זוהר, תצוה א׳Zohar, Tetzaveh 1

Segment 1א׳

(שמות כ״ז:כ׳) וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְגו'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא מִבְכָל אֲתָר, דִּכְתִּיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ.

AND THOU SHALT COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL:… AND THOU BRING NEAR UNTO THEE AARON THY BROTHER. Said R. Hiya: What is the significance of the expression “and thou” in these and other passages, e.g., “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart” (XXVIII, 3); “And thou take unto thee principal spices” (Ex. 30, 23)? In all cases it contains a reference to the supernal world, indicating that the Shekinah is joined with Moses.’

Segment 2ב׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נְהוֹרָא עִלָּאָה, וּנְהוֹרָא תַּתָּאָה כָּלִיל כַּחֲדָא, אִקְרֵי (קל"ח ע"ב) וְאַתָּה. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (נחמיה ט׳:ו׳) וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, וְאִשְׁתָּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא, לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְּעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא, (שמות ל״ו:א׳) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה.

Said R. Isaac: ‘The upper and the lower lights, when united, are designated “and thou”, as, for instance, in the passage, “and thou givest life to them all”. Therefore it does not say merely “Command”, “Take unto thee”, “speak”, etc., but prefixes the words “And thou”, because at the time of the building of the Tabernacle the Sun united with the Moon, and all the divine aspects were merged into one Whole which should rest upon the holy place and bless the work of its construction.’ R. Eleazar derived the same inference from the words: “Then wrought Bezalel… and every wise-hearted man, in whom the Lord put wisdom and understanding” (Ex. 37, 1).

Segment 3ג׳

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהָכָא, וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, לְהַהוּא לִבָּא, מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו י״א:ב׳) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ' וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, דְּשַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְּכֹלָּא, וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתָר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי הָנֵי וְאַתָּה וְאַתָּה, הֵיאַךְ מִתְיַישְּׁבָן בִּקְרָאֵי.

Said R. Simeon: ‘It can also be proved from the verse, “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart, to him whom I have filled with the spirit of wisdom.” Instead of “to him”, we should have expected “to them”, but the singular form refers to the “heart”, which He has filled with the spirit of wisdom, as it is written: “And the spirit of the Lord shall rest upon him, the spirit of wisdom and understanding”, etc. (Isa. 11, 2). Therefore it was necessary to say, “Him whom I have filled with the spirit of wisdom”, in order to show that the Sun united with the Moon in an all-embracing completeness. For the same reason “and thou” is used in all the cases which we have considered.’ Said R. Eleazar: ‘How, then, are all the passages beginning with “and thou” to be understood?’