זוהר, תרומה ע׳Zohar, Terumah 70

Segment 1א׳

(שמות כ״ו:א׳) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (משלי י״ד:כ״ח) בְּרָב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, אִלֵּין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ (דברים ז׳:ו׳) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וְאִינּוּן עַמָּא דְּסַלְּקִין לְכַמָּה אַלְפִין, וּלְכַמָה רִבְּוָון, וְכַד אִינּוּן סַגִּיאִין בְּחוּשְׁבָּנֵיהוֹן, יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ. דְּהָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין מְשַׁבְּחָן שְׁמֵיהּ דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ בְּגִין עַמָּא קַדִּישָׁא דָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד׳:ו׳) רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

AND THOU SHALT MAKE THE TABERNACLE WITH TEN PIECES OF TAPESTRY. R. Judah expounded in this connection the following verse: In the multitude of people is the king’s honour, but in the want ofpeople is the confusion of the prince (Prov. 14, 28). Said he: ‘It is the people of Israel that is referred to in the first clause, Israel who is called “a holy people to the Lord” (Deut. 7, 6). Their number swells to thousands and myriads, and when they attain such large numbers it is “to the King’s honour”, for those above and those below praise the name of the Supernal King, singing hymns to Him, for the sake of the Holy People, “the wise and understanding people, the great people” (cf. Deut. 4, 6).

Segment 2ב׳

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, (דברים ז׳:ז׳) כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, אֶלָּא, מִכָּל הָעַמִּים וַדַּאי, אֲבָל מֵעַמָּא חַד יַתִּיר סַגִּיאִין אִינּוּן. דְּהָא לֵית עַמָּא בְּכָל עָלְמָא רַב וְסַגִּי כְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵּימָא הָא בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְהָא בְּנֵי אֱדוֹם, הָא כַּמָּה אִינּוּן. וַדַּאי הָכִי סַגִּיאִין אִינּוּן, אֲבָל כָּל שְׁאַר עַמִּין כֻּלְּהוּ מִתְעָרְבֵי אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּנִין אִית לְעָם דָּא, בְּעָם דָּא, וּלְאִלֵּין בְּנִין בְּעָם אַחֲרָא, וְאִלֵּין בְּאַחֲרָא. וּבְּגִין כָּךְ לֵית עַמָּא בְּכָל עָלְמָא, רַב סַגִּי כְּיִשְׂרָאֵל, עַמָּא בְּרִירָא וִיחִידָאָה, אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּלָא עִרְבּוּבְיָא אַחֲרָא כְּלַל, דִּכְתִּיב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ' אֱלהֶיךָ, וּבְךָ בָּחַר יְיָ', וְעַל דָּא בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, הִדּוּרָא אִיהוּ דְּמַלְכָּא עִלָּאָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

But is it not written, “for ye are the fewest of all peoples” (Ibid. 95, 7)? Truly, “of all peoples” taken together, but not fewer than any individual people, for there is no nation in the world as numerous and mighty as Israel. But see how numerous are the Ishmaelites and the Edomites! That is so; but it must not be forgotten that all other peoples are intermixed with one another, unlike Israel, which is a pure and unadulterated race, “a holy people unto the Lord”, chosen by Him. And therefore “in the multitude of the people is the King’s honour”, that is to say, the honour of the Supernal King, the Holy One, blessed be He.

Segment 3ג׳

תּוּ בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, (דאיהו מק2דש מעט) וְכָל עַמָּא אַתְיָין כַּחֲדָא, וּמְצַלָאן, וְאוֹדָן, וּמְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין הִדּוּרָא דְּמֶלֶךְ אִיהוּ, דְּמֶלֶךְ סְתָם דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא. (ד"א משיחא) דְּאִתְתָּקַּן בִּשְׁפִירוּ וּבְתִקּוּנָא לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

When strengthened by that holy exercise, that the Holy One may be exalted from above and from below in harmony;