זוהר, תזריע ל״הZohar, Tazria 35

Segment 1א׳

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל לְמֵחֱמֵי לַאֲבוֹי (ס"א לחמוי) וַהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי אַבָּא נֵימָא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (בראשית י״ב:י״ג) אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ, הַאי קְרָא קַשְׁיָא. וְכִי אַבְרָהָם דְּאִיהוּ דָּחִיל חַטָּאָה, רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲוָה אָמַר הָכִי עַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּיוֹטְבִין לֵיהּ. אֶלָּא אַבְרָהָם, אַף עַל גַּב דְּהֲוָה דָּחִיל חַטָּאָה, לָא סָמִיךְ עַל זְכוּתָא דִּילֵיהּ, וְלָא בָּעָא מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא זְכוּתֵיהּ, אֶלָּא עַל זְכוּתָא דְּאִתְּתֵיהּ, דְּיִרְוַוח בְּגִינָהּ מָמוֹנָא דִּשְׁאָר עַמִּין, דְּהָא מָמוֹנָא בְּאִתְּתֵיהּ זָכֵי לֵיהּ בַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי י״ט:י״ד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְיָ' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. מַאן דְּזָכֵי בְּאִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, זוֹכֶה בְּכֹלָּא. וּכְתִיב, (משלי ל״א:י״א) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.

R. Eleazar was once going to see his father-in-law, accompanied by R. Abba. He said: ‘Let us discourse on the Torah as we go.’ R. Eleazar then took as his text the verse: “Say, I pray thee, thou art my sister” (Gen. 12, 13). ‘This’, he said, ‘is very strange. Can we believe that a God-fearing man like Abram should speak thus to his wife in order that he might be well treated? The truth is, however, that Abram relied on the merit of his wife, and not on his own merit, to procure for him the money of the heathen, for a man obtains money through the merit of his wife, as it is written: “House and riches are an inheritance from fathers, but a prudent wife is from the Lord” (Prov. 19, 14).

Segment 2ב׳

וְאַבְרָהָם הֲוָה אָזִיל בְּגִינָהּ, לְמֵיכַל שְׁלָלָא מִשְּׁאַר עַמִּין, וְסָמִיךְ עַל זְכוּתָא דִּילָהּ, דְּלָא יֵכְלוּן לְאַעְנְשָׁא לֵיהּ, וּלְחַיְיכָא בָּהּ. וּבְגִּינֵי כַּךְ לָא יָהִיב מִדִי לְמֵימַר אֲחוֹתִי הִיא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּחָמָא חַד מַלְאָכָא אָזִיל קַמָהּ, וְאָמַר לֵיהּ לְאַבְרָהָם, לָא תִּדְּחַל מִנָּהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁדַר לִי, לְאַפָּקָא לֵהּ מָמוֹנָא דִּשְׁאַר עַמִּין, וּלְנַטְרָא לָהּ מִכֹּלָּא. וּכְדֵין לָא דָּחִיל אַבְרָהָם מְאִתְּתֵיהּ, אֶלָּא מִנֵיהּ, דְּלָא חָמָא עִמֵּיהּ מַלְאָכָא, אֶלָּא עִמָּהּ. אָמַר הָא הִיא מִתְנַטְרָא, וַאֲנָא לָא נְטִירְנָא. וּבְגִּינֵי כַּךְ אָמַר, אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אַתְּ וְגוֹ'.

Further, he saw an angel going before her, who said to him: “Fear not, Abram, God sent me to procure for her the money of the heathen and to protect her from all harm”. Hence Abram did not fear for his wife but for himself, since he saw the angel with her but not with himself.

Segment 3ג׳

יִיטַב לִי, יֵיטִיבוּ לִי מִבָּעֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת, וְעַל דָּא יֵיטִיבוּ לִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא יִיטַב לִי, דָּא דְּאָזִיל קַמָּךְ. יִיטַב לִי בְּהַאי עָלְמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמָמוֹנָא. וְחָיְתָה נַפְשִׁי בְּהַהוּא עָלְמָא בִּגְלָלֵךְ, דְּלָא תִּסְטִי מִן אוֹרְחָא דִּקְשׁוֹט, דְּאִי אַזְכֵּי בְּגִינָךְ בְּמָמוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, וְתִסְטִי אַנְתְּ בְּאוֹרְחָא, הָא מִיתָא זְמִינָא בְּהַהוּא עָלְמָא, אֶלָּא תִּסְתַּמֵר, דִּתְחִי נַפְשִׁי בְּהַהוּא עָלְמָא בִּגְלָלֵךְ.

Therefore he said to her: “Say, I pray thee, that thou art my sister, that he (the angel) may do good to me in this world, and that my soul may live in the next world for thy sake, if thou departest not from the right way, for otherwise death awaits me in this world.”