זוהר, תרומה נ״טZohar, Terumah 59

Segment 1א׳

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסִי הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אָמַר רִבִּי יוֹסִי, נִפְתַּח בְּעִידּוּנִין, (נ"א בעירין ובעידנין) וְנֵימָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי יוֹסִי בְּמִלֵּי דִּקְרִיאַת שְׁמַע וְאָמַר, כְּתִיב (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. וּכְתִיב (דברים כ״ז:ט׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיִיִתָ לְעָם. וּכְתִיב (דברים ט׳:א׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן. כָּל הָנִי שְׁמַע שְׁמַע דְּקָאָמַר מֹשֶׁה אֲמַאי. דְּהָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא יֵאוֹת. (דהאי לדרשא קאתי) הָנֵי אַחֲרָנִין אֲמַאי.

R. Hiya and R. Jose were walking together. Said R. Jose: ‘Let us now think on spiritual matters and talk on the words of the Torah.’ He thereupon began by pointing out that three passages are introduced by the words, Hear, O Israel. “Hear O Israel, the Lord our God, the Lord is One” (Deut. 6, 4); “Hear, O Israel, this day thou hast become a people to the Lord thy God” (Ibid. 27, 9); and “Hear, O Israel, thou art to pass the Jordan this day” (Ibid. 60, 1). ‘Why’, he said, ‘did Moses commence in each of these cases with the word “hear”? In the first, indeed, the word seems appropriate, but what is its point in the other two cases?

Segment 2ב׳

אֶלָּא כֻּלְּהוּ לִדְּרָשָׁא קָאֲתוּ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא וַדַּאי הַאי לִדְּרָשָׁא קָא אַתְיָא, וְהָכָא רָמִיז וְאִתְחַזֵּי יִחוּדָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. שְׁמַע, ע' מֵאַתְוָון רַבְרְבָן אִיהִי, אֲמַאי. אֶלָּא רֶמֶז קָא רָמִיז בִּכְלָלָא חֲדָא, לְאַכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חֲדָא, (רט"ז ע"א) שְׁמַע: שֵׁם ע'. הָכָא אִתְכְּלִיל הַאי שֵׁם בְּאִינּוּן ע' (ק"ח ע"א) שְׁמָהָן עִלָּאִין, לְאַכְלְלָא לוֹן, דְּהָא שֵׁם אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְכְּלִיל בְּהוּ. וְאִצְטְרִיךְ לְאַכְלְלָא לוֹן כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּהוּ.

The truth is that in all three passages it is meant to teach a special lesson. This is obvious in the case of the first, where the word “hear” indicates the unity in the supernal Wisdom of what is above and what is below. The word Shema‘ consists of shem (name) and ‘am (seventy), indicating the combination of this Name and the other seventy from whence it derives blessing. At the recitation of the Shema’, therefore, one must concentrate attention on this union of all the Divine names.

Segment 3ג׳

דְּהָא וַדַּאי ע' שְׁמָהָן אִינּוּן בְּרָזָא דִּרְתִּיכָא עִלָּאָה, וּמֵהַאי רְתִיכָא עִלָּאָה, אִתְבָּרְכָא הַאי שֵׁם, וְאִתְכְּלִיל בְּגַוַויְיהוּ, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל. אֲבָל הָא תָּנֵינָן, דָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא, לְמֶהֱוֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָא חֲדָא, הַהוּא אֲתָר דְּבֵקוּתָא דְּכֹלָּא. וְעַל דָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַשְׁתָּא אִתְדָּבָקַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וַהֲוֵי כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא, וְדָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא. (ישראל) לְבָתַר קָא מְיַחֵד תְּלַת סִטְרִין, יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

For these seventy Names constitute the mystery of the supernal Chariot from whence that Name receives blessing and in which it is contained. Then comes the word Israel, referring, as we have learnt, to “Ancient Israel” (Tifereth), so that this emanation may also be included. So “Hear, O Israel,” signifies the union of the Spouse with her Husband (i.e. Malkuth with Tifereth), so that all is in all, and all is one.