זוהר, תרומה ל״גZohar, Terumah 33

Segment 1א׳

(שמות כ״ה:ג׳) וְזֹאת הַתְּרוּמָה, הָא אִתְּמַר, דְּכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כַּד אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן. כָּל אֲמִירָה וַאֲמִירָה עָבִיד קַלָּא, וְהַהוּא קַלָּא אִתְפְּרַשׁ לְע' קַלִין, וַהֲווּ כֻּלְּהוּ נְהִירִין וְנָצְצִין לְעֵינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, וַהֲווּ חֲמָאן עַיְינִין בְּעַיְינִין זִיו יְקָרָא דִּילֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. רוֹאִים וַדַּאי.

AND THIS IS THE HEAVE-OFFERING. We have been told that at the revelation on Mount Sinai, when the Torah was given to Israel in Ten Words, each Word became a voice, and every voice was divided into seventy voices, all of which shone and sparkled before the eyes of all Israel, so that they saw eye to eye the splendour of His Glory, as it is written: “And all the people saw the voices” (Ex. 20, 16). Yea verily, they saw.

Segment 2ב׳

וְהַהוּא קַלָּא הֲוָה אַתְרֵי בֵּיהּ בְּכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹן, תְּקַבְּלֵנִי עֲלָךְ, בְּכַךְ וְכַךְ פִּקּוּדִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, וְאָמְרוּ הִין. אַהְדָּר לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וּמִתְגַּלְגְּלָא עָלֵיהּ, וַהֲוָה אַתְרֵי בֵּיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, תְּקַבְּלֵנִי עָלָךְ בְּכַךְ עוֹנָשִׁין דִּבְאוֹרַיְיתָא, וַהֲוָה אָמַר הִין. לְבָתַר אַהְדָּר הַהוּא קַלָּא, וְנָשִׁיק לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים א׳:ב׳) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

The voice so formed warned each individual Israelite, saying: “Wilt thou accept me with all the commandments implicit in me?” To which the reply came: “Yes”. Then the voice circled round his head once more, asking: “Wilt thou accept me with all the penalties attached to me in the Law?” And again he answered “Yes”. Then the voice turned and kissed him on the mouth, as it is written: “Let him kiss me with the kisses of his mouth” (S.S. 1, 2).

Segment 3ג׳

וּכְדֵין כָּל מָה דַּהֲווֹ חֲמָאן יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא, הֲווֹ חֲמָאן גּוֹ חַד נְהוֹרָא, דְּקַבִּיל כָּל אִינּוּן נְהוֹרִין אַחֲרָנִין, וַהֲווּ תָּאָבִין לְמֵחמֵי. אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא נְהוֹרָא דְּחָמִיתוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, דְּקַבִּיל כָּל אִינּוּן גְּוָונֵי נְהוֹרִין, וְתִיאוּבְתָּא דִּלְכוֹן עָלֵיהּ, תְּקַבְּלוּן לָהּ וְתִסְבוּן לָהּ לְגַּבַּיְיכוּ, וְאִינּוּן גַּוְונִין דְּאִיהִי מְקַבְּלָא, אִלֵּין אִינּוּן זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ'.

And all that the Israelites saw then they beheld in one Light (the Shekinah) in which were focused all the other lights, and they yearned to possess it. Said the Holy One, blessed be He, unto them: “This light which ye have seen on Mount Sinai, in which all the colours of the other lights are combined, and which ye so desire, shall be yours: have it, take it unto yourselves!” And these colours which she combines are the gold, silver, brass, etc., mentioned here.