זוהר, שמות מ״טZohar, Shemot 49

Segment 1א׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תְּלַת עִנְיָינֵי הָכָא: אֲנָחָה, שַׁוְעָה, צְעָקָה. וְכָל חַד מִתְפָּרְשָׁא מְאַחֲרָא. אֲנָחָה: כְּתִּיב, וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. צְעָקָה: דִּכְתִּיב, וַיִּצְעָקוּ. שַׁוְעָה: דִּכְתִּיב, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם. וְכָל חַד בִּלְחוֹדוֹי מִתְפָּרְשָׁא, וְכֻלְּהוּ עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, צְעָקָה וְשַׁוְעָה עָבְדוּ, אֲנָחָה לָא עָבְדוּ, מַשְׁמַע מִדִּכְתִּיב וַיֵּאָנְחוּ וּלְמַעְלָה הָיְתָה הָאֲנָחָה בִּשְׁבִילָם.

R. Isaac said: ‘We have to distinguish between the terms “sighing”, “imploring”, and “crying”, all three of which are applied here to the children of Israel.’ Said R. Judah: ‘In fact they only implored and cried, as the sighing mentioned in the verse refers to the supernal beings.’

Segment 2ב׳

צְעָקָה וְשַׁוְעָה בְּמַאי אִתְפָּרְשָׁן, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אֵין לָךְ שַׁוְעָה, אֶלָּא בַּתְּפִלָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (תהילים ל״ט:י״ג) שְׁמָעָה תְפִלָּתִי יְיָ' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה. (תהלים פ"ח) אֵלֶיךָ יְיָ' שִׁוַּעְתִּי. (תהילים ל׳:ג׳) שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. צְעָקָה שֶׁצּוֹעֵק וְאֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הִלְכָּךְ גְּדוֹלָה צְעָקָה מִכּוּלָּן, שֶׁצְּעָקָה הִיא בַּלֵּב. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה ב׳:י״ח) צָעַק לִבָּם אֶל יְיָ'. צְעָקָה וּזְעָקָה דָּבָר אֶחָד הוּא, וְזֶה קְרוֹבָה לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹתֵר מִתְּפִלָּה וַאֲנָחָה, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ב:כ״ב) כִּי אִם צָעוֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

What is the difference between imploring and crying?’ Said R. Isaac: ‘The former means prayer in actual words (Ps. 39, 13; LXXXVIII, 14; XXX, 3), the latter crying without words. R. Judah said: ‘Hence crying is more poignant than all other expression of grief, because it is entirely a matter of the heart, as it says, “Their heart cried unto the lord” (Lam. 2, 18). This crying comes nearer to the Holy One, blessed be He, than imploring and praying in words, as it says, “If he (the orphan) cries unto me, I will surely hear his cry” (Ex. 22, 20).’

Segment 3ג׳

אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוּאֵל, (שמואל א ט״ו:י״א) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ. מַה כְּתִּיב, וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִצְעַק אֶל יְיָ' כָּל הַלַּיְלָה. הִנִּיחַ הַכֹּל, וְלָקַח צְעָקָה, מִשּׁוּם דְּהִיא קְרוֹבָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי.

R. Berechiah said: ‘When the Holy One, blessed be He, said to Samuel, “It repenteth me that I have set up Saul to be king”, what did Samuel do? “He cried unto the Lord all night” (I Sam. 15, 11). He put aside everything and betook himself to crying, as this finds readiest access to the Holy One, blessed be He. Thus we read here: “Now therefore, behold, the cry of the children of Israel is come unto me” (Ex. 3, 9).