֹרָא דִילֵיהּ אָזִיל וְנָהִיר וְאִתְתַּקַּף בְּתִקּוּנָא דְיוֹמָא.

Observe now that Isaac was not so fortunate as Abraham, whose eyes were not blinded nor dimmed. Herein is a profound lesson touching faith, as has already been explained elsewhere. By “the light” here is meant Abraham, who is the light of the day and whose light keeps on expanding and growing stronger like that of the day.

Segment 3ג׳

וּבְגִין כָּךְ, מַה כְּתִיב, (בראשית כ״ד:א׳) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, בְּאִינוּן נְהוֹרִין דְּנָהֲרִין. וְאִיהוּ סִיב, (ד"א ל"ג ונהיר כדין אזיל ונהיר) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ד׳:י״ח) הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם, וּבְגִין כָּךְ, (בראשית א׳:ה׳) וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם. וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, דָּא יִצְחָק דְּאִיהוּ חשֶׁךְ, וְאִיהוּ אָזִיל לְקַבְּלָא לֵילְיָא בְּגַוִּיהּ, וּבְגִין כָּךְ, אִיהוּ כַּד סִיב, מַה כְּתִיב, (בראשית כ״ז:א׳) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּבָעָא לְאִתְחַשְּׁכָא וּלְאִתְדַּבְּקָא (בחשך) בְּדַרְגֵּיהּ כְּדְקָא יְאוּת.

Hence it is written: “And Abraham was old, advancing in days” (Gen. 24, 1), that is, in illumination, and as he grew older his light continued to expand, so that he was “shining more and more unto the perfect day” (Prov. 4, 18). On the other hand, “the darkness” is a description of Isaac, who represents darkness and night, and hence when he was old his eyes were dim, so that he could not see. He had to become enveloped in darkness in order to become attached to his own proper grade.’